עולם הפוך
לאן הגענו, שמכבי ת"א מנצחת זו הפתעה והפועל מפסידה ועדיין היא בצמרת הגבוהה של היורוליג. ההפסד של הפועל ת"א לפנרבחצ'ה אתמול היה משחק מסוג שונה ממה שראינו עד היום. אגרסיביות שהפועל לא נתקלה בה. לא עוד תחרות קליעה, לא מופע שלשות, אלא פיזיות וניצול פאולים.
בשביל להרביץ שחקן לא צריך כישרון, וקבוצה מכדררת לא יכולה להביא לביטוי את הכישרון. ההתקפה של הפועל מזמינה שמירות כפולות ואיבודי כדור. בהפועל אין שחקן שמסוגל להגיע לזריקה לסל בלי לכדרר, וכשמסירה היא האופציה האחרונה, רוב האיבודים הם בכדרור ולא במסירה.
זה בא לידי ביטוי כשהפועל חזרה למשחק, וב-66:61 יצאה להתקפת מעבר נדירה ביתרון מספרי. בלייקני, בדקות חמות, עמד חופשי בפינה, אבל מיציץ' התעלם ממנו ואיבד בכדרור. הכי גרוע: כשאין מסירות אין תנועה ללא כדור.
ובסוף אלוהים בפרטים הקטנים. 36 שניות לסיום, הפרש ארבע נקודות לפנר, ג'אמפ בול. לכדור ביניים ניגשים מלקולם מהפועל וטאקר (מין צ'רלס בארקלי) מפנר. לא מספיק ששחקן שלך יטפח בכדור, צריך גם להבטיח שהכדור יגיע לידיים הנכונות. אבל שחקני הפועל הסתדרו סביב המעגל בצורה שגם אילו מלקולם היה מגיע לכדור, לא היה לו למי להוריד אותו. הכי גרוע: לא היה גם שחקן של הפועל שיבטיח את ההגנה, וכדור הביניים בהתקפה הסתיים בשתי נקודות לטורקים בלי הגנה.
מצבי חירום דורשים נוהלי חירום. צריך לתרגל איך מסיימים רבע, איך משחקים את הכדור האחרון, איך מסדרים את השחקנים בג'אמפ בול התקפי או הגנתי, איך מכניסים כדור מתחת לסל. פעם קראו לזה מצבים מיוחדים ותרגלנו אותם באימונים.
הפועל ת"א נהנתה במחזורי הפתיחה מהכנה טובה לעונה. הפערים מצטמצמים ועדיין להפועל יש קבוצה מצוינת, ומכבי סובלת מבנייה לא נכונה של הקבוצה.
הניצחון של מכבי ת"א על בסקוניה הוא סופר חשוב. Must win. גם בשביל להחזיר להם את הביטחון אחרי ארבעה הפסדים במשחקים צמודים, וגם בכדי להגיע לדרבי אחרי ניצחון.
היהודים באים
בשבוע שעבר נסעתי לירושלים במונית. הנהג אוהד הפועל ת"א (יש כאלה) הסביר שהוא מאוכזב מההופעה של הפועל ביורוליג. באיזה חומר אתה משתמש, תהיתי, הפועל מובילה את היורוליג. נכון, ענה לי, אבל עם כוכבית – ההפסד בדרבי.
כשהפועל ת"א הייתה עדיין בהנהלת רמי כהן ואורי שלף ז"ל ושיחקה בליגה השנייה, היא הדפיסה חולצות עליהן כתובות המטרות: העלייה לליגת על הייתה המטרה מספר 2. הראשונה ברשימה הייתה ניצחון על מכבי בדרבי.
שיחקתי בהפועל בעונת האליפות האחרונה 1968/9, ומאז ראיתי כמעט את כל הדרבים. מצב כזה אני לא זוכר. הפועל פייבוריטית. ביום שני תהיה להם הזדמנות למחוק את חרפת הדרבי ביורוליג (כך במקור) וזה לא יהיה פשוט.
מכבי תשחק בהרכב כמעט זהה לזה של היורוליג. ההחתמה של תמיר בלאט ורומן סורקין הצילה את מכבי גם תדמיתית וגם מקצועית. סורקין התקדם והשילוב בינו לבין בלאט שווה 6-8 נקודות קלות בכל משחק, גור לביא הוא שחקן ליגה מצוין, וויל ריימן, ג'ון די וטי ג'יי ליף מתאזרחים מצוינים.
כשגור לביא חתם במכבי ת"א כולם, כולל הח"מ, הזהירו אותו שהוא הולך לבזבז את זמנו על הספסל במכבי. הצענו שילמד מתומר גינת שעשה מהלך מבריק. לא אתפלא אם גור יהיה מכוכבי הדרבי.
אם הפועל לא תנצח בדרבי, יזכירו לאיטודיס את 5.6 השניות שהוא נתן לגיא פלטין ולבר טימור מול דובאי.
ככה לא בונים קבוצה
מורה הכניס למיכל ריק אבנים גדולות ושאל את התלמידים אם לדעתם המיכל מלא. אמרו שכן. הוסיף חצץ ושאל האם המיכל מלא. אמרו שכן. שפך למיכל חול ובהמשך כשהוסיף מים המיכל היה באמת מלא.
אם תמלאו את המיכל במים תחילה לא יהיה מקום לאבנים הגדולות. קבוצה צריכה להיבנות מהבסיס, מהאבנים הגדולות. את רוב הכסף צריך לשים על שניים-שלושה השחקנים החשובים ביותר, ואת המקום שנותר אפשר למלא בחצץ וחול.
למרות הניצחון על בסקוניה מכבי ת"א נבנתה טלאי על גבי טלאי. היא מילאה את הקבוצה בשחקנים בינוניים. בכמה מהם לא היה אפילו צורך והם הושאלו לקבוצות אחרות. שחקנים באו והלכו כדי ליצור רעש בתקשורת ולהרגיע את האוהדים, שנטרפו ממסע הרכש של עופר ינאי. אבל אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן.
אוהדים לא חידשו מנויים והשמיעו ביקורת, אבל מעולם לא הגיעו איומי אוהדי מכבי ת"א קרוב כל כך לבעלים כמו במשחק בנתניה. אולטראס התנפלו על שמעון מזרחי בצרחות, שהיו מכוונות אמנם למשפחת פדרמן, אבל המסר היה ברור: הקבוצה היא אולי בבעלותכם אבל לא שלכם. אם אין לכם כסף להשקיע, שחררו.
קשה לשחרר מפעל חיים, ועוד יותר קשה להרגיע אוהדים שהרגלת אותם לקנות מנויים להצלחה. וכשבעלי מכבי פתחו את הכיסים (של מי?) כדי לרצות את האוהדים והביאו שחקן יקר – לוני ווקר ב-2.2 מיליון דולר – גם זה לא עובד כי ווקר אינו שחקן קבוצתי ובאירופה הכדורסל קצת יותר מאורגן מה-NBA.
בשבוע שעבר מכבי החתימה את איפה לונדברג מפרטיזן, בתקווה שהוא יעזור לעצור את ההתדרדרות. לונדברג שחקן טוב ומנוסה שיכול לעזור בעיקר בסיומת משחקים צמודים – נקודה רגישה במכבי ת"א – אבל הבחור יהיה כשיר אולי בעוד כמה שבועות.
איך מחתימים שחקן במיליון דולר בלי לוודא שהוא בריא?
מספיק עם התלונות
מזה זמן אני טוען כאן שצריך ואפשר להוציא הרבה יותר מהחומר שיש במכבי ת"א. היא שווה יותר מהתחתית של התחתית, אבל מה שנראה הוא כנראה רק קצה קרחון. השתיקה של עודד קטש רועמת.
בתקופות שהכסף זרם ממנויים וזכויות שידור, מכבי קנתה מכל הבא ליד ויותר. בשנתיים האחרונות אנשי הכספים במועדון מרגישים מה שהרגישו רוב המועדונים מאז ומתמיד.
היה מוזר לראות את ווייד בולדווין ובונזי קולסון במדי פנר מול מכבי, אבל ככה זה בספורט מקצועני. כשאין כסף לרכוש שחקנים מובילים, מכבי לא יכולה להשוות הצעות שקבוצות גדולות נותנות לשחקנים שלה, ומכבי מתפרנסת מסעיפי היציאה שלהם.
אנחנו עדיין במלחמה, למרות שבבתי הקפה בתל אביב היא לא מורגשת. אני ממתין ל-1 בדצמבר לראות במו עיניי משחק יורוליג ביד אליהו. עד שזה יקרה הפועל ת"א הוכיחה שאפשר להצליח למרות היעדר ביתיות.
בקרוב יגיע המבחן האמיתי לניהול המועדון
ומניהול קבוצה לניהול משחק
עודד קטש מסביר שהסיבה להפסדים היא היציאה מתוכנית המשחק, והניצחונות הם תוצאה של היצמדות לתוכנית המשחק.
איך אפשר לדבר על תוכנית משחק, כשמכבי סופגת 90 פלוס נקודות ברוב המשחקים? כמה זמן עובדים באימונים על הגנה? סיום משחקים הוא נבואה שמגשימה את עצמה. ווקר ו/או דאוטין מכדררים את עצמם לדעת וזורקים לסל תחת לחץ כששעון הזריקות נגמר.
בואו נראה במשחקים הבאים אם מכבי פתרה את בעיית סיום המשחקים הצמודים, אבל אין קשר בין השרטוטים על הלוח בפסקי הזמן לבין מה שקורה אחר כך במגרש.
מאמן שנותן לשחקן לבזבז זמן ולזרוק בנפילה עלא-באב-אללה, בורח מאחריות ומעביר אותה לשחקן. אתמול ג'ימי קלארק לקח אחריות והצליח, אבל קבוצה צריכה 2-3 אופציות לשחק בשניות האחרונות ולקחת מה שההגנה נותנת.
סליחה על ההשוואה: כולם זוכרים את הסל הענק של מייקל ג'ורדן מול יוטה ג'אז ב-1998, אבל הוא התגלה במלוא גדולתו כשוויתר פעמיים על זריקת כדור האליפות ומסר לג'ון פקסון ולסטיב קר הפנויים!!!
שישייה במבצע
גם אם מכבי ת"א ובית"ר ירושלים תשחקנה עוד 100 משחקים, אין מצב שאחד מהם יסתיים בשישייה. ה-2:6 עימו הביסה בית"ר ירושלים את מכבי ת"א בבלומפילד הוא נדיר, כי זה אירוע שעלול להתפתח לחוויה פוסט טראומטית.
בסך הכל מדובר במשחק בעונה הרגילה בליגה הישראלית ולא בגמר הצ'מפיונס ליג, אבל יש המון ללמוד ממנו. פתאום בית"ר מועמדת לאליפות, מעמדו של זרקו לאזטיץ' במכבי מתערער, ומתחילים קשקושים על חזרה של ערן זהבי.
בפתיחת עונת 2023/24 מכבי ת"א הביסה את הפועל ב"ש 1:6 בטרנר. לא במשחק ליגה, רק ברבע גמר גביע הטוטו. אבל לבאר שבע לקח שבועות להתאושש מהתבוסה. כמה חודשים אחר כך מכבי ת"א חטפה שישייה מאולימפיאקוס ((6:1) ועפה מאירופה.
אפשר להפסיד, אפילו הפסד מר, אבל שישייה בבית זו התפרקות. זה לא הקש ששובר את גב הגמל. גב שנשבר היה כנראה סדוק עוד קודם, והקש רק חשף שורה של בעיות ומחדלים.
הכתובת הייתה על הקיר, הקריאות לפטר את זרקו לאזטיץ' כבר נשמעו, הבעיות בהגנת מכבי ת"א היו ידועות, וגם ההרחקה של משפתי לא מצדיקה תבוסה. היו קבוצות שהישוו ואפילו ניצחו בפיגור מספרי.
אז מה אמורה לעשות קבוצה שנכנסת לפיגור 3:1 עם עשרה שחקנים? האם לשחק בונקר בשביל לא לחטוף שישייה, או אולי לנסות להשוות ולקחת סיכון לקריסה.
רוב האוהדים יגידו שהם תומכים במשחק פתוח והתקפי גם ב-10 שחקנים, כי אותם לא יפטרו אחרי שישייה. קבוצה שמרחיקים לה שוער נסגרת באופן טבעי בהגנה, אבל כשהיא סופגת שער ויוצאת להתקפות כדי להשוות או לנצח – היא נחשפת ולבור אין תחתית.
אין הסבר מדעי איך 0-1 הופך תוך 45 דקות ל-6-1, אבל עם סיום המשחק התעקשה המראיינת לשאול את אחד משחקני בית"ר ירושלים מה אמר להם המאמן בהפסקה בחדר ההלבשה. כאילו יש איזו נוסחת קסם, אברה-קדברה, שכאשר אומרים אותה בחדר ההלבשה – המשחק מתהפך.
אבל אם יש מאמן שמכיר את הקסם, למה הוא לא אומר את זה בחדר ההלבשה לפני המשחק?
כשאני שולח את המגזין בכל שישי בצהריים, אני מקבל בקשה ממנחם כהן שאעלה גם בפייסבוק שהוא יוכל להגיב. מנחם, עיתונאי ספורט בנשמה ובחמישייה הראשונה של אוהדי הפועל חולון, הלך שלשום לעולמו אחרי מאבק ממושך בסרטן. יהי זכרו ברוך.
שבת שקטה
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר.