אל-אל ישראל
ב-1974 הקימו משקיעים אמריקנים ליגת כדורסל מקצוענית באירופה EBPL, ולקבוצה הישראלית קראו "סברס". מנו מילוא, מנכ"ל ה"סברס", יצא מגדרו כדי לגייס את מיקי ברקוביץ' בניסיון להציג לישראלים כוכב להזדהות איתו. מיקי נשאר במכבי ת"א, יד אליהו נותר ריק, ה"סברס" התקפלו והליגה נסגרה.
אתמול שיחקה מכבי ת"א נגד ז'לגיריס. עונה חדשה, מחדלים ישנים. ג'ון דיברתולומיאו שותף 8:32 דקות, רפי מנקו 6:24, רומן סורקין אפילו לא שנייה, סמל המועדון גיא פניני ראה את המשחק מהספסל, ג'ייק כהן ויפתח זיו אפילו לא נרשמו בטופס המשחק.
אם שני ישראלים שיחקו בסך הכל 14:56 דקות מתוך 200,
מה ההבדל בין מכבי ת"א 2022 – שמכרה את כל 11,000 המנויים (ואת תאי הצפייה ב-350,000 ₪ לתא) לבין ה"סברס" שפשטו רגל ונסגרו?
כל עוד בלבב
עודד קטש, שותף מלא לבחירה השערורייתית של השחקנים, הבין מצוין את רצון אדוניו פדרמן, רקנאטי ומזרחי, ושיתף אתמול שמונה אמריקנים, שהאוהדים וצוות השידור התקשו לזהות כשהם עלו לחימום בטי שירט בלי מספרים.
הפרויקט הזה מזמן איבד כיוון. אם אוהדים בוחרים לשיר את "התקווה" לפני משחק אין עם זה בעיה, אבל את ההמנון נהוג להשמיע לפני משחקים של נבחרת ישראל (שחיממה אתמול את הספסל), ואם כבר משמיעים המנון של ישראל צריך להשמיע גם את ההמנון של ליטא.
כשקבוצה מנכסת לעצמה מדינה, אפשר לנגן את "התקווה" לפני משחק של קבוצה אמריקנית בליגה שמדירה קבוצות ישראליות.
גם אבי סינגולדה התבלבל וחשב בטעות שהוא בקיסריה. נגינת ההמנון לפני משחק נועדה ללוות את שירת הקהל, ולא לקטע סולו שהיה קשה לזהות סטייל ג'ימי הנדריקס.
נכון שמכבי ת"א שיחקה אתמול גרוע, אבל 11,000 אוהדים קנו מנוי ותאי הכבוד נמכרו ב-350,000 ₪ לתא,
אז הכל בסדר.
DNA לא משתנה.
לז'לגיריס שמור מקום כבוד בפנתיאון מכבי ת"א, כי שחקנים ומאמנים באים והולכים אבל DNA של הקבוצה לא משתנה.
שמונה אמריקנים שיחקו מול שמונה ליטאים, אבל על ז'לגיריס אפשר לסמוך – אם יש דרך להפסיד הם ימצאו אותה.
במשחק שמסתיים בהפרש נקודה הולכים אחרי המשחק לחפש את הסל שאפשר היה למנוע או לקלוע בשביל לנצח.
אפיזודה מספר 1: 15 שניות לסוף הרבע הראשון (27:27) כדור של מכבי ולליטאים יש שתי עבירות לתת! אבל הם לא ניצלו אפילו אחת וקיבלו שלשה בראש של מספר 13 על הבאזר.
אפיזודה מספר 2: מי כמו קינן אוונס, שמרגיש ביד אליהו כמו בבית, היה מתאים יותר לעשות את המהלך של המשחק 22 שניות לסיום (82:83 למכבי).
אפשרות א': לחדור כדי למשוך עבירה ולהכריע את המשחק מהקו. אפשרות ב': קבוצה ששולטת בריבאונד התקפה צריכה לזרוק מהר כדי לקבל במקרה של החטאה ניסיון הכרעה נוסף.
אוונס בחר באפשרות ג': בלאק-אאוט! בזבז זמן בכדרורים חסרי תוחלת, וזריקת התאבדות של בוטקביצ'יוס שהכדור הגיע אליו בטעות, נכנסה לטבעת לאחר הבאזר.
שלוש עשיריות השנייה הפרידו בין מכבי ת"א להפסד בית.
מתחילים נמוך
החלפה של המאמן וכל שמונת השחקנים (את הישראלים אני לא סופר כשחקנים) היא הודאה בכישלון מוחלט בעונה שעברה. מצד שני, כשמתחילים הכי נמוך, אפשר רק לעלות.
חשוב לציין שאין לי דבר נגד שחקנים זרים בכלל ואמריקנים בפרט, רק נגד הכמות והאיכות. שחקן זר צריך להיות חיזוק ולא פטור ממס, ואם קבוצות עולות עם חמישה אמריקנים, יכולים מצדי להעלות את כל הליגה על מטוס ולהעביר אותם למדינה אחרת.
כמחאה נגד שיטפון האמריקניזציה לא אציין את שמות השחקנים רק מספרים. אז ככה: מספר 4 הכי מתאים לחבר אוסף שחקנים לקבוצה. הבעיה שלמכבי יש יותר מדי רול פליירס. מספר 13 קולע מחוץ לקשת, מספר 5 מוביל את הכדור, מספר 50 נע מצוין ללא כדור, ולמכבי יש בעצם שתי קבוצות: כשמספר 4 במגרש וכשהם בלעדיו.
לפני כמה ימים מכבי ת"א עשתה לחולון בית ספר מתחת לסל, אבל למרות שקטש השתמש רוב המשחק בשני גבוהים שלו (מספר 32 שיחק 29:30 דקות, ומספר 22 29:50) הליטאים עשו למכבי מה שמכבי עשתה לחולון. 15 נקודות מ-17 כדורים חוזרים זו שערורייה.
ותודה למאמן הליטאי מקסיוויטיס, שהושיב על הספסל את השחקן הכי טוב שלו ברבע הראשון – קוואריוס הייז, שקלע 16 נקודות ולקח 9 ריבאונד ב-17:43 דקות.
תומר גינת לא נכנס למלכודת הדבש.
ניהול משחק זה מקצוע
היורוליג הוסיפו העונה לכל מאמן אפשרות לבדוק מהלך אחד. להבדיל מהשופטים שיכולים לבדוק רק שריקה שלהם, המאמנים יכולים לבקש לבדוק כל אירוע.
בדיקה כזאת שומרים לקראת סוף המשחק והמאמן הליטאי באמת השתמש בה 2:05 דקות לסיום, כדי לבדוק חבטה אסורה של מספר 22 שזעזעה את לוח הסל, והרוויח שתי נקודות שנעלמו מעיני השופטים.
קטש, לעומת זאת, תקע לקבוצה שלו מקל בגלגלים 6:02 דקות לסיום, כשמכבי הייתה בתנופה ועלתה ליתרון שיא (69:80), כשביקש לבדוק אם בוצעה עבירה רגילה או בלתי ספורטיבית. כל נקודה חשובה אבל לא באמצע המשחק כשאתה עוצר ריצה של הקבוצה שלך ומוביל ב-11 נקודות.
אחרי שלוש דקות של בדיקה שלא העלתה דבר, המשחק התהפך. עד לסיום מכבי קלעה רק חמש נקודות לעומת 14 של ז'לגיריס שאפילו עברה להוביל חצי דקה לסיום.
אני מציע לא לבנות על ניסים כי יום כיפור יש רק פעם בשנה.
בוגר קורס נביאים, בהצטיינות
במגזין 52 כתבתי שמקהלת הבוז לעומר אצילי במשחק הנבחרת נגד אלבניה הייתה לתחושתי מאורגנת.
התחושות לפעמים מטעות, אבל ביום שלישי פתחתי "כלכליסט" ומצאתי סיפור על חברת הריגול הישראלית "שיבומי אסטרטגיה בע"מ", שתובעת ממועדון "הרטה ברלין" 4.5 מיליון יורו על עבודה שביצעה.
הג'וב, כך על פי התביעה, כלל איסוף מידע מכפיש על יו"ר "הרטה" גגנבאור, הפעלת סוכנים, יצירת דמויות מומצאות של משפיענים בפורומים של האוהדים השרופים, עצומה להדחתו של גגנבאואר באתר ייעודי, הצפת הרשת במידע שלילי עליו באמצעות חשבונות מזויפים, והכל כדי לרתום את האוהדים לקמפיין "גגנבאואר החוצה".
בישראל זה עובד אחרת. מחאה ספונטנית מאורגנת של אוהדי הפועל ת"א הבריחו את סמי סגול שתרם מיליונים למועדון אחרי שהפגינו ליד משרדי "כתר פלסטיק" בהרצליה. בהמשך הם הצליחו לסלק גם את אלי טביב כשאיימו על עסקי אשתו, ולאחרונה הגיעו לביתו של שרון ניסנוב.
אלי טביב גורש גם מבית"ר ירושלים, את הסיפור של משה חוגג כולם מכירים, וגם היורש שלו ברק אברמוב גורש ע"י אוהדים מבני יהודה. אוהדי מכבי ת"א שתמכו באבי נימני היו מחכים ליד ביתו של ניר קלינגר כשהיה חוזר מאימונים, והעיפו גם את לוני הרציקוביץ'.
כדי להתפתח האספסוף זקוק לבית גידול, והוא מוצא אותו בתקשורת הספורט. הקומץ יודע שצעקות של כמה פרחחים בשער היציאה מהמגרש יפתחו את מהדורת החדשות, תוכניות הרדיו ושערי העיתונים, מה שמבטיח שבשבת הבאה יארבו לבעל הקבוצה או למאמן 500 מפגינים, ותוך שבועיים "המחאה" תהפוך למקהלת אלפים בטריבונות.
כשאוהד פורץ לכר הדשא ורודף אחרי לאו מסי, אסור להראות את זה בטלוויזיה, אבל
כשעשרה זבי חוטם צועקים מחוץ לאצטדיון אחרי משחק מראים את זה 50 פעמים בחדשות.
בעל המאה (1)
מה אומר לעצמו ברק אברמוב, שנחלץ סוף-סוף מבני יהודה כדי להיקבר במלכודת החובות, האלימות והגזענות של בית"ר ירושלים, עם כמה מאות מנויים במקום האחרון בטבלה ועוד אחרי הפסד לקבוצה הערבית בני ריינה?
בעל המאה (2)
אחרי הפסקה של 25 שנים התקיים בשבוע שעבר טורניר ATP בתל אביב. כולם התפעלו מההזדמנות החד-פעמית לצפות בנובאק ג'וקוביץ' בלייב, אבל גינו את המארגנים שסגרו את היציעים לקהל בשני ערבי ראש השנה.
את הטורניר מימן מירשווילי, מיליונר שומר מצוות שתרם כמה מיליונים בתנאי אחד: שבחג ישחקו ללא קהל.
אפשר להבין את המחאה. עד שסוף-סוף יש טורניר ATP בתל אביב אחרי הפסקה של 25 שנים והיציעים סגורים. מצד שני, לצדקנים היו שתי דרכים למחות על סגירת היציעים בחג:
הראשונה, להחרים את הטורניר ביתר הימים בהם כניסת הקהל הייתה מותרת.
השנייה, לגייס מיליוני שקלים מאוכלי שרצים, לשחק בחג ולקנות במזנון סנדוויצ'ים עם שינקן וגבינה.
תודה לידידי רחמים אליקים, שצירף השבוע עשרה מנויים חדשים,
ושבת שלום לכולם.