פותחים שנה עם מגזין 52

הכל כלול. 

אף אחד לא הופתע מהסטירה והדיבור הנחות של גיא לוזון. כולם ידעו שהגסות, נפנופי הידיים, הגליצ'ים על הדשא וגם הסטירה, הכל כלול.

לוזון טוען שמדובר רק בסטירונת, סטייל הרב עובדיה יוסף. אני מאמין לו. הוא לא היכה את זיו מורגן ובסופו של דבר חשובה הכוונה ולא עוצמת הסטירה או גסות הדיבור. כך הוא מתנהג, זה האיש והבעיה היא עם מי שמינה אותו.

האולפנים מלאים בצדקנים, אבל אותם עיתונאים ופרשנים שנעלבו בשמן של נשות בוקרשט, מסתירים כבר עשרים שנה את שמותיהם של חמשת שחקני הנבחרת הבוגרת שהזמינו נערות ליווי ערב המשחק נגד דנמרק.

מלכת אנגליה מחלה לאלכס פרגוסון על בעיטת המגף לפרצופו של דיויד בקהאם, והעניקה לשניהם תואר "סר". אצל שגיא כהן זה לא היה עובר בשתיקה.

דבריו של גיא לוזון הם תת רמה, כי הוא לא הפנים כנראה שהזמנים בהם מאמנים לאומיים כמו דוביד שוויצר ושליימה שרף קיללו שחקנים, הסתיימו. אבל מי שמבזה באמת את נשות בוקרשט זה לא מה שאמר לוזון אלא מה שעם ישראל עושה, ונוהר בהמוניו, כולל מנהלים בחברות פיננסים והייטק, שנוסעים ל"גיבושון" בבירת רומניה.

ברגעים קשים נשלף טיעון יום הדין: המאמן הוא מודל חיקוי לנוער. בולשיט. לוזון הוא מודל לחיקוי רק למי שבוחר בו כמודל לחיקוי,  וההתבהמות בכנסת אינה הסיבה להתבהמות החברה הישראלית. הפוך גוטה, ההתבהמות בכנסת משקפת את התבהמות החברה.

מה מסתירים כדורגלנים שמכסים את הפה כשהם מדברים במגרש? גיא לוזון פשוט אמר את זה. אצל מרקו בלבול, ניר לוין וזאביק זלצר שאימנו נבחרות צעירות זה לא היה קורה.

אבל אורן חסון ויוסי בניון בחרו בגיא לוזון והכשירו את עומר אצילי. ועכשיו לא יודעים איך להיפטר משניהם.

מחאה ספונטנית מאורגנת

נתן דטנר ואודיאה קורן המליצו, אשתי קנתה כרטיסים, והלכנו לסרט הצרפתי "אשליות אבודות". במשך שלוש שעות תרגלתי את הצרפתית, ונהניתי לגלות שלא אנחנו המצאנו את השחיתות, שחגגה כבר לפני מאתיים שנה.

מעשה במשורר מוכשר בן המעמד הנמוך, שמגיע לעיר הגדולה ומבין ששם המשחק הוא כסף ובשביל להתקדם ולהתפרנס צריך לשחק לפי כללי הון-שלטון-עיתון.

מסתבר שאת הפייק ניוז המציאו כבר במאה ה-19. ארתור פינקלשטיין, דונלד טרמפ ובנימין נתניהו רק שיכללו את השיטה, כי אנשים יעשו הכל בשביל לשלוט בתקשורת ששולטת בכל (תיק 4000).

כישרון הכתיבה והדעות שלך לא מעניינים אותי, הסביר עורך העיתון למשורר,  אתה תכתוב הפוך מהמתחרה כי אנשים אוהבים מחלוקת (בן וינון, ביסמוט ורינה מצליח…). עיתונים קיימים בשביל לקדם צד אחד (ישראל היום) ולייצר שערוריות בשביל למכור פרסומות.

יש תעריף לכתבה אוהדת (תוכן שיווקי) ויש מחיר להשמצת המתחרה, אבל מי שקבע באמת את מי לרומם או להוריד לא היה עורך העיתון אלא נבל מתוחכם בשם סינגאלי,

הוא הבין שמבקרי התיאטרון (עיתונאים ופרשני ספורט, מבקרי מסעדות…) לא באמת מתעניינים בהצגה. הם כותבים את הביקורת על פי מחיאות הכפיים או שריקות הבוז בסיומה, לכן שכר חבורת בריונים שהיו מריעים (או שורקים בוז) לפי הוראות הבוס, בלי קשר לרמת ההצגה. כשתאוות הבצע העבירה אותו על דעתו, הקמצן ניסה, ללא הצלחה, לחסוך בשכר הבריונים ולהמציא מכונה שמשמיעה קולות בוז או תשואות למרבה בתשלום.

לפני שנים ישבתי ליד ארי שמאי בשער 13 בבלומפילד. שים לב, אמר לי, בעוד דקה האוהדים ממול ישירו "מי שלא קופץ צהוב", ושלח SMS לראש הקנוניה בשער 7-8. ההבדל בין שמאי הטיפש לסינגאלי הנוכל, ששמאי ניהל את מקהלת האוהדים בשלט רחוק בחינם.

אני לא מאמין שמישהו שילם לאלפי הצופים כדי שישרקו בוז לעומר אצילי במשחק הנבחרת, אבל מישהו אירגן את זה. אילו העילה הייתה מחאה להתנהגות של אצילי, שאפו לאוהדים, אבל יותר הגיוני שאוהדי מכבי ת"א התארגנו לפעולת תגמול לשריקות הבוז של אוהדי מכבי חיפה לערן זהבי ב"סמי עופר".

מאחר שאי אפשר למנוע מצופה במשחק כדורגל לשרוק בוז, והניסיון מוכיח שבסוף השחקן הוא שנשבר,

אולי צודקים בהתאחדות שעדיף לחתוך את פרשת אצילי עכשיו לפני שהנבחרת תסבול.

שוויון ספורטיבי

המגן השבדי דניאל סונדגרן של מכבי חיפה הודה שאזרחות ישראלית בכלל לא מעניינת אותו, והזכיר לי את ההודאה של קווין מגי שהוא שונא חומוס. איפה נשמע שכוכב הקבוצה של המדינה, שאמור להיות חובב ציון, לא יחשק באזרחות ישראלית או במאכל הלאומי.

את פשע האזרחות המזויפת לא יזמו השחקנים הזרים אלא בעלי הקבוצות, אבל אם זה הולך ומדבר כמו שמעון מזרחי ומסדר לשחקנים זרים אזרחות ישראלית כמו שמעון מזרחי, זה לא בהכרח שמעון מזרחי אלא יענקלה שחר.

ושיא החוצפה זו הדרישה של מנכ"לית מכבי ת"א שרון תמם, לתת אזרחות ישראלית גם להנריק סבוריט בשם "השוויון הספורטיבי".  זה כמו שהבן שלי ידרוש 10 במתמטיקה, כי חברים שלו שהעתיקו בבחינה קיבלו 10.

ושאלה לשרון התמימה: איך קוראים למועדון הזה שאזרח עשרות כדורסלנים? נו, הצהובים שסגרו את היורוליג בפני קבוצות ישראליות ומקפידים על שוויון ספורטיבי.

כשרשות האוכלוסין תעניק אזרחות לכדורגלן מהפועל חדרה תתקשרו אליי. גם באמצע הלילה.

שינויים שמתחייבים בכדורגל (שלא יקרו לעולם).

1. שינוי חוק הנבדל.

ההיגיון אומר שבכדורגל ההתקפה צריכה לרוץ קדימה וההגנה לאחור, אבל בגלל חוק הנבדל המגינים, בניגוד לכל הגיון, רצים קדימה כדי להשאיר את שחקני ההתקפה בנבדל, וזה מאלץ את המתקיפים, שהיו אמורים לרוץ קדימה, לרוץ לאחור כדי לא להיתפס בנבדל.

זה בערך כמו שבעל חנות תכשיטים ישאיר את החנות פתוחה בלילה ויציג יהלום ענק בחלון הראווה, כדי לתפוס גנבים.

 2. בלמים ומגינים יפסיקו להרים יד לקוון במקום לרדוף אחרי החלוץ.

שחקן הגנה שרואה שאין לו סיכוי לעצור חלוץ, עומד ומרים את היד לסמן לשופט שהחלוץ בנבדל. כולם יודעים ששום שופט לא יעצור את המשחק וישרוק לנבדל, בגלל שחקן שהרים את היד. אז למה הבלם עושה את זה?

כדי להראות לכולם שיש לו אליבי לחור בהגנה.

 3. שחקנים צועקים ודוחפים את השופט בזמן בדיקת ה-VAR (למרות שלא הוא קובע).

מאז שהכניסו לשימוש אמצעים אלקטרוניים השופט כבר לא קובע אם היה שער או פנדל אלא שופטי ה-VAR. ל-NBA יש אולפן בניו ג'רזי שבודק אירועים שנויים במחלוקת בכל האולמות, השופטים רק מודיעים במערכת הקול מה נבדק ומה ההחלטה.

במגרש הכדורגל צריך להיות אזור בידוד לשופט, אולי עיגול האמצע, שאסור לשחקנים להיכנס אליו בזמן בדיקת VAR. נכנסת? אדום והביתה.

 4. השופט הרביעי יהיה אחראי למדידת הזמן ולרישום הכרטיסים הצהובים והאדומים.

שופטים עושים לא מעט טעויות בשל הסחות דעת, למה שופט צריך להתעסק בבירוקרטיה? הוא לא צריך לדעת כמה זמן נותר לסיום ולא כמה צהובים צבר כל שחקן, אלא לסמן לשופט הרביעי מתי לעצור ולהפעיל את השעון, ולרשום כרטיסים.

שליטה של השופט בתוספת זמן היא פתח להטיית תוצאות משחקים.

 5. "חוק ההגיון" לא יבוטל.

"חוק ההיגיון" הוא בעצם "חוק חוסר ההיגיון", שמטיל על השופט את האחריות להתנהגות המטומטמת של השחקנים. 

כרטיס צהוב אמור להזהיר את השחקן שבכניסה המסוכנת הבאה הוא ימצא את עצמו על הספסל וישאיר את הקבוצה בעשרה שחקנים. משום מה, במקום שהשחקן יירגע ויגיד תודה שהוא לא הורחק,

הוא חושב בטעות שהשופט הוא שצריך מאותו רגע להיזהר לפני שישלוף צהוב שני.

חלפו שלוש שנים מאז שהפסקתי לכתוב עמוד שבועי ב"ידיעות אחרונות", ולא הרבה השתנה.

אני ממשיך לכתוב על ההתנהלות השכונתית של הספורט, אבל במקום ב"ידיעות" למאות אלפים שספק אם קראו, ועכשיו אני כותב רק לאלף שקוראים.

אשמח לצרף קוראים נוספים. שלחו שם מלא וסלולארי בהודעה פרטית. 

שבת שלום לכולם

אריה מליניאק