מגזין 25 (12.7.24)

מגזין 25

מאז שמכבי ת"א הצטרפה ליורוליג יש לה יתרון ענק על המתחרות הישראליות שלה – היורוליג סגורה לקבוצה ישראלית נוספת ומקומה של מכבי ת"א מובטח כאחת מ-11 הקבוצות המייסדות. אגב, למרות שמקומה של צסק"א מוסקבה היה מובטח, היא הורחקה מהיורוליג בעקבות הסנקציות על רוסיה לאחר פריצת מלחמת רוסיה – אוקראינה.

הדרך של קבוצה ישראלית נוספת להגיע ליורוליג מבלי שמכבי ת"א תוכל לטרפד את זה, זו זכייה בליגת המשנה של היורוליג – היורוקאפ. מאז שעופר ינאי הגיע להפועל ת"א ומתן אדלסון להפועל ירושלים, הם הכריזו שהצטרפות ליורוליג זו המטרה אבל אדלסון ניראה כאילו רוקד שני צעדים קדימה וצעד לאחור, ואילו ינאי רץ קדימה וקדימה וקובע עובדות בשטח. אומר ועושה.

מכבי ת"א איבדה את לורנזו בראון, בונזי קולסון, ווייד בולדווין וג'וש ניבו משתי סיבות: מצב המלחמה בישראל ומצב הכיס של מכבי. מיליון יורו זו תקרת השכר שמכבי מציעה לשחקן העונה, וזה השכר שהציעו גם לג'ורדן לויד. הפועל ת"א החתימה את ג'ונתן מוטלי ב-1.5 מיליון יורו ופרצה את החשש של שחקנים זרים לשחק בארץ.

בשבוע שעבר הגיע לתל אביב טוני פרקר, מאגדות ה-NBA והבעלים של וילרבאן מהיורוליג, כדי להכריז עם עופר ינאי על ההשתתפות שלהם בטורניר שיתקיים בישראל. אפשר היה להכריז על הטורניר גם בלי הגעה של טוני פרקר בזמן מלחמה, אבל לאירוע זה נותן משמעות.

אני מניח שלנועם יעקב, ששיחק העונה בוילרבאן, היה יד לקשר עם פרקר, ככה דברים עובדים, אבל עד היום פרויקטים מסוג זה קרו רק בשטח השיפוט של שמעון מזרחי, היחיד שהיו לו הקשרים ומסוגל לארגן טורניר כזה בישראל בזמן מלחמה. כרגע הפועל ת"א לא חושש לאתגר אותה.

השלב הבא בהתקדמות אמור להיות מעבר להיכל הספורט ביד אליהו, וזה צעד שחייב להיעשות במחשבה, כי יש לו משמעויות מרחיקות לכת מבחינת האוהדים, ההנהלה והשחקנים.

שיחקתי ואימנתי בהפועל רמת גן בשנות ה-70. היינו הקבוצה מספר 2 בישראל אחרי מכבי ת"א, שהפכה לאחר הזכייה בגביע אירופה 1977 ל"קבוצה של המדינה". נאלצנו לעבור לשחק (מחוסר ברירה) ביד אליהו, והמעבר לאולם של היריבה שלנו היה טראומטי. הלכה הביתיות, הלך המועדון.

הפועל ת"א יכולה להביא להיכל יד אליהו כבר כיום 6-7,000 אוהדים, והמספר ילך ויגדל ככל שהם יגיעו רחוק במסגרות האירופיות. הדרייב אין קטן ובעיקר מסוכן, אבל לא ניראה שהעירייה תשקיע מאות מיליונים במתקן כדורסל נוסף.

החלטה לא קלה. 

שינויים לקראת עונת 2024/5 בליגת על בכדורסל:

תקציב המינימום של הקבוצות יגדל בעונת 2024/25 מ-6.5 ל-8 מיליון ₪. קבוצות שיסיימו במקומות 1-6 יבטיחו את מקומן בפלייאוף. מקומות 7-10 ישחקו בפליי-אין ואחרי שני סיבובי משחקים נוספים של הקבוצות שיסיימו את העונה הרגילה במקומות 11-14, שתי האחרונות יירדו ללאומית.

החלטה נוספת, חוצץ הפרדה יוצב מאחורי ספסל הקבוצה האורחת לבין יציע הקהל המקומי. בראיון מעניין עם רמי כהן הוא מעלה את עניין המתאזרחים.

המתאזרחים הם בעצם זרים שמוכנים לשחק בנבחרת בתמורה למעמד של שחקן ישראלי בליגה. מי שמרוויחה מהמהלך זו גם הקבוצה שלו, שמקבלת עוד זר שמשחק בליגה כישראלי, ויכולה לשחק בעצם עם חמישה זרים שאחד מהם מחזיק באזרחות.

מי שקובע מי יהיו השחקנים והקבוצה שייהנו מהפריווילגיה, הוא מאמן הנבחרת. לא שאני חושד בכוונות שלו, אבל למה להציב מכשול? הוא רוצה להצליח ולא ייטה את בחירתו במתאזרח בשל השתייכותו למועדון כלשהו. אבל אפשר לפתור את הבעיה לתועלת כולם.

איגוד הכדורסל לא ניצל עד היום את הזכות לאזרח שחקן שמשחק בחו"ל. למה לאזרח לנבחרת רק שחקן זר שמשחק בישראל? ג'וש ניבו ישחק העונה במילאנו האיטלקית ובנבחרת סלובניה. לורנזו בראון ישחק בפנאתינייקוס היוונית ובנבחרת ספרד. קדין קרינגטון נדפק מכל הכיוונים, לא שיחק העונה כישראלי בליגה בהפועל ירושלים ולא כמתאזרח בנבחרת.

עכשיו הזמן לקבוע כללים לעתיד

מתקרבים לפאריס

במקביל ליורו הכדורגל בגרמניה, התקיים הטורניר הקדם אולימפי בכדורסל בארבע מדינות שונות, לקבוע מי תהיינה ארבע הנבחרות שישלימו את ה-12 בטורניר האולימפי בפאריס – ברזיל, יוון, פורטו ריקו וספרד.

לפני 30 שנים בדיוק (1984) אימנתי את נבחרת ישראל בטורניר הקדם אולימפי לקראת משחקי לוס אנג'לס. עשינו תוצאות טובות במשחקי ההכנה והאמנתי בכל לבי שנעלה לאולימפיאדה וההופעה שלנו בלוס אנג'לס לעיני קהילה ישראלית ענקית תיראה בערך כמו משחק של נבחרת טורקיה ביורו.  אז אני חלמתי וגרמניה יוון וצרפת עלו.

הטורניר חנך את אולם "ברסי" בפאריס, עלינו מהבית המוקדם וגררנו הפסד לבריטניה, וסיימנו יחד עם שבדיה ובריטניה במקומות 6-8 שלא הספיקו לנו כדי לעלות למשחקים האולימפיים.

משחק אחרון בטורניר, ישראל נגד גרמניה. אני החלפתי לקראת הטורניר את רלף קליין והוא עבר לאמן את גרמניה. רלף הודיע שהוא לא ינהל את המשחק, אנחנו  ניצחנו אבל לניצחון לא הייתה משמעות כי הגרמנים כבר הבטיחו את עלייתם עוד לפני המשחק.

ההופעה היחידה של נבחרת ישראל בטורניר האולימפי בכדורסל הייתה בהלסינקי 1952.

גניבת דעת

באיזו דקה הובקע השער של הולנד נגד אנגליה? 90. אז איך זה ששיחקו "תוספת זמן" של ארבע דקות, שנמשכו עוד שלוש דקות, שבמהלכן האנגלים שכבו רוב הזמן על כר הדשא, והשופט בצדק הוסיף עוד שתיים או שלוש דקות, עד שזה נגמר. כמה זמן נמשך משחק כדורגל?

מצחיק איך קבוצה שעסוקה בבזבוזי זמן ומחזירה כדורים לשוער, מתחילה לרוץ על ספידים אחרי שהיא סופגת שער, והקבוצה שמבקיעה ומובילה מתחילה לבזבז זמן. זה ביזיון לכדורגל ולעג לאינטליגנציה של מיליוני צופים.

שער בדקה ה-8 זו ברכה למשחק, שער שוויון בדקה ה-18 הוא אסון, ולא בגלל שהכדורגל שמשחקת נבחרת אנגליה הוא איום. ספרד היא בקונצנזוס, תענוג לראות. אנגליה וצרפת סתם אוסף של שמות שמעבירים זמן.

על הקווים עומדים שני מאמנים מאובנים שפוחדים לעשות שינויים, ולנוכח "ההצלחה" של צרפת ואנגליה נמשיך לראות את דידיה דשאן וסאותגייט גם במונדיאל.

ראשי ההתאחדות הם פחדנים, האחראים על שינויים בחוקה והשופטים הם עוד יותר פחדנים, ועד שלא יורידו מהשופט את מדידת ותוספת הזמן נמשיך לראות שערים בדקות 96 ו-98.

כדורגל משחקים 90 דקות?  

 תגובות להצעות לשינוי חוקי ספורט שעלו במגזין שעבר.

יאיר גלילי מסביר שלא פיפ"א ולא אופ"א קובעים את חוקי המשחק אלא IFAB, גוף בו לפיפ"א יש השפעה קטנה.

אבי מלר מסביר שכמו הנבדל, גם בפנדל המחוקקים כיוונו למשהו אחר לגמרי. לעבירה – פאול –  ברחבה, שמנעה שער או המשך פעולת יריב, או לנגיעת / הושטת יד בניסיון מניעה. כיום כל כדור שמלטף אצבע של שחקן הגנה נשרק כפנדל, כל טיל מאתיים קמ"ש שנורה אל תוך יד שאין לה שום אפשרות לנבא את הפצצה (הם אומרים שזה פנדל כי הכדור הגדיל את נפח הגוף, שזה השיח החדש והבולשיט האולטימטיבי) מיד מחייב לפנדל.

שער בכדורגל הוא נדיר. בגלל זה המשחק פופולרי. פנדל הוא המתנה הגדולה ביותר להשגת שער. הוא גם חייב להיות נדיר ומוכח, ולא עונש מוות על תפיסת מקום חנייה.

אלי סהר מתקן שהשכר של ג'ייק כהן היה העונה חצי מיליון יורו, אבל ברוטו. ומאחר שהוא ישראלי נכנסים שיקולים מס, כמחצית שיורדת מהשכר. זה שינוי דרמטי ואפשר להבין את ג'ייק וגם את מכבי שלא ממשיכים בחוזה.

שבת שלום

ולסגור כבר את העיסקה