אליפות ישראל תחילה
כשחקן בקבוצה האחרונה של הפועל ת"א שזכתה בדאבל, הליגה חשובה בעיניי יותר מהיורוליג. היו עונות שהפועל הייתה טובה ממכבי והפסידה בדרבי המכריע, ובעונה שעברה הפועל ת"א אפילו לא הגיעה למשחק הגמר.
# העונה הפועל ת"א מטיילת בליגה ומובילה את היורוליג אבל משחקת כדורסל רע. לא חיכיתי להפסד של הפועל לז'לגיריס בשביל לבוא חשבון עם איטודיס, אין לי איתו שום חשבונות והרקורד שלו מדבר בעד עצמו, אבל אני מחויב לקוראים שלי וכשאני רואה כדורסל רע אני כותב את זה.
לפני חודש תהיתי איך קבוצה שמעלה את הכדור להתקפה בכדרור ומשחקת בקצב הליכה מגיעה ל-95 נקודות במשחק. כשכדורסל הופך לתחרות שלשות, יש יום עסל ויש יום בסל. מול ז'לגיריס היה בסל והבעיה היא לא אחוזי הקליעה.
# אלייז'ה בריאנט הוא השלד והלב של הקבוצה, אי של יציבות, קטגוריה נפרדת. מי שמכפיל את שכרו של שחקן לא יקבל שחקן טוב פי 2, אבל הבחור שווה כל סנט (בשביל מי שיש לו 5 מיליון דולר לשלם). הארכת והגדלת החוזה שלו מבטיחות שהמשפחה תגור בארץ. מהלך אסטרטגי.
# דן אוטורו סנטר נפלא שמספק בכל משחק את הסחורה, ולמרות זאת הוא החילוף הראשון הכמעט קבוע של איטודיס ומשחק פחות דקות מאיש וויינרייט. הפועל ת"א הפסידה לז'לגיריס מתחת לסלים – מינוס 19 כדורים חוזרים, 8 מהם בהתקפה. כשהיריב לוקח ריבאונד התקפה הוא מתחיל התקפה נוספת מתחת לסל שלך.
כמו לצאת למלחמה בלי חיל אוויר.
# הפועל לא משחקת בהתקפה כקבוצה, מעבירה זמן בכדרורים, מגיעה לזריקות בסוף שעון ונהנית מהבלחות של כריס ג'ונס, בלייקני, מלקולם, שכאשר תופסים רבע רביעי טוב הפועל מנצחים.
ככה לא רצים למרחקים ארוכים.
# הטבלה לפעמים משקרת. הפועל הגיעה לעונה יותר מוכנה מכולם, נמצאת במקום ראשון-שני אבל בירידה. מכבי הגיעה לעונה לא מוכנה אבל התחברה בהדרגה והיא עדיין בתחתית אבל במגמת עלייה.
מתי הדרבי?
בתחילת השבוע הפועל ת"א הורידה על הראש של הפועל חולון פטיש במשקל 60:114. זה עלה לדני פרנקו בפיטוריו שבאו לא בהפתעה. היו סימנים מקדימים ולא אכנס לפרטי הסיפור כי אני לא מכיר את כל הפרטים, אבל פרנקו מאמן בכיר, ישב בבית וראה את עוזרו יואב שמיר מנהל את הקבוצה שפרנקו בנה, מנצח במשחק חוץ קשה את הפתעת העונה הפועל העמק.
שנאמר: בספורט אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך.
הצד השני של אותה מטבע, למרות ההכחשות של הפועל ת"א הניצחון ב-54 הפרש קשור לדעתי להפסד שלהם לז'לגיריס 93:80 ארבעה ימים אח"כ ביד אליהו.
ניצחון ב-50 הפרש לא מכבד גם את הקבוצה המביסה. יש מאמנים, שכאשר הם מובילים ב-25 הפרש, מורידים לספסל את שחקני החמישייה הפותחת או לפחות חלק מהם, בשביל לא להשפיל.
בעניין הזה אי אפשר לבוא בטענות לאיטודיס כי הוא שיחק עם החמישייה השנייה שלו ועדיין הביס את חולון. בהפוך על הפוך, אם מיציץ', מלקולם, בריאנט, מוטלי, אוטורו, טיילר אניס, כריס ג'ונס ובלייקני היו משחקים 40 דקות נגד חולון, הם היו עוברים לשחק בהליכה, משחקים בכאילו הגנה, מנצחים 20-25 הפרש מקסימום ולא מגיעים ל-30:80 בהפסקה.
איטודיס לא אשם שבר טימור, גיא פלטין, תומר גינת, עוז בלייזר, ים מדר ויפתח זיו מספיק טובים בשביל לנצח את חולון בהפרש 54 נקודות. יפתח זיו, כיום המחליף האחרון בקצה הספסל של הפועל ת"א, היה בעונה שעברה הישראלי המוביל של חולון. אלה הפערים.
הטענות, אם ישנן כאלה, הן כלפי השחקנים הישראלים של הפועל ת"א שלא משותפים ביורוליג, וכשהם מקבלים את הבמה בליגה הישראלית זו ההזדמנות להוכיח את עצמם ולקבל אולי כמה דקות ביורוליג.
הישראלים של הפועל ת"א התנפלו על חולון בזעם, חטפו להם כדורים מהידיים, התעללו בגוויות והספסל נופף במגבות. הלו, על מי אתם דורכים, על עידן זלמנסון ונתנאל ארצי?
לפני שאתה שחקן תהיה בן אדם, אל תדרוך כי יום אחד אתה תהיה למטה.
זה ילד זה?
דני אבדיה הוא כוכב NBA לכל דבר. כוכבים בינלאומיים ב-NBA הם כבר תופעה שבשגרה אבל לא תמצאו שחקנים רבים, גם אמריקנים, שקולעים 25 נקודות למשחק, מוסרים 7-8 אסיסטים ולוקחים 9-10 ריבאונדים על בסיס קבוע.
על הכישרון של דני אין ויכוח, והמבחן היה תמיד היכולת שלו להביא את הכישרון לביטוי גם בליגה הטובה בעולם. קבוצות שטסות ומשחקות בכל יומיים, משחקות על פי תבניות קבועות עם התאמות לכל משחק, כי למאמנים אין אפשרות להכין את הקבוצה למשחק כמעט בלי אימונים. זו ההזדמנות של הקבוצות החלשות והשחקנים הצעירים להפתיע.
מאמן שמתכונן למשחק נגד ברוקלין נטס לא מקדיש תשומת לב בחדר ההלבשה לבן שרף (אם הוא נכלל בכלל בטופס באותו משחק), זו ההזדמנות שלו. אבדיה היה בסיטואציה דומה כששיחק בוושינגטון ליד ברדלי ביל וראסל ווסטברוק.
קבוצה שמשחקת מול פורטלנד מקדישה בהכנות תשומת לב לדני אבדיה, ולמרות זאת הוא ממשיך להשיג מספרים פנטסטיים. מי שמוריד נקודות, ריבאונדים ואסיסטים מדני אבדיה, חתך אותם מהבשר של הבלייזרס.
דני תמיד היה גבוה לעמדה שהוא משחק, לכן ריבאונד, פיזיות, התמצאות ותחושה לכדור הם חלק מהמשחק הטבעי שלו. יש שחקנים שמרגישים לאן הכדורים יפלו והם לא בהכרח גבוהים. אלייז'ה בריאנט למשל, לוקח יותר כדורים חוזרים מהגבוהים בהפועל ת"א. דני אבדיה משחק רחוק מהסל ומגיע בתנועה לכדור החוזר, זו תנועה שקשה לסגור.
אם פעם אבדיה היה עומד ומחכה לכדור, כיום, במיוחד כשהפליימייקרים של פורטלנד פצועים, הכדור בידיים שלו. הוא זה שמחליט מה לעשות בכדור, האם לזרוק מבחוץ, לחדור או למסור.
אבדיה לא יכול להתחרות עם היכולת האתלטית של האמריקנים, אבל הוא קורא ומבין את הסיטואציה טוב מהם ולא מחפש בכוח את הקליעה. בשנתיים האחרונות הוסיף לרפרטואר את החדירה לסל ומנצל את ההגנות הרופפות בעונה הרגילה כדי לחדור עד לטבעת, משהו שהיה חושש לעשות בתחילת הדרך.
ההגנות בפלייאוף יהיו שונות, מקצצות ידיים. מגינים מקריבים עבירות כדי לא לתת נקודות קלות, הרבה מגע פיזי ושופטים ש"נותנים לשחק". זה יהיה המבחן האמיתי של דני אם וכאשר הבלייזרס יגיעו לפלייאוף.
לשחקנים יש מעמד ואחד המבחנים הוא היחס ששחקן מקבל מהשופטים. אם היריבים מתלוננים שאבדיה מקבל יותר מדי שריקות לעבירה על כל נגיעה קטנה של השומר שלו, זה סימן טוב.
כשהתלונות גוברות הטרנד עלול להתהפך, שופטים לא ישרקו גם כשיעשו לדני הורדות זקיף כדי להוכיח שהם לא פראיירים. אגב, זה קרה למיציץ' בתחילת המשבר, שומרים פוצצו אותו בחדירות לסל והשופטים התעלמו בשביל להראות שהם לא עושים הנחות לסלבס.
מי שעוקב אחר המגזין מכיר את התיאוריה שלי שזריקות עונשין הן נקודות ששחקנים מקבלים במתנה, ולא כולם יודעים איך לקחת. יש שחקנים שמומחיותם יצירת מגע פיזי (ג'ארד הרפר מהפועל ירושלים), כדי לקבל 6-7 שריקות אקסטרה מקו העונשין. פעם קראו לזה "סחיטת עבירות" וצריך גם אומץ, כי לחטוף מההגנה חסימה זה סוג של פדיחה.
ב-NBA משחקים 48 דקות (20 אחוז יותר מפיב"א) והחוקה נותנת המשכיות בזריקה. זה נותן לפעמים 12-15 זריקות עונשין נוספות ששוות 9-10 נקודות קלות וככה שחקנים מגיעים ל-25 נקודות במשחק.
טיפ מניסיוני, מי שהולך באמת לסל מקבל גם פאול, ומי שהולך למשוך פאול מקבל כלום.
תנו לגבר אולסטאר
המספרים שמספק אבדיה מתחילת העונה שווים בהחלט אולסטאר, אבל המספרים אינם חזות הכל. שיטת הבחירה לנבחרת האולסטאר עובדת כך: הקהל יבחר את חמישיות המזרח והמערב, משקל הקהל בבחירה הוא 50 אחוז. לבחירת מאמני הליגה יינתנו 25 אחוז והם יבחרו חמישה מחליפים. לבחירת השחקנים נתנו משקל של 25 אחוז.
אחרי שייבחרו 24 שחקנים, 12 מהמזרח ו-12 מהמערב, השחקנים יחולקו לשלוש קבוצות של 8 שחקנים. שתי קבוצות יורכבו משחקנים אמריקנים וקבוצה שלישית מ-8 זרים כמו אנטטקומפו (יוון), דונצ'יץ' (סלובניה), מרקאנן (פינלנד) וומבניימה (צרפת), הטורקי שנגן, ועוד.
לפי הפרסום האחרון דני אבדיה נמצא כרגע במקום השביעי, וכל פציעה של שחקן זר ב-NBA מעוררת גל שמחה בקרב חובבי הכדורסל בישראל. הפצועים האחרונים, וומבי וניקולה יוקיץ' שמקומם בקבוצת הזרים לאולסטאר מובטח וספק אם יהיו כשירים ל-15 בפברואר.
תוצאות הביניים גילו תופעה מעניינת – דני אבדיה מוביל על לברון ג'יימס וקווין דוראנט, שני סופרסטארים שהיו נבחרים בשנים האחרונות במקומות הראשונים, בהפרש 70,000 הצבעות.
מצד אחד, שאפו למסמסים הישראלים על הזמן והמאמץ שהקדישו בימים ובלילות (תוכלו למצוא לינק להצבעה בכל אתר ספורט בישראל), מצד שני, אנחנו ידועים כאלופי עולם ב-SMS ומה שניראה בעינינו כמו פטריוטיזם מקפיץ נגדנו את שאר העולם.
עד כאן הכל בסדר, מי שרוצה שישתתף בהצבעה, אבל הקמפיין באתרי הספורט בישראל לבחירתו של דני לאולסטאר הוא לדעתי תת תת רמה. כל שורה שנכתבת באתר אמריקני הופכת אצלנו לכותרת ראשית, אבל כדאי גם לשים דברים בפרופורציות.
לקבל מחמאה מאיזאה תומאס זה מכובד, אבל לקרוא באתר ספורט בישראל ידיעה (שאיש לא חתום עליה) שהשחקן שאשם בהפסד של פורטלנד זה אחד שלא מסר לדני אבדיה, זה זלזול באינטליגנציה של הקורא ובעיקר של הכותב.
הקומישנר לא פראייר, מבין שמשהו מסריח ורוצה כמובן שכל השמות הגדולים ישתתפו בקרקס האולסטאר. ומה יהיה? אם דני לא ייבחר השנה הוא ייבחר בשנה הבאה.
וכמו באירוויזיון, בשנה הבאה אדם סילבר ישנה את שיטת הבחירה ויגידו שהוא אנטישמי.
שבת שקטה
אריה מליניאק
עורך: אין.