עוד לפני ההפסד המרגיז שלנו לפולין 66:64, אני רוצה להתייחס למשחק ששוחק לפנינו (95:103 לצרפת על סלובניה), שייזכר בגלל אירוע כמה שניות לפני הסיום כשהמשחק כבר היה גמור.
ב-10 נקודות יתרון לצרפת 14 שניות לסיום, הסלובנים הניחו את נשקם, גם הצרפתים הפסיקו לשחק, לוקה דונצ'יץ' ניגש לסילביאן פרנסיסקו שכדרר במקום להעביר זמן, לחץ את ידו ובירך אותו על הניצחון אבל פתאום פרנסיסקו המשיך לשחק, פרץ לסל הסלובני והניח שתי נקודות בטבעת בלי הפרעה.
להמשיך לשחק אחרי שהיריב נכנע זה ביזיון, פגיעה בערכי המשחק, חוסר כבוד ליריב ויש אפשרות שפרנסיסקו הוא גם אידיוט. אבל ישנה עוד אפשרות וזו הסיבה שאני פותח את הטור באירוע הזה, אולי בפסק הזמן המאמן הצרפתי ביקש מהשחקנים לשים לב להפרש, כי המיקום הסופי יכול להיות מושפע מהפרש סלים.
ישראל ניצלה בשני הרבעים הראשונים מתבוסה במחצית, שהסתיימה בחמש נקודות הפרש וניראה כמו תבוסה ב-20, למרות שהפולנים שעשו צחוק מהסלובנים בערב המשחקים הראשון, היו בינוניים מינוס מולנו והייתה לנו הזדמנות לגנוב ניצחון.
התקשורת שלנו, כרגיל, עוסקת בשטויות. אוי, אוי, אוי. 15,000 פולנים שמילאו את האולם בקטוביץ (זה לא רחוק מאושוויץ) שרקו בוז להמנון שלנו. נו באמת, כולנו יודעים מה היה קורה אילו המשחק היה מתקיים ביד אליהו – בדיוק אותו דבר רק הפוך.
הפרחיאדה שלנו הייתה ממוטטת את תקרת ההיכל במקהלת בוז להמנון הפולני. הגיע הזמן להפסיק להתבכיין ולהיות כבר עם חופשי בארצנו. שריקות בוז צריכות להכניס מוטיבציה והטריבונות הפולניות לא קרובות לקהל היווני או הטורקי. היו לנו כמה מאות אוהדים באולם, שנתנו תגובה ציונית הולמת. כל הכבוד.
פעם שיחקו בנבחרת ישראל קלעים – חנן קרן, אור גורן, מאיר טפירו, חיים זלוטיקמן, מ.י.ק.י. ברקוביץ', דורון ג'מצ'י. עמדה מספר 2 הייתה הכי חזקה שלנו, אולי בגלל ששחקנים ישראלים היו זורקים 500 זריקות לסל ביום בקיבוצים ובשכונות. היום יש לנו בעמדה 2 בור!
אחרי שסורקין נתן הצגה מול איסלנד (31 נק'), ודני עשה 0 מ-5 מחוץ לקשת, אני מעריך שהמאמן הפולני הקדיש את התדריך לפני המשחק לציפוף ההגנה סביב סורקין והשמירה הכפולה על דני אבדיה, פלוס להרביץ מכות חופשי.
הוא העלה בריון בשם אוליניצ'אק (2.13 מ'), כנראה נכד של מוז'יקים מפרעות ת"ח-ת"ט, ויחד עם יתר הבריונים לא נתנו לנו לקלוע סל קל. רוב העבירות שלהם היו על גבול הבלתי ספורטיביות, ולא נעים לומר, זה השפיע על שחקנים שלנו שהחטיאו ליי-אפים ממצבים חופשיים פשוט מהפחד שקבלו מכות.
נכון שהשיפוט היה ביתי אבל תלונות לשופטים הן לא תחליף למשחק אגרסיבי. קליעה היא עניין של יום, בשביל להרביץ בחזרה לא צריך כלום. אם דני אבדיה היה מקריב פאול אחד על לויד במקום לזרוק עוד שלשה, רוב הסיכויים שהיינו מנצחים.
צפיתי כמה פעמים בסיום המשחק ולא האמנתי למראה עיניי. דקה ו-12 שניות לסיום הובלנו 62:64 והיו לנו שתי עבירות קבוצתיות לתת!! פשוט שיחקנו הגנה טובה ונקייה. לא שמעתי את ההוראות של אריאל בית הלחמי בשני פסקי הזמן האחרונים, אבל גם אם הוא לא התייחס למצב העבירות כל שחקן מתחיל חייב לדעת כמה עבירות קבוצתיות יש לנו.
היה ברור שהפולנים ישחקו על ג'ורדן לויד, ואכן אחד השחקנים הטובים בטורניר טייל מחוף אל חוף בין השחקנים שלנו כשאיש מהם לא מקריב את אחד הפאולים שיש לתת בשביל לעצור אותו.
לסיים משחק בהפסד שתי נקודות ועם פאול לתת זה לא מתקבל על הדעת. כנראה שחמצן כבר לא הגיע לשחקנים למוח, בשתי הקבוצות. כדורסל הוא משחק של טעויות, ואנחנו עשינו אחת יותר מדי.
ג'ורדן לויד הוא אחד המתאזרחים הבולטים באליפות אירופה. קדין קרינגטון הוא אחד המתאזרחים החלשים בטורניר, הפער ביניהם אומר הכל, קרינגטון איבד לגמרי את הביטחון ואת הקשר למציאות. יש לו כרגע קליעה גרועה מחוץ לקשת, ומתחת לסל מחכים לו חוסמים, ומשום מה הוא לא הולך על הזריקה הבטוחה שלו, ג'מפ-סטופ מכדרור וקליעה בטוחה מ-4 מטר. נקווה שהשלשה בסיום החזירה לו קצת ביטחון.
במשחק של נקודה לפה או לשם חובה להיות מרוכזים. יש מהלכים שאסור לפשל כמו למשל, פעמיים שלא הצלחנו להכניס כדור חוץ למגרש מתחת לסל, וקבלנו סל בצד שני, או העבירה הטכנית לאריאל בית הלחמי שהיה חייב להתאפק וזה קשה.
עופר ינאי התלונן אתמול שאיגוד הכדורסל לא אזרח את מוטלי בגלל קומבינה נסתרת. עופר עושה מעצמו צחוק כי שופטים את הבחירה בשחקן באותו רגע בה ההחלטה התקבלה ולא באמצע הטורניר. קצת צניעות, הפועל פספסה אולי אליפות כשלא בחרה ברועי הובר.
הבחירה בקרינגטון זכתה לתמיכה מקיר לקיר, הוא סבל שנה וחצי בגללה, ובנוסף אפשר להחליף מתאזרח רק פעם בשלוש שנים ובתנאי שהוא שיחק שלוש עונות רצופות בישראל. מוטלי גמר עונה אחת בקושי וניסה לברוח מישראל באמצע העונה.
זוכרים את הפתיחה שלי על חשיבות ההפרש על המיקום הסופי. מצד אחד הפסדנו בהפרש סל וזו באסה גדולה, מצד שני הפסדנו רק שתי נקודות. כרגע לא ניראה שההפרש ישפיע על המיקום הסופי שלנו בבית, אבל כבוגר אליפות אירופה 1979 בטורינו, עלינו לבית מקומות 1-6 כמה שניות לפני שירדנו לבית 7-12, אני מציע להמתין כמה ימים וניראה.
אם נמשיך לקלוע 8 מ-35 ל-3 נקודות, 23 אחוז! זה לא יספיק לנצח בשום משחק כי כולם ישחקו נגדנו בונקר. המשחק המכריע יהיה מול בלגיה, והדילמה של בית הלחמי היא האם לוותר בשלב מסוים על המשחק מול הצרפתים ולתת לאבדיה ומדר לנוח לקראת בלגיה.
הערב (ראשון) 18:00 ישראל מול צרפת. הטור יישלח בלילה. שבוע טוב.