הלילה חזרתי בשעה ארבע מבית החולים, הכל בסדר חוץ מסיטי מוח עם חומר ניגוד שהפך אותי לביביסט. לא לנסות בבית. אז התעקשתי לכתוב, ומוזמנים לתקן טעויות ולהאיר.
יריבות בספורט לא מתחילה בדרך כלל במגרש, אלא בפוליטיקה ומלחמות על אמת ומשם גולשת לדשא ולפרקט. לנבחרות בית המועצות וגרורותיה לא הייתה סיבה ספורטיבית לשנאת האמריקנים, היא נוצרה במסגרת המלחמה הקרה, עד שהאמריקנים החרימו את אולימפיאדת מוסקבה 80' והרוסים את לוס אנג'לס 84', ובמונדיאל 1974 שגרמניה המערבית אירחה היא הפסידה למזרחית (1:0). ולך תסביר לנכדים למה באיירן מינכן ודרזדן שיחקו בליגות נפרדות.
לנבחרות ארצות הברית ואיראן לא היו שום בעיות לשחק זו מול זו עד שהתחילה המלחמה ביניהן, ושום נבחרת או ספורטאי ערבי לא עלו למשחקים מול ישראל והעדיפו הפסדים טכניים.
את היריבות בין נבחרות ארגנטינה לאנגליה, שאירחה את משחקי הגביע העולמי באצטדיון וומבלי, לא הכרתי בשידורי טלוויזיה כי לא הייתה עדיין טלוויזיה בישראל. כמה חודשים לאחר הזכייה של אנגליה הקרינו את הסרט "גול" בסבבים בקולנוע "מרכז" בתחנה המרכזית הישנה. היה מותר לצפות בסרטים בשרשרת, והייתי מעביר ימים ב"מרכז" וזכרתי כל אירוע לפרטים.
הארגנטינאים שיחקו בפראות, לא היו אז כרטיסים צהובים ובסיום המשחק זכור ציטוטו של המאמן האנגלי סר אלף רמזי שכינה את אותם ובמיוחד הקפטן המכסח שלהם ראטין – חיות. מאז כל מפגש בין הנבחרות הפך לספארי, במיוחד בתקופה בה מרגרט תאצ'ר שלחה את הצי הבריטי לשחרר את איי פוקלנד ממלתעות המאלווינס, איים שאין בהם כלום חוץ מאגו.
אחר כך הגיעו מריו קמפס, מרדונה ומסי, והחזירו את הכדורגל למשחק, אבל אנגלים יישארו אנגלים וביתרון 0:1 צופפו את הרחבה בבונקר וכמו שרוב הנבחרות עושות, ספרו את הדקות לסיום.
הארכיון בגרמניה לא שוכח לטוכל משחק חצי גמר בסנטיאגו ברנבאו, כשהוביל עם באיירו מינכן 0:1 והפסיד 2:1. כולם מבקרים את הבונקר של המאמן הגרמני כשנותרות כמה דקות לסיום, וכולם מצטופפים בהגנה. זה טבעי, אוטומטי, ממש כמו ה-ויכוחים עם השופט אחרי הבקעת שער. מתנפלים על השופט שמוצא את מפלטו ב-VAR, מסמן לשחקנים על האוזנייה, מחכה לתוצאת הבדיקה והם ממשיכים להתווכח.
קשה לשנות הרגלים. המשחקים מצולמים ב-16 מצלמות וכל שחקן שניגש לבעוט בעיטת קרן מנסה לגנוב שני סנטימטרים מחוץ למעגל, כאילו זה מה שיעזור לו בבעיטת הקרן. ההמצאה הגאונית בעיניי היא לא השתלת צ'יפים בכדור, אלא הקצף שמסמן השופט לשחקנים את מקום הבעיטה ואת קו תשעת המטרים למיקום החומה. עד ההמצאה הנפלאה הזאת, הבועט היה גונב מטר, החומה גונבת שני מטר, ושחקני ההגנה היו מעמידים את החומה במרחק שישה מטרים מהבועט.
מדהים כמה אלמנטים הכדורגל אימץ מהכדורסל. בבעיטות קרן שחקני התקפה ממש חוסמים זה לזה, כי הם פשוט לא יודעים איך לעמוד ומחזיקים בידיים. לא הבנתי עדיין למה בועט קרן מסמן ביד אחת או בשתי ידיים לפני הבעיטות, כי ברוב הקרנות הכדור בקושי מגיע לרחבה.
הצלחות עירך קודמות
היו שני משחקי חצי גמר מונדיאל מרתקים, והמפגש בין ספרד לארגנטינה הולך להיות גמר ענק ביום ראשון, אבל הצלחות עירנו קודמים. נבחרת ישראל בכדורסל נשים עד גיל 20, סיימה במקום השני באליפות אירופה שנערכה בליטא. הישג היסטורי ושמחה היסטרית, שמחייבים חשיבה חדשה כי הישג כזה לא יחזור על עצמו מעצמו.
הרעש החיובי שחוללה ההצלחה בקרב חובבי הספורט בישראל, פותח הזדמנות לשינויים כי תלונות על כדורסל הנשים שמקופח, מחסור במשאבים, משחקי ליגה שלא משודרים, הכל נכון וידוע, אבל אנחנו חיים במדינה בה התנאי להצלחה היא ההצלחה, אחרת הכל נשמע כמו תירוצים.
היטיבה לנסח שחקנית הנבחרת איילה אורן: אם עד היום המטרה שלנו הייתה לעלות ולשרוד בדרג א', מהיום המטרה שלנו תהיה לעלות לגמר ולזכות באליפות.
בנבחרות יש מחזורי שנתונים טובים יותר ומוצלחים פחות, והמאמן הוא פקטור חשוב בכל מצב. במדינות שיש להן בסיס ומגוון רחב, אפשר לשמור על אותה רמה לאורך שנים. בישראל הבסיס הוא צר, במיוחד בכדורסל נשים, והמשחק שונה לגמרי מכדורסל גברים.
פחות פיזי, אין הטבעות, יכולות אישיות מצוינות והמגבלות הפיזיות מפתחות חוכמת משחק וקליעה מחוץ לקשת ובזריקות עונשין. בתחומים האלה אין סיבה שאישה תקלע לסל באחוזים פחות טובים מגבר, עניין של אימון.
ויש גם כישרון. נכון שבכדורסל מנצחת הקבוצה, יחד עם זאת בנבחרת ישראל משחקת סופרסטארית, השחקנית הטובה באירופה – גל רביב. גל משלבת חדירות לסל עם קליעה ממרחק וחוכמת משחק (29 נק' במשחק הגמר), הייתה ללא ספק השחקנית מספר 1 בטורניר.
מה לעשות, מקובל לבחור כ-MVP של הטורניר שחקנים ושחקניות מהקבוצה האלופה, וכך היה. כ-MVP של אליפות אירופה לנשים עד גיל 20 הוכרזה שחקנית נבחרת צרפת שרה סיסה, וגל רביב נבחרה "רק" לחמישיית הטורניר. הבאסה בצוות השידור הישראלי היה מובן, ואפשר היה להזכיר את זה כמה פעמים, אבל להפוך הישג פנומנאלי של הנבחרת לפסטיבל קיפוח שנמשך אל תוך החדשות ותוכניות הערב, מוגזם.
ישנם מקרים הפוכים. ים מדר היה השחקן המצטיין בסדרת הגמר ול-MVP נבחר איפה לונדברג ובצדק. ב-1979 נבחרת ישראל עלתה לראשונה (ולאחרונה) למשחק גמר אליפות אירופה בכדורסל לבוגרים בטורינו מול ברית המועצות, הפסידה והגיעה להישג מטורף וחד פעמי. השחקן הטוב בטורניר נבחר אז דווקא מהקבוצה המפסידה – מיקי ברקוביץ', שהרשים את יובי בראון והוזמן למבחנים באטלנטה הוקס.
ברכות למאסטרו טל נתן. מאמן מצוין שמתמקד שנים בכדורסל נשים, גיבש חבורה של לוחמות שמשחקות כדורסל חכם ויפה. ברשימת מאמני הנבחרות הצעירות תמצאו את רוב מאמני הצמרת מולי קצורין, אפי בירנבוים, פיני גרשון, יעקב ג'ינו, אריק שיבק, עודד קטש, יורם חרוש, שרון אברהמי (סגן אלוף אירופה) דן שמיר, שרון דרוקר גיא גודס, אורן אהרוני, וכמובן אריאל בית הלחמי שזכה בשתי אליפויות אירופה לגילאי 20 עם דני אבדיה וים מדר.
את נבחרות הנשים אימנו בעשר השנים האחרונות שני מאמנים: אלי רבי וטל נתן, חמש שנים כל אחד. מאמן נשים זה מקצוע, מאמן נבחרות צעירות זה מקצוע שונה, ומאמן גילאי ילדים ונוער זה מקצוע נפרד.
גם מאמן נבחרת זה מקצוע
את נבחרת ספרד בכדורגל מאמן לואיס דה לה פואנטה, שמונה לתפקיד לאחר מונדיאל 2022 כשנבחרתו של לואיס אנריקה כשלה בשמינית הגמר. לא צריך לדאוג לאנריקה שמאמן בהצלחה את פאריס סן ז'רמן, והוביל אותה לאליפות הצ'מפיונס ליג.
דה לה פואנטה התמנה למאמן נבחרת ספרד למרות שלא אימן אף קבוצת בוגרים מקצוענית, אבל זכה ב-2021 במדליית כסף באולימפיאדת טוקיו, ואחרי שהחליף את אנריקה זכה ב-2024 ביורו וניצח בגמר את אנגליה.
הבעיה הגדולה של מאמני נבחרות גדולות היא להחזיק במשמעת שחקנים שמרוויחים פי כמה ממנו ועם אגו גדול. דידיה דשאן הוא מאמן בעל שם גדול שמקבל המון רספקט מהשחקנים, אבל ספק אם יעז לתת לשחקן שאינו אמבפה או דמבלה לבעוט פנדל.
לואיס דה לה פואנטה מקבל רספקט מרודרי כוכב מנצ'סטר סיטי, מיקל מרינו (ארסנל), למין ימאל (ברסה), פביאן רואיס (פ.ס.ז'.), כי כולם עברו אצלו בנבחרות הצעירות, מכירים אותו ואת פילוסופיית המשחק שלו מאז שהיו בני 15, וכך זה ניראה בניצחון של נבחרת ספרדית על אוסף צרפתים ברבע הגמר.
ההתאחדות הספרדית שמינתה את דה לה פואנטה לקחה את האחריות על עצמה. ההתאחדות הברזילאית מינתה את קרלו אנצ'לוטו והורידה מעצמה את האחריות.
האם נבחרת צרפת היא צרפתית?
מלחמות של אחרים נראות בעינינו מטומטמות ומיותרות. על מה בדיוק נלחמות כבר עשרות שנים שתי מדינות ענק כמו הודו ופקיסטן. מה שחסר להן זה חבל קשמיר? ועל מה פלשה רוסיה הענקית לאוקראינה? ומה יש באיי פוקלנד חוץ מכמה דייגים.
האימפריה הבריטית קרסה אחרי מלחמת העולם השנייה, עזבה והשאירה אחריה בלגן במזרח התיכון, בהונג קונג, בהודו. הצרפתים שלטו במרכז ובצפון אפריקה עד שגורשו מאלג'יריה, מרוקו, ניז'ר, סנגל. הבלגים נמלטו מקונגו והשאירו אחריהם מלחמת אזרחים, את נזקי הקולוניאליזם רוב אירופה משלמת בקליטה של מיליוני מהגרים שאוחזים בדרכונים צרפתים, בלגים, גרמנים והולנדים, אבל הן הרוויחו ספורטאים שקיבלו אזרחות אוטומטית.
אמבפה, אשרף חכימי, זינאדין זידאן, חוליט, סיידורף, שחקנים קמרונים, סנגלים, מחוף השנהב, מוחמד סלאח המצרי, יאניס אנטטקומפו היווני, דניס שרודר הגרמני, טורקים משחקים בגרמניה, ואנחנו טעינו בגדול כשגירשנו את הבריטים מהארץ.
הפועל באר שבע, ומכבי חיפה היו יכולות לארח את ליברפול וארסנל בטרנר וסמי עופר. מה רע?
סוכן כפול
פעם שלטו בספורט המקצועני "בעלי" הקבוצות ופוליטרוקים מההסתדרות, אחריהם המאמנים הגדולים שקבעו את מי להחתים ואת מי לשחרר, אחר כך השחקנים הגדולים היו מחליטים מי ישחק לידם ומי לא בא להם טוב, ומי שקובע כיום מי ישחק איפה הם סוכני השחקנים.
יש הצעות שקשה לסרב להן. סוכן שחקנים אומר לבעל או מנכ"ל מועדון: רוצים להחתים את שחקן א'? קחו גם את שחקנים ב' ו-ג' ואת המאמן. כשאותו סוכן מייצג את המאמן, ברור שמאמן כזה יעדיף את השחקנים שמיוצגים על ידי הסוכן שלו וחוזר חלילה.
תתעוררו, אתם צופים במשחק מכור, העלילה האמיתית מתרחשת מאחורי הקלעים. היה סוכן שייצג את רוב השחקנים באותה קבוצה, שקיבל מהמועדון תקציב כדי שיחלק אותו בין השחקנים שלו לפי ראות עיניו, ושכנע חלק מהם להתפשר על שכרם כי "השתכנע שלקבוצה אין כסף".
אגדה שהייתה באמת
מישקו רזנטוביץ' החל את דרכו בעסקי ייצוג השחקנים בשיחה עם מון אמי ידידי אבי זילברמן, שלצערי הלך בינתיים לעולמו. מישקו למד מזיל את העבודה, שיכלל אותה לאימפריה אירופית וכיום מייצג כל כך הרבה שחקנים ומאמני כדורסל שהוא כבר שולט בקבוצות ובשוק.
במקרה דנן, כפי שנוהגים הפינגווינים לומר, פורסם במקורות זרים שמישקו מייצג את תמיר בלאט שהחוזה שלו במכבי ת"א הסתיים והפך לשחקן חופשי, ולמיטב זכרוני זה קרה הרבה לפני שסיפור ים מדר בכלל היה על הפרק באותו זמן.
היה משא ומתן בין בלאט למכבי ת"א על העלאת שכרו, מדר קיבל לאחר מכן הצעה (או שקר כלשהו) לחוזה של 5 מיליון דולר (לפי השער הישן) ממכללת LSU בה כיכבו בזמנו דני מוסקוביץ' ושאקיל אוניל, ולפני שלושה שבועות שילם ים להפועל ת"א 300,000 דולר כ-BUY OUT והפך לשחקן חופשי.
שני המועדונים חשבו שהם משחקים בסוכן עד שהבינו שהוא זה ששיחק בהם ועצרו את המשא ומתן. אחרי שהתקרבו והתרחקו, הגיעו לסיכומים וחזרו בהם, וחוזר חלילה, היה ברור (למי שרצה להאמין ולא קורא את המגזין) שהעסקאות קשורות זו בזו.
אין דרך לבדוק אם מישקו חדד (שמייצג את צד א' וב'), גילה משהו על המשא ומתן לעמית רזזטוביץ' (שמייצג את צד ב' וא'). כפי שפורסם שכרו של תמיר בלאט במכבי כ-700,000 דולר והוא דרש להכפיל וקצת ל-1.5 מיליון דולר נטו. עד לרגע כתיבת שורות אלה החוזה של בלאט עם הפועל ת"א עדיין לא נחתם, אבל הוא היה אמור להשתכר בעונה הבאה בהפועל 1.6 מ, שזה קצת יותר מה-1.5 שהוא דרש ממכבי.
גילי רענן, הרכש הכי טוב של הפועל ת"א מאז הקמתה, נפגש עם ים מדר והציע לו כ-3 מיליון דולר או יורו. לדברי רענן השחקן אפילו לא שקל את ההצעה שגבוהה ב-50 אחוז מהחוזה שחתם במכבי, מה שמוכיח לדעת עופר ינאי שהייתה לו בכיס הצעה של כ-4 מיליון ממכבי.
לדעתי זו הוכחה למשהו הרבה יותר חמור – שהסמל של הפועל ת"א ברח ולא משיקולים כספיים. האמת שאיטודיס ייבש את ים מדר על הספסל כשהיה כבר כשיר, ומבטיח שבעונה הבאה הוא יהיה רק פליימייקר שלישי וחצי. שחקן רוצה לשחק! ניהלתי התכתבות עם אוהדי הפועל ת"א השרופים ביותר, והם מאשימים את ים מדר שהפציעה שלו נגרמה או הוחמרה במשחקי הנבחרת.
מועדון ישראלי שמאשים שחקן שנפצע במשחקי נבחרת ישראל, כמו שעסק יאשים מילואימניק שנפצע במלחמה.
יש גם מרוויחים:
# מישקו רזנטוביץ' יגזור בשלוש השנים הקרובות עמלתו מ-10 מ' (כ-3.7 מ' לשנה).
# מכבי ת"א הצליחה לגנוב להפועל את הסמל, לגבי התוצאות במגרש נחכה קצת.
# עופר ינאי חוגג את הבלגן שעשה בהנהלת מכבי ת"א ואולי חסך לעצמו 3 מיליון יורו בעונה.
# שני שחקנים שיכולים לקבל באירופה 1-1.5 מ' מיליון יורו במקרה הטוב, קיבלו / יקבלו חוזה כפול בישראל ופי 4 עלות לקבוצה פלוס מיסים.
# וכמובן דבורה מנהלת הבנק.
אני הולך לישון הרבה שעות, ולכם תהיה שבת שקטה
עורך: אין.