ד"ר דרבי ומיסטר מילאנו
אתמול בלילה, לאחר סיום הקרקס של הפועל ת"א במילאנו, מחקתי את המגזין וכתבתי אותו מחדש. כי מה שהיה נכון לדרבי ביום שני, לא מתאים לניצחון המפואר במילאנו ביום חמישי. בדרבי בהיכל הספורט ביד אליהו התבצע שוד. הפעם לשם שינוי הפועל ת"א היא זו ששדדה את מכבי. אבל מי שמחפש צדק יכול להירגע, במאזן השודים הכללי מכבי מובילה בענק.
בואו נחזור לתחילת השבוע. לפני הדרבי נערך על הפארקט ביד אליהו טקס חגיגי. אורי (ג'מל) גוטהלף, שחקן הפועל ת"א בשנות ה-60, חגג 90. אורי, מורה למתמטיקה בעירוני ד' בתל אביב ואוהד שרוף של הפועל ת"א, חש כאבים בברך ופנה לאורטופד. אין מה לעשות, הסביר לו האורטופד, זה הגיל.
דוקטור, אמר ג'מל, הברך השנייה לא כואבת והיא בדיוק באותו גיל.
קשה להסביר איך הקבוצה ששיחקה אנטי כדורסל בדרבי, משחקת משחק מושלם שלושה ימים אחר כך במילאנו, אחד ממשחקי החוץ הקשים ביורוליג. וזו מילאנו שניצחה בארבעת משחקיה האחרונים, כולל את אולימפיאקוס במחזור שעבר.
עוד נגיע למשחק של הפועל ת"א במילאנו, כי אותי מעניין בעיקר דרבי הליגה ביד אליהו האדום. מטעמי בטיחות החלטתי לא לסכן את חיי בדו קרב האולטראס, אבל התאכזבתי לטובה. הדרבי היה מהרגועים שאני זוכר, ואני צפיתי במשחק בסלון עם חברים.
פערי האיכות בין הפועל למכבי ידועים, אבל הפועל לא נראתה בדרבי כמו מובילת היורוליג, ומכבי לא שיחקה כמו התחתית של התחתית, כי הפערים נסגרו בעמדת המאמן. עודד קטש הוציא ממכבי 120 אחוז. ואיטודיס? עדיף שהיה קופץ לשתות קפה בסביבה ולא מפריע.
מי שעשה הבדל בדרבי היו כמובן הישראלים של מכבי מול האין ישראלים של הפועל. תמיר בלאט השתלט על עמדה מספר 1, רומן סורקין חגג ברחבות, ושניהם קלעו ביחד 40 מתוך ה-80 של מכבי ת"א. נכון שים מדר ותומר גינת מושבתים, אבל הישראלים של הפועל ת"א הפכו ביורוליג לחוטבי עצים ושואבי מים, וחסרי ביטחון בליגה. כשהפועל בצרות זה הזמן שבר טימור וגיא פלטין מקבלים דקות משחק ואיטודיס עובר למערך של שלושה בלמים.
בכדורסל אין קבוצת התקפה וקבוצת הגנה. כולם עושים הכל, וכל אחד מביא את החוזקות שלו ומחביא את החולשות. מההרכב שיש לעודד קטש אפשר להוציא הרבה יותר, והדרבי היה רק רמז.
מכבי קבוצה לא רעה כמו שזה נראה ואפשר להוציא ממנה יותר, אבל הדרבי נראה כמו שתי קבוצות שמנסות להפסיד, ומכבי פשוט הצליחה. סוג של נבואה שמגשימה את עצמה.
איך זה שסורקין שלט ברחבה (26 נקודות) למרות שמוטלי בכושר שיא? כי מוטלי משחק רוב הזמן 7 מטר מהסל וחופר את דרכו להגיע לזריקה, וסורקין מקבל מתמיר בלאט כדורים רק להניח בטבעת בלי מאמץ.
היתרון הגדול של הפועל, שלא בא לביטוי בדרבי והגיע לשלמות במילאנו, הוא הבנת המשחק. הכדררת היא מחלה קשה, וכשכל שחקן מכדרר 15 שניות, אין תנועת שחקנים, אין הנעת כדור, והכל תקוע. איטודיס למד במילאנו את לקח הדרבי, לא חגג ניצחון בפוקס, ושינה למשל את המשחק של אנתוני בלייקני.
מקובל לחשוב שלשחקן בלי ניסיון יורוליג לוקח עונה או שתיים להתאים את עצמו. בלייקני הוא סקורר, הסל בכל המגרשים הוא באותו גובה, ויש לו יכולות אתלטיות פנטסטיות. השאלה היא האם בלייקני משחק עם ראש בקיר או כחלק מקבוצה. אין לו בעיה לסדר לעצמו זריקה, וביום טוב יש לו טווח קליעה ענק. אבל איטודיס הבין שבשביל שהוא לא יזרוק כל כדור לסל, צריך לסדר לו קליעה כשהוא נע בלי כדור, וזה מדהים.
אי אפשר שלא להתרשם משטף המשחק בהתקפה: המפציץ הכבד כריס ג'ונס מסיים עם 10 אסיסטים במילאנו, דן אוטורו ומוטלי מופעלים נכון במקומות הנכונים, ומעל כולם אלייז'ה בריאנט, מועמד ל-MVP של היורוליג. איזה שילוב של כישרון, שקט ויכולות קליעה, חדירה וגם הגנה.
בשביל לנצח את הפועל ת"א, שקולעת סביב 95 נקודות למשחק, צריך להוריד אותם ב-30 נקודות לסביבות 65. זה קשה כי גם הפועל משחקת הגנה. אני לא אוהב את הגנת החילופים שמשאירה את בריאנט להסתדר מתחת לסל עם שחקן שגבוה ממנו בראש, ואת מוטלי ואוטורו שצריכים לשמור על גארד 8 מטר מהסל. אבל אוטורו הוא סנטר מצוין ויעיל, שסגר את המשחק ברבע הראשון המדהים שלו.
יש שיאמרו ששחקן גבוה לא צריך לקבל כדורים – שייקח אותם מהחטאות ליד הטבעת. שטויות. אוטורו לא תורם עדיין אפילו 50 אחוז מהפוטנציאל שלו, והזריקות שלו לא לוקחות כלום מאף אחד. רק תוספת, בונוס.
הגענו לווסיליה מיציץ'. נכון שהוא שחקן מנוסה, לא מתרגש מכלום, אבל נראה שהוא מתעקש להחזיר מהר את ההשקעה בו – 6 מיליון יורו בעונה – ולוקח על עצמו יותר מדי. לצד יכולות וראיית משחק, מיציץ' רוצה לעשות הכל לבד, וכמו שהוא תורם ככה הוא מקלקל.
היורוליג הרבה יותר חזקה מהליגה, אבל משחקי יורוליג מתקיימים לפעמים במרווח של יומיים, ואם תוסיפו את הזמן שמתבזבז בטיסות – אין כמעט אימונים. בליגה שלנו יש למאמנים שבוע להתכונן, כולם מכירים כל חולשה של כל שחקן וקבוצה, וקבוצות באות מוכנות.
המבחן האמיתי יגיע בפלייאוף, בסדרות של חמישה משחקים רצופים בין אותן קבוצות.
בברלי 2
אפשר להבין למה הפועל ת"א בחרה לתת לווסיליה מיציץ' מנוחה בדרבי. היורוליג לפני הליגה, אבל אחרי 56 שנים בלי אליפות, עונת 2025/26 לא תהיה שווה כלום בלי הכתר הישראלי, ולביתיות תהיה חשיבות מכרעת בפלייאוף, ומכאן חשיבות הדרבי.
אז מיציץ' נח מסיבות מובנות, אבל למה מכבי ת"א ויתרה על לוני ווקר, ואיך יתכן שעד עכשיו לא שמעתי מה הסיבה. ווקר שחקן מוכשר שלא מצליח להשתלב, וכנראה שיש סיבות גם מחוץ למגרש, אבל כשמכבי בתקופה כל כך קשה, ניצחון בדרבי היה יכול לתת לה הרבה אוויר וביטחון.
אני לא עיתונאי חוקר אבל יש לי ניסיון, השערות ותחושות, אותן העליתי שבועיים בסך הכל אחרי שלוני ווקר הגיע לישראל: לוני ווקר = פטריק בברלי 2. אגב, גם כשבברלי הגיע לישראל ניבאתי שהוא לא יסיים את העונה.
אחרי שורה של החתמות שחקנים בינוניים, מכבי פתחה את הכיס והביאה את לוני ווקר, תותח ב-2.2 מיליון דולר, ולפתע היא לא רושמת אותו בטופס המשחק בדרבי בלי לתת הסבר?
אני חוזר על שיחה שהייתה לי לפני 35 שנים עם גיל קינן, משחקני הנוער המצוינים וכיום בעל מכון האבחנה וההשמה קינן-שפי. גיל שאל אותי שאלה פשוטה שלא ידעתי לענות עליה: איך יתכן שעושים לשחקן שעולה מיליונים בדיקות פיזיולוגיות מקיפות, בודקים את הסטטיסטיקות בקבוצות קודמות, צופים בקטעי וידיאו, ואת הדבר הכי חשוב – הראש – לא בודקים.
הבדיקה הנדרשת היא האם השחקן עומד בלחצים, האם הוא חברתי או אנטיפת, האם הוא יודע להתמודד עם כישלונות/הצלחות, האם החברים והמאמן בקבוצה הקודמת אהבו אותו או לא.
הסיבה הראשונה בגללה שחקנים נחתכים באמצע העונה היא הראש.
בבל"ת
דני אבדיה מציג העונה יכולת מצוינת, תענוג לראות. הסטטיסטיקות של אבדיה מרשימות. שלשום הוא השיג טריפל-דאבל שלא הספיק מול שיקאגו. דני הוא שחקן מוביל ב-NBA בלי כוכביות.
מצד שני, כדורסל משחק קבוצתי, ומבאס לקום בבוקר ולשמוע שדני קלע 20 פלוס נקודות ופורטלנד הפסידה. דני לא אשם בהפסדים, פשוט פורטלנד, שפתחה את העונה מצוין בבית, יצאה לסיבוב משחקי חוץ בהם הבלייזרס הפסידו שישה משבעת המשחקים האחרונים.
אין לי טענות לילד ולא לבלייזרס, אלא לתקשורת שלנו שמנסה להרחיק את אבדיה מכישלונות של הקבוצה. אוספים כל בדל של מחמאה והופכים אותה לכותרת שמעליבה את האינטליגנציה.
אחרי הכל פורטלנד מפסידה וצריך למצוא אשמים להפיל עליהם את ההפסדים. בנוסף, ערוץ הספורט מנהל מסע יח"צ להרצת אבדיה למשחק האולסטאר בפברואר, כאילו היח"צ ישנה משהו בבחירה.
הנציג הישראלי הוא שלנו, אנחנו לא מהאו"ם, וכבר התרגלנו שכאשר ליאל עבדה חתם בסלטיק, הליגה הסקוטית הפכה לשנייה בעולם (אחרי הליגה שלנו). אבל יש מקום לקצת כבוד לאינטליגנציה של קוראי האתר.
אחרי ההפסד לדאלאס מאבריקס (איירבול של דני על הבאזר), הכותרת הייתה: ג'ייסון קיד הריע לאבדיה. הכותרת אחרי התבוסה לפניקס סאנס: קווין דוראנט משבח. בהפסד אחר האשם היה המאמן טיאגו ספליטר, שהושיב, שומו שמיים, את אבדיה על הספסל.
דני בעונה פנטסטית וחוזהו כנראה ישודרג, אבל כותרת שצדה את עיני הייתה כבר הגזמה פראית: "השאלה שתכריע את עתיד פורטלנד: מי יהיה מספר 1"?
הייתי בטוח שהבלייזרס הולכים להחתים את דונצ'יץ', או יאניס. מי יהיה מספר 1? איזו שאלה תכריע את עתיד פורטלנד? מסתבר שהגיע תורו של שיידון שארפ, הסקורר של פורטלנד, לעלות על שיפוד.
וההסבר על פי רועי ויינברג באתר ערוץ הספורט: בחמשת המשחקים האחרונים שארפ זרק 21.2 זריקות לעומת 18.2 בלבד של דני (אתם יושבים?) וזאת למרות ששארפ קולע ב-51% מהשדה, ו-33.1 אחוזים מההתקפות נגמרות בידיים של שארפ לעומת 27.5% בלבד של דני.
מבולבלים? גם אני. נמצא הפיתרון: הבעיה של פורטלנד והסיבה להפסדים האחרונים היא שהכדור נמצא קצת יותר מדי בידיים של שארפ. תנו את הכדור לדני אבדיה כי הוא מספר 1 והעתיד של פורטלנד.
איך לא חשבו על זה קודם?
הביקור של ביל
הבטחתי קצת מילאנו לסיום, אז קבלו חוויות שלי כנער מהמפגש הראשון בין הפועל ת"א למילאנו שנקראה אז זימנטל, ב-1965 ביד אליהו הפתוח.
בשורות מילאנו שיחק אחד הגדולים שנחתו אי פעם באירופה – ביל בראדלי. הוא למד באוקספורד והוטס פעם בשבוע מלונדון ומילאנו למשחקי גביע אירופה לאלופות בלי אימונים.
מול הפועל ת"א הוא קלע 22 נקודות בעשר דקות (לא היו אז סלי שלוש נקודות), ובסוף המשחק מיהר לנתב"ג להספיק לטיסה ללונדון. המגרש (הפתוח) היה מפוצץ ב-5,000 אוהדים שישבו מהופנטים. אף כדור של בראדלי לא נגע בטבעת.
חמש שנים אחר כך בראדלי זכה עם הניו יורק ניקס בשתי אליפויות NBA (1970 ו-1973), עם וויליס ריד, וולט פרייזר, דייב דה בושר והלהקה. כשבראדלי פרש הוא פנה לפוליטיקה ונבחר לסנאטור מטעם מדינת ניו ג'רזי.
חלומה של כל אם יהודייה
אולי כשיגדילו ל-64
ספק אם תוקם אי פעם ועדת חקירה ממשלתית או ממלכתית שתבדוק את האסון הגדול מאז הקמת המדינה, אבל מה לגבי ועדה לחקר המחדל השני בחומרתו? מאז 1970 ועד היום נבחרת ישראל בכדורגל לא מגיעה למונדיאל, למרות שמספר המדינות המשתתפות הוגדל מאז מ-16 ל-48!
חקירת המחדל תתמקד ב-55 השנים האחרונות, בעיקר בתקופה שקדמה להתנתקות, ואחרי הסכמי אוסלו. איך ישראל, מעצמת הייטק ובעלת הצבא הטוב בעולם (חוץ מיום אחד באוקטובר 2023), לא מצליחה להעפיל לטורניר אליפות אירופה ו/או גמר גביע העולם בכדורגל?
השבוע המחדל זעק לשמיים כשהתברר שאויבינו רוכבי הגמלים במדבר, הבטיחו כבר את מקומם במונדיאל הקרוב: קטאר, ערב הסעודית, מצרים, מרוקו, איראן, ירדן ואולי גם עיראק.
לגבי הרכב ועדת החקירה למחדל הכדורגל, הרי שיגאל פריד שמרן מדי, אוראל גרינפלד אקטיביסט, יריב לוין אוהד הפועל ת"א, איתן כבל וצחי הנגבי במכבי. ואיך יגיעו לחקר האמת בלי לשמוע את גרסתם של עמנואל שפר, דוביד שווייצר, יצחק שניאור, יענקל'ה גרונדמן, ריצ'רד מולר נילסן, מיליינקו מיחיץ' ונינו קריו?
גם הטענה שאנחנו מדינה קטנה כבר לא מחזיקה מים, אחרי שקורסאו (155,000 תושבים, שמם שמור במערכת) אי קטן מוכה טורנדו בקריביים, הבטיחה את מקומה במונדיאל. 15 אחוזים מתושבי האי הגיעו לצפות במשחק העלייה.
הרחבת המונדיאל ל-48 מדינות, זה בערך כמו לתת למדינות קטנות לרוץ רק 80 מטר בריצת 100 מטר.
?Haven't the Jewish people suffered enough
שבת שקטה
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר