לפני המון שנים הייתה לי פינת ספורט בתוכנית "בילוי נעים עם מולי שפירא" בכל שישי בבוקר אחרי חדשות עשר. מולי נהג לפנות למאזינים ולבקש שישלחו לו תגובות והערות כדי להכניס עניין לתוכנית, אבל מרכזת הטלפונים בגלי צה"ל לא קרסה. אנחנו מדברים על עידן בו לא היה עדיין אימייל, וכשהיה מגיע פאקס בודד מברוך ג'מילי שהיה עם מולי בלהקת פיקוד צפון, הייתה שימחה גדולה בין אנשי מחלקת התרבות (רוני קובן, יוני ריגר, גיא פינס…) יששש, הוצפנו בפאקס!
אז שלשום ליל שבת הוצפתי בכמה וואטסאפים של קוראי המגזין שתהו למה הוא לא נשלח. מצד אחד מחמאה גדולה, מצד שני, כמו"ל, יו"ר דירקטוריון ומנכ"ל המגזין, אני חייב להיות קשוב לרחשי המנויים שמשלמים כבר שנים ממיטב כספם.
אז כתבתי מגזין חירום מהממ"ד, וכמו שאמר טל ברודי: לא רק בספורט אלא בהכל.
תובנות ממשחקי היורוליג שהתקיימו שלשום ואח"כ נעבור ל"הכל".
אחרי שבועיים בהם נשמנו חמצן דליל ספורט, ולטובת אלה שהשלט שלהם תקוע בערוצי החדשות הישנות בטלוויזיה – הפועל ת"א חזרה לנצח (בברצלונה) ומכבי ת"א חזרה להפסיד (במילאנו).
שני משחקי חוץ קשים על אדמת אירופה הכבושה (שמתם לב שלא היו מפגינים פלסטינים מחוץ לאולמות?) בזמן שמלחמה מתנהלת במזרח התיכון והחיים פה השתבשו. לא קל, וכמו שאמר עודד קטש לאחר המשחק, המצב מורכב אבל לא נשתמש בזה כתירוץ להפסד.
מה שבאמת חשוב, לאן הולכים מכאן לא רק בהמשך העונה אלא בעונה הבאה, ובעד-בעד העונה הבאה. מתי יחזרו קבוצות ונבחרות ישראליות לארח משחקי בית בישראל, לא רק משחקי יורוליג אלא משחקים בינלאומיים בכל ענפי הספורט.
כרגע אפשר לסכם שהיה נחמד למכבי ופחות נחמד להפועל (פרטים מיד).
אבל אורות יד אליהו ממש לא נראים בקצה המנהרה.
אור ירוק לאדומים?
הפועל ת"א יצאה, בניגוד לרוב הציפיות, מבירא עמיקתא. אחרי פתיחת עונת יורוליג פנומנלית בסופיה, החזרה ליד אליהו פירקה את הפועל. הכדורסל הפך לעוד יותר גרוע, שפת הגוף שידרה לוזריות, מנהלים התפטרו, אוהדים ברחו, נשמעו קולות לפטר את איטודיס, מיצ'יץ' הוצא למעשה לפנסיה מוקדמת (ועדיין לא חזר ממנה), התעוררה אפילו תנועת "חוזרים לדרייב אין" לצד חלום אנרכיסטי להקים מחדש את קבוצת האוהדים אוסישקין עודפים.
כל זה קרה רק לפני שבועיים. בינתיים הפועל הביאו עוד שני שחקנים (ליוואי רנדולף לא בשיאו אבל אחלה רנדולף, וקארסן אדוארדס, שהוסיפו להפועל מימדים שמזמן איבדו אותם: פייטריות וקבוצתיות. לשלב שחקנים באמצע העונה כשהקבוצה בצניחה ומנוהלת ע"י מאמן שעננת שמועות מרחפת סביבו שהוא כבר חתום בפנאתיניקוס, זה לא קל אבל הופעת הבכורה של השניים הייתה סבירה.
השילוב שלהם לא פגע בכימיה שממילא לא הייתה, והפועל ניראו יותר טוב במאבק על כדורי 50/50 ובמצבי שבירה פוטנציאליים, וזאת למרות שהמשחק התקיים ביום שישי ה-13 במרץ שמוגדר באמונה הגרגוריאנית כתאריך של מזל רע.
הערה: דאנק במהלך אדיר של אדוארדס, שרק לא יגמור כמו סייבן לי.
מהפך?
"הצהובים", כפי שנהג לכנות את מכבי ת"א בכדורגל בני פייסיק מנוחתו עדן, חזרו לפני כמה שבועות ליד אליהו הישן שלהם בשאגת ארי, ויעזור להם מאוד גם אם יחזרו הביתה רק בעוד שנתיים ויבקשו למלא את יד אליהו הגועש שוב.
מכבי חזרה ליורוליג אחרי שישה ניצחונות רצופים ובכל המשחקים הצמודים, עודד קטש שכבר פוטר אחרי שהרס את מכבי חזר להיות גיבור צהוב, והמפגע וויל ריימן הפציץ 5 מ-5 ל-3 ותמיר בלאט 6 מ-6. כל זה בלי לוני ווקר שהפך למיותר, ג'ימי קלארק שהפך מנזק לאחד מחמשת הגארדים המובילים היורוליג (לא באמת), השדים של יד אליהו קמו לתחייה והפליי אין בהישג יד (ארוכה).
כל זה קרה רק לפני שבועיים ואתמול היה רק משחק אחד שונה. האם הניצחון של הפועל וההפסד של מכבי מבשרים על שינוי במגמות?
ניפגש בדרבי
לייבש שחקנים ישראלים בזמן מלחמה?
אי אפשר שלא לשים לב לייבוש השחקנים הישראלים בהפועל ת"א, ולשאול האם הקבוצה הזאת שרצה במגרש (ועד לא מזמן שיחקה בהליכה), האם זו הפועל?
כשתומר גינת חתם בהפועל ת"א כתבתי שהאירוע הוא קו פרשת מים בכדורסל הישראלי – שחקן סירב להצעה של מכבי ת"א וחזר לקבוצה שהוא אוהד. מישהו יכול להגיד היום שתומר עשה בחוכמה?
לפני שגור לביא חתם במכבי ת"א הוא עשה שיחת תיאום ציפיות עם עודד קטש. קטש לא הבטיח לו כלום חוץ מיחס הוגן, ולביא אמר שהוא ייקח את הזדמנות ויוכיח שהוא ראוי לה.
אתמול קטש הכניס אותו, אולי בשביל שירביץ קצת בהגנה, יחסום בהתקפה וייקח כמה ריבאונדים. גור קלע 13 נקודות במחצית הראשונה! לביא חתם במכבי כי הוא לא קיבל מקטש הבטחות שווא ואכן מקבל הזדמנויות ולוקח אותן.
האם שחקן ישראלי שרוצה לשחק בהפועל ת"א יכול לעשות שיחה כזאת עם איטודיס?
כסף זו לא מילה גסה
אני מעריך שחלק מיכם יגידו שמוטב ששחקנים שמיובשים על הספסל בכל הקבוצות לא יתלוננו, הם מקבלים בשביל זה הרבה כסף. אני רואה את זה כך: שחקנים רוצים לשחק, ליהנות ולהרוויח כסף. כן, זה המקצוע שלהם והקריירה קצרה.
הפוקוס של כל שחקן צריך להיות לדעתי על התקדמות מקצועית, הנאה וכסף, לפי השלב שהוא נמצא במהלך הקריירה שלו. אפשר לשחק כדורגל בערב הסעודית בשביל לסיים את הקריירה עם הרבה כסף, ואפשר לשחק בכסף קטן בג'י ליג כדי להיות סטנד-ביי לקפיצה בקריירה ב-NBA.
ההחלטות שלי נקבעו תמיד לפי קריטריון ברור, אם אתה לא מקבל שניים מתוך שלושת המרכיבים, עזוב את זה. חלק מהישראלים של הפועל חתמו אולי גם בגלל כסף, אבל כולם רוצים לקבל יחס מהמאמן וההנהלה ולשחק.
כשעופר ינאי שבר את השוק עם הרבה כסף, כאילו גנב ממכבי את הפטנט, תמיר בלאט ורומן סורקין החליטו להישאר במכבי. גינת, טימור, פלאטין ומדר האמינו שהם ישחקו גם ביורוליג כי הם לקחו חלק פעיל בעלייה מהיורוקאפ.
לייבוש טוטאלי כזה איש לא ציפה.
אנסה להיכנס לראשם של איטודיס ודדאס ועופר ינאי
בסופו של דבר האחראי למה שקורה בהפועל הוא עופר ינאי גם אם הוא סומך ב-100 אחוז על איטודיס ונתן לו את המפתחות מלא-מלא, כי האחריות היא תמיד על בעל הבית.
אנסה להבין את השיקולים של איטודיס. הוא לא המאמן ברמה שחשבנו אבל הוא גם לא אנטיוכוס. בידיו נתונה עכשיו הקריירה שלו ושל מועדון שהשקיע ימבה כסף. מבחינת איטודיס ניצחון במשחק הקרוב היא הצלת חייו וכניסה לפלייאוף היורוליג עם קבוצה שלא שמעו עליה באירופה עד העונה שעברה.
מבחינת איטודיס הצלת חיים (כניסה לפלייאוף ביורוליג) קודמת לאיכות חיים (שיתוף שחקנים ישראלים). זו מדיניות שהתחילה בייבוש השחקנים הישראלים בכיסויים שונים של פציעות, והתדרדרה עד להשפלה בשיתופם ל-5 שניות או בגרבאג' טיים.
העונה, כמו המלחמה, היא הפכפכה. לישראל היו 3 מטרות: הגרעין, הטילים הבליסטיים והפלת המשטר, פתאום התברר שהאיום הגדול על החיים בישראל כרגע הוא בכלל החיזבאללה ולצה"ל כוחות מוגבלים.
האם מדינת ישראל צריכה לשנות את סדרי העדיפויות באמצע העונה?
קונספציה, או מה אנחנו לא רואים?
# אולי הגיע הזמן שנשקול את האפשרות שאולי, רק אולי, היריבים שלנו חכמים מאיתנו. אנחנו העם הכי חכם ומוסרי בעולם, אור לגויים, אבל צריך לשקול את האפשרות שאנחנו לא מבינים מה קרה ולא למדנו עדיין מה קרה באסון ה-7 באוקטובר 2023.
# עזבו לרגע את ה-ויכוח על ועדת חקירה כזו או אחרת, זה ספין. ה-ויכוח על איזו ועדה תקום משרת את הצורך של מי שמעביר זמן בשביל שלא תהיה חקירה בכלל. חקירה נועדה למצוא אשמים, והחלפה של תא"ל איציק באל"מ ברוך לא תשנה דבר, אלא אם יתבצע תחקיר של העובדות ולא תלייה של האשמים שכבר לא יהיו אז בתפקיד.
הרכבת כבר יצאה מהתחנה, מי שהיה צריך לשבש את החקירה כבר שיבש והעלים ראיות, וגם אם הכל בסדר יהיו שיטענו שהצריך לחקור 100 שנה לאחור, ו"חצי עם" לא יקבל את המסקנות.
צריך לפחות ללמוד מה שחובה עדיין ללמוד מה-7 באוקטובר: נפלנו שוב לקונספציה, והשאלה היא לא איזו קונספציה צודקת אלא איך מזהים ומתמודדים עם קונספציה כאשר "המציאות" לא מתאימה לקונספציה?
# אחרי אסון מלחמת יום כיפור הגיעו הקודקודים למסקנה נכונה, שהיינו שבויים בקונספציה ולכן התעלמנו מ"סימנים מעידים ברורים". מה עשו? הקימו באגף המודיעין "איפכא מסתברא". בואו נחשוב גם הפוך ממה שאנחנו חושבים שהיריב חושב (קצת מסובך), ונבין מה האויב מתכנן.
הבעיה שאיפכא מסתברא שהפוכה מקונספציה, זו גם קונספציה רק הפוכה. ואיך זה רלוונטי לחמאס? את "החמאס הוא אויב שלעולם לא ייכנע", החלפנו בקונספציה "החמאס מורתע". נעביר לחמאס מיליארדים, נקנה ממנו שקט והחמאס מורתע.
התצפיתניות דיווחו מציאות וראו בדיוק מה קורה, אבל כל המדינה, מראש הממשלה דרך הצבא ועד לקיבוצניקים בעוטף עזה, כולם היו שבויים ב"החמאס מורתע" כי כך זה ניראה, נאטמו לתצפיתניות, הפסיקו להפעיל סוכנים ברצועה, והוציאו לחופשה את חיל האוויר.
# מה דעתכם שאולי גם היום אנחנו עדיין שבויים בקונספציה מוטעית, והיא "אנחנו יותר חכמים מהערבים והאיראנים הטיפשים", ולכן מתנשאים עליהם ומזלזלים בהם.
התגייסתי ב-2 בנובמבר 1967, ממש אחרי מלחמת ששת הימים. מדינת ישראל הייתה באופוריה מטורפת ושם נזרעו לדעתי זרעי הזלזול והביטול באויבינו. תוך שעתיים השמיד חיל האוויר את כל חילות האוויר שהיו לסוריה ומצרים שהיו בעצם חיל אוויר רוסי קומפלט. תוך שבוע כבשנו את שכם, ג'נין, הבית של הלך חוסיין ברמאללה, חזרנו להר הבית ולכותל, מי יוכל עלינו?
נכון, אנחנו החכמים והנבונים, אז למה אנחנו הם אלה שלחוצים לדעת מתי כבר תסתיים המלחמה (הבטיחו שזה יקרה מיד) ובניצחון מוחלט (שאי אפשר להשיג), כי צפוף במקלט. הכל מובן, אבל אנחנו צוחקים על האיראנים האהבלים שמפחדים לחשוף את מוצ'טבה שלהם בכיכר כדי שאנחנו נחסל אותו. החשיבה המערבית שלנו היא מגוחכת ואנחנו חוטפים מכות כבר 60 שנים ומסרבים לנסות להבין את האויבים שלנו.
אז מי המטומטמים?
אנחנו רוצים לנצח 0:10 והם כבר מתכוננים לעונה הבאה.
האיראנים בנו אסטרטגיה של טילים ואנחנו אסטרטגיה של הגנה מפני טילים. אנחנו טובים מהם בהרבה, אבל הגישה שלהם שונה ואנחנו והאמריקנים לא מבינים אותה. טראמפ באמת חושב שהוא משמיד את הצי וחיל האוויר האיראני? הם לא קיימים מזה עשרות שנים וגם אם האמריקנים יטביעו 100 ספינות מלחמה, זה לא יפתח את מיצרי הורמוז.
בשביל לחסום את מיצרי הורמוז לא צריך מוקשים ימיים ולא אוניות מלחמה, מספיק טיל אחד שלא נורה בכלל מהחוף האיראני אלא 1000 קילומטר מהחוף, והאמת שאת מיצרי הורמוז לא חשמו בטילים אלא בדיבור. מספיק שהאייתוללה אומר שיפגעו באוניות במיצרים, סיכוני המלחמה במפרץ הפרסי מבוטלים ואף אוניית סוחר לא תנסה לעבור שם.
מהו ניצחון?
יש הסכמה כללית שחייבים להפיל את המשטר בטהרן, אבל חשוב להבחין בין משטר לשלטון. החלפת שלטון זה אייתוללה באייתולה וזה כלום. החלפת משטר זה העברת שלטון באנשים שינהלו את איראן בגישה אחרת.
בישראל מצפים שהמפגינים ייצאו לרחובות טהרן, אחרי שהם נענו לדונלד טרמפ שהבטיח שהוא בדרך, ושילמו בחייהם של 32,000 איש. אם המפגינים ייצאו עכשיו ויסכנו את חייהם, הם גם יפריעו להפצצות. לא פשוט.
אי אפשר לנצח בכדורגל כשהיריבים שלך משחקים כדורסל. אנחנו רוצים להפיל את המשטר ושיהיה לנו שקט לדורות, והם מבינים שהם לא ינצחו את ארצות הברית ואותנו, ולא מנסים להבקיע. משחקים בונקר כדי לשרוד עד שיימאס לטראמפ ושישאיר אותנו לבד במשחק כמו שעשה עם החות'ים, ותתחיל העונה הבאה.
אם המאמן של האיראנים לא יפוטר, העונה תסתיים ומה שאנחנו לא מבינים, שהם כבר מתאמנים לעונה הבאה. שום מדינה לא תעז להתחיל איתם כי הם יורים בכולם אפילו על החברים שלהם ולועגים ומאיימים על טראמפ מהבונקר. הם מנסים (ומצליחים) לשכנע את כל העולם שהם בעלי הבית והם השתגעו.
קוראים לזה הרתעה מלא-מלא!
בשורות טובות ואל אל ישראל מהממ"ד.
הישמעו להוראות פיקוד העורף שנתראה במגזין הבא מתי שיתאפשר.
אריה מליניאק
עורך: אין