נבצר מבינתי
במגזין הקודם שאלתי מה משותף להפסד של הפועל ירושלים – שנשארה עם ארבעה שחקנים נגד המבורג – וההפסד של דאלאס מאבריקס – שנשארה ללא מחליפים והפסידה לפניקס סאנס?
מוזר, רק אחד ענה נכון – איתי רוטשילד. שרון שמח ניסה להתחכם, פנה לעזרת Chat GPT וקיבל מהבינה המלאכותית את התשובה הבאה (לא נגענו):
& במשחקים של דאלאס וירושלים ניכרה ברבע האחרון עייפות של הקבוצה המפסידה, שהשפיעה על אחוזי הקליעה וההגנה שלה.
& בשני המשחקים היה שחקן מוביל שלא הצטיין מספיק – ג'ראד הארפר בירושלים ולוקה דונצ'יץ' בדאלאס.
& הקבוצה היריבה הצליחה לייצר מומנטום שסייע לה לנצח.
& שתי הקבוצות הופיעו בסגלים חסרים בשל פציעות ולא הצליחו לשמור על היתרון שלהן ברבע האחרון.
חוץ מטעות קטנה בעניין דונצ'יץ' – שכבר עבר לפני המשחק ההוא ללייקרס ולא נכלל בסגל של דאלאס – פרט לזה הצליחה הבינה המלאכותית לאסוף כמה נתונים משותפים לשני המשחקים. אבל מתברר שהיא עדיין פחות נבונה מהבינה האנושית.
התשובה הנכונה: מה שמשותף להפועל ירושלים ודאלאס מאבריקס זו משפחת אדלסון.
חול המועד
הטעות של האלגוריתם מזכירה לי סיפור על פקיד מכס שהיה עוצר בכל יום רוכב אופניים שניסה לעבור במעבר הגבול. שאל אותו: מה יש לך בשק? הרוכב היה מסביר שיש לו חול בשק, והיה מרוקן את החול מהשק וממשיך בדרכו. כשהמוכס יצא לפנסיה הוא שאל את הרוכב: מה הסיפור, הרי לא היית מעביר בכל יום שק חול.
יא אהבל, ענה הרוכב, בכל יום הייתי מבריח זוג אופניים.
ישראל-מלחמה
טיל אחד שנורה מתימן והופל מחוץ לגבולות ישראל, החזיר את הספורט הישראלי שנה וחצי לאחור. מסעדות ובתי קפה פתוחים הם מבחינתנו הוכחה שהחיים שבו למסלולם והכל בסדר. לכן רבים בישראל ייחסו את ההתנגדות של האירופים להחזרת המשחקים לישראל למניעים אנטישמיים ולשיקולים לא ספורטיביים.
מנהלי יורוליג שהגיעו לישראל לביקור אולי השתכנעו שהמלחמה נגמרה, אבל הפסקת משחק הליגה בין הפועל ב"ש לבני הרצליה שהועבר בשידור ישיר, הייתה אירוע שמשמעותו עלולה לחרוג הרבה מעבר לספורט.
אירוח משחקי בית בחו"ל זה פרויקט קשה לוגיסטית, פיננסית וספורטיבית. מבחינת מכבי ת"א זה ממש עניין קריטי, כי המועדון צריך להחזיר מיליוני שקלים לרוכשי המנויים בשנתיים האחרונות וגם למכור מנויים לעונה הבאה.
שערי הגיהנום לא הולכים יחד עם שערי הכדורגל
לא משחק ילדים
שלושה חודשים אחרי שאבא לוזון מינה את הילד תמיר למאמן מכבי פ"ת, הילד התפטר והשאיר את המועדון בלי מאמן. תמיר לוזון לא רצה מלכתחילה לאמן את הקבוצה הבוגרת – קבוצה בסכנת ירידה שסוחבת ברקע שלוש ירידות מליגת העל ללאומית – עם ייחוס משפחתי על הראש.
בין אימון נוער לאימון ליגת על יש כמה דרגות קושי. מי שממנה מאמן נוער לאמן בוגרים בליגה הגבוהה, מכשיל אותו ביודעין. תשאלו את יענקל'ה שחר שהפיל את מכבי חיפה על הראש של מסאי דגו. מהיום הראשון בג'וב התקשורת ספרה לו את הימים עד לפיטורים, ובסוף התברר שהוא סיים את העונה שלו יותר טוב מברק בכר.
בינתיים מכבי פ"ת גנבה לכפר שלם את המאמן נועם שוהם באמצע תקופת החוזה שלו, וזה עוד תחום מביש של הכדורגל הישראלי. כשמאמנים עוזבים קבוצה באמצע החוזה, שלא יבכו אחר כך על פיטורים באמצע העונה.
חוזה בכדורגל הוא בקושי המלצה
הכל נשאר במשפחה
המינויים המשפחתיים הם הטעונים ביותר. גיא שמיר היה שחקן הפועל פ"ת, לדעתי שחקן לא רע. לפעמים ישב על הספסל, לפעמים בהרכב, אבל כשהוא היה עולה לכר הדשא האוהדים נהגו לרדת לחייו כי אביו מאיר שמיר היה הבעלים של הקבוצה. נשמעו טענות שהפועל פ"ת משחררת שחקנים כדי לפנות לגיא שמיר מקום בהרכב. הוא סיים את הקריירה באשדוד ובמכבי הרצליה.
לפני שאיל ברקוביץ' לקח לידיו את ניהול הפועל רעננה, הוא הצהיר שהוא עושה את זה בשביל שלאחיו ניר תהיה עבודה. מושיק שווייצר היה שחקן הרכב בנבחרת ישראל. על הכישרון שלו לא היה ויכוח, ואבא דוביד היה מאמן לאומי. כשהיו צריכים למנות קפטן למכבי ת"א, דוביד מינה את אבי כהן – למנוע לזות שפתיים.
מורי ארקין, מעשירי הארץ, היה אוהד והבעלים של הפועל ר"ג. איתי, הבן הצעיר של מורי, בחר להיות שוער ולכן עבר לשחק ב… הפועל ר"ג. איתי ארקין לא היה השוער הכי גרוע בליגה והקבוצה אפילו זכתה איתו בגביע המדינה, אבל האוהדים ירדו לחייו של הילד, עד שמורי ארקין עזב את המועדון והילד אחריו.
המלצה שלי: שהילדים ילמדו להתגלח על זקן של אחרים
גרוע ממכירת משחק
מכבי ת"א פנתה באמצע העונה לשחקן הפועל ירושלים קדין קרינגטון והציעה לו חוזה לעונה הבאה. זו לא הפעם הראשונה שקבוצה פונה לכוכב של היריבה שלה באמצע העונה. זה קורה בכל העולם, ומבחינתי זה גרוע ממכירת משחק. נראה לכם שמכבי ת"א החתימה את בראד ליף ולבאן מרסר בלילה שאחרי המשחק האחרון בעונה?
ב-NBA פנייה כזאת לשחקן אחרי תום מועד ההעברות עולה לקבוצה בקנס בן שש ספרות, בדולרים.
אין לי מושג מה שכרו של קרינגטון בירושלים, מה הביי-אאוט לשחרור שלו מהחוזה וכמה מציעה לו מכבי ת"א, אבל לפנות באמצע העונה לשחקן של היריבה שלך בדו קרב על האליפות (או הירידה), זה יותר חמור בעיניי ממכירת משחק.
יש היגיון רב בהחתמת שחקן שמשחק בליגה שלנו. היכולת שלו מוכחת, הוא כבר מכיר את הבעיות והיתרונות של החיים בישראל, וזה עדיף על פני שחקנים שמציעים סוכנים על פי סטטיסטיקות וקלטות היי-לייטס. אבל לפני שמצרפים שחקנים צריך לשמור על הקיים.
מתן אדלסון כבר ניכווה כשאיבד את ליוואיי רנדולף למכבי ת"א. אבל לאבד גם את קדינגטון זה הרבה יותר מדי. ג'ראד הארפר נמצא מחליף ראוי פלוס לספידי סמית, אבל למצוא מתאזרח ברמה כזאת זו בעיה.
תהיות:
1. כשמדובר בכוכב של היריבה, למכבי ת"א יש כסף.
2. לזרוק שם של שחקן שמועמד למכבי ת"א זה עדיין לא לחתום איתו ובטח לא לשלם לו את הסכומים שנזרקו בתקשורת.
3. אחד הסימפטומים לבלגן בהנהלת מכבי ת"א הוא הפצצת שמות של שחקנים שמכבי ת"א מתעניינת בהם, ולא מגיעים אפילו לתקופת מבחן בארץ.
4. האם מי שיצר קשר עם קדין קרינגטון הוא מטעם משפחת פדרמן או רקנאטי? אלה שתי קבוצות שונות.
5. צירוף מתאזרחים בעונת יורוליג קטסטרופלית, מבהיר למכבי ת"א שכל זמן שהיא מארחת בחו"ל – האליפות בישראל היא מטרה בעדיפות ראשונה.
6. לסיפור יש גם צד ירושלמי. למשפחת אדלסון יש כסף – על זה אין ויכוח. אבל להשקיע כסף זה סיפור אחר. למתן אדלסון, או מי שכתב וחתם את החוזה עם קרינגטון ולא הכניס סעיף יציאה למכבי ולהפועל ת"א, אין מושג בניהול קבוצת כדורסל.
יש מדינות שמחלקות אזרחות לכל מי שמסוגל ללכת וללעוס מסטיק בו-זמנית. בישראל זה קצת יותר קשה, ומי שמאבד מתאזרח אחרי שעבר עם הפועל ירושלים שבעה מדורי בירוקרטיה כדי לקבל אזרחות – לנהל הוא לא יודע.
אם היו פונים לשחקן הפועל ת"א, אני מעריך שעופר ינאי היה נותן למחרת הצעות לשחקני מכבי ת"א, כמו שעשה עם רומן סורקין ותמיר בלאט. זה עלה למכבי ת"א הרבה כסף כדי להשאיר אותם.
אתמול קראתי שנאסר אל חלאיפי, הבעלים של פאריס סן ז'רמן, לא שכח שריאל מדריד גנבה לו את קיליאן אמבפה בלי לשלם יורו דמי העברה, והוא מתכנן להציע לשחקנים צעירים מוכשרים במחלקת הנוער של ריאל חוזי עתק.
אם אדלסון לא יגיב בדרך כלשהי, הוא צפוי לאבד עוד ועוד שחקנים
מה אתה לוקח מהמשחק?
שאלה שחוזרת על עצמה בכל ראיון עם מאמני כדורגל לאחר משחק: מה אתה לוקח מהמשחק? המנצחים לוקחים כמובן את התוצאה. המפסידים לוקחים את ההגנה בין הדקות 60-75 בהן לא ספגו שער (ביתר הדקות הם ספגו רביעייה, אבל את זה הם לא לוקחים). בהפסדים קשים המאמנים לוקחים את המכונית ונמלטים מיציאה צדדית.
כשכולם שואלים אותן שאלות – כולם עונים אותן תשובות. עד ששדר נתקל במרואיין בלתי צפוי. אחד השדרים, שמו שמור בכספת, שאל לאחר משחק של מכבי ת"א בכדורסל את יואב קדמן איך הוא מסכם את המשחק. קדמן, כיום מנהל באינטל, ענה: לסכם את המשחק זו העבודה שלך, אם יש לך שאלות אשמח לענות. זו הייתה הפעם האחרונה שראיינו אותו.
אז מה אתם לוקחים מהמגזין הזה?
שבת שלום. יוחזרו החטופים עכשיו!
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר