כשהמים בבריכה יורדים, רואים מי שחה בלי בגד ים.
ההתגייסות הכללית להצלת בית"ר ירושלים מעוררת התפעלות מצד אחד ובחילה מהצד השני. אמי לימדה אותי שבסוף כל אחד מקבל מה שמגיע לו, אז בואו נבדוק.
"מאות אלפי אוהדי בית"ר" זו פיקציה.
כל אחד יכול לקנות חולצה של מסי ולהגיד שהוא אוהד פאריס סן ז'רמן. לבית"ר אין מאות אלפים, גם לא עשרות אלפים. הם עושים רעש של מיליון, זה נכון, ומקבלים רוח גבית מהתקשורת.
מאתיים נערים שעשו רעש ליד ביתו של חוגג ובכניסה לכפר המכביה, כדי להופיע חצי דקת תהילה ב"חדשות הספורט", הצליחו לגרש את חוגג וקיבלו מה שמגיע להם – בעל בית שגורש מבני יהודה. בואו ניראה כמה יקנו מנוי.
המלצה לאברמוב: בדוק היכן פתחי המילוט מ"טדי".
לחוגג אין סיבות לחגוג.
הניסיון הקודם למכור את המדמנה לשייח' מזויף מדובאי כשל, אבל לזכותו יאמר שהוא לא התייאש. בסוף לכל סיר יש מכסה.
לא פשוט לגלגל הלאה חובות של 42 מיליון ₪, לכן זה ניראה שהתרגילים, הבקשות, הדחיות לרגע האחרון והאיומים, היו מבוימים ומתוכננים, והתקשורת שיתפה פעולה בתמיכה גלויה בקומבינה.
מכירת בית"ר ירושלים היא הבעיה הכי קטנה של חוגג
עיריית ירושלים
העיר הענייה בישראל שגובה את הארנונה הגבוהה במדינה, נאלצת לתמוך בעוד צדיק בשושלת מפוארת שכוללת את גומא אגיאר, ארקדי גאידמק, אלי טביב ומשה חוגג.
מעניין איך משה ליאון יגיב כשהפועל ירושלים או מעון לילדים בסיכון, יבקשו "להמחות את זכויותיהם" לשנים הקרובות כדי לערוב להתחייבויות של אדם פרטי.
אם אברמוב יקרוס הלכו ההקצבות לבית"ר לארבע השנים הקרובות.
ברק אברמוב הוא גאון.
לא מבין למה ירדו על נפתלי בנט? מי שהצליח להיות ראש ממשלה עם שישה מנדטים הוא גאון פוליטי, ומי שמצליח לקנות את בית"ר ירושלים בכספים של עיריית ירושלים ו"תורם" אלמוני הוא גאון פיננסי.
מישהו מתאר לעצמו שאיזי שרצקי או יעקב שחר היו דורשים מהעירייה לשעבד את ההקצבות שיגיעו לקבוצה בשנים הבאות, כדי לתת ערבות להלוואה של אדם פרטי שקונה חברה פרטית?
מכל מלמדיי השכלתי. כשאברמוב היה בערך בר מצווה, אחד יהושע אבשלומוב – שהיה הבעלים של חנות הנעליים "ברודוויי סניקרס" במנהטן – בדק אפשרות לרכוש את הפועל ת"א בכדורסל משאול אייזנברג. במשך חודשים הוא כיכב בכותרות ודרש מסמכים.
בדיקת הנאותות נמשכת למיטב ידיעתי עד עצם היום הזה.
הקו הדק שמפריד בין אתיקה לפלילים
כשקבוצות ליגת על מתגייסות לעזור לבית"ר ירושלים הן פוגעות בסיכויים של הפועל ירושלים, בני ריינה, קריית שמונה וסקציה נס ציונה להישאר בליגה. איפה ארז כלפון, שמעתם משהו מהמנהלת?
בעלי הקבוצות "הגדולות" היו מוכנים לתת לאברמוב הלוואות וערבויות, בשביל למכור כמה אלפי כרטיסים למשחקי הבית שלהן מול בית"ר ירושלים. בושה!
בני יהודה נתנה באמצע העונה שעברה לבית"ר את יוסי אבוקסיס, ואברמוב המשיך לשלם את שכרו. האם זו הייתה מקדמה לעסקה עם חוגג?
למה אסור לבעל קבוצה לקנות עוד קבוצה באותה ליגה? מחשש שאחת מהקבוצות תיתן משחק לקבוצה האחות. אבל כשקבוצות שאמורות להתחרות זו בזו נותנות ליריבה הלוואה, ערבות, קונות ממנה את אביאל זרגרי בשני מיליון שקלים ומשאירות אותו בבית"ר, זו מכירה של הליגה כולה. שילמתם פעם על דירה והשארתם אותה לקבלן?
על פי מס הכנסה, העסקים המועדפים להלבנת הון הם מסעדות וקבוצות כדורגל.
דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.
עצוב לראות עיתונאים, פרשנים ועורכים, נרתמים לקמפיין מביש להצלת אימפריית קלקר. הגיגים בפרלמנט בית קפה הפכו לידיעות שפתחו חדשות, כי שירתו את המטרה – להשאיר את בית"ר בליגה.
הידיעות המגמתיות ושידור מסיבת העיתונאים ה"דרמטית" עשו את העבודה והלחיצו את ניר ברקת לרוץ לגייס תורם, ואת עיריית ירושלים להגדיל את סכום "המחאת הזכויות", ונתנו רוח גבית לבקרה התקציבית ולבתי הדין של ההתאחדות לכדורגל למרוח את הביזיון עד אמצע אוגוסט.
מוזר שהתקשורת לא הצליחה לחלץ תגובה מההתאחדות לכדורגל ומנהלת הליגה.
על גורמים ומקורבים
גורמים בהפועל חיפה התלוננו שהשחקנים לא מתאמצים במשחקים. בסביבתו של יעקב שחר טוענים שעומר אצילי של העונה הוא לא עומר של לפני שנתיים. מקורבים להנהלת מכבי ת"א בכדורסל מעריכים שאם הקבוצה לא תגיע לשלב ההצלבה ביורוליג המועדון יראה בזה כישלון.
נמאס מה"גורמים", ה"מקורבים", ה"אנשים בסביבתם של", "המועדון מעיר הכרמל" ו"ההגנה המחוררת". עורכים ועיתונאים כרתו ברית עם שחקנים, מאמנים, עסקנים וסוכנים פחדנים, שמדברים בעילום שם. לא מדובר בהדלפות מישיבת ועדת חוץ ובטחון ולא בחיסיון על "מקורות", אלא בעיתונות פח.
אפשר להבין שחקן שחושש ללכלך בגלוי על המאמן, או בעל קבוצה שמתלונן בעילום שם על סוכן שעקץ אותו. אבל הגענו למצב שאף אחד לא מדבר בשמו אפילו כשהוא נותן מחמאה.
אין "אדומים", "ירוקים", "בסביבת המועדון" ו"חדר ההלבשה". מישהו בחדר ההלבשה מארגן מרד להדחת המאמן. יש לו שם? ה"הגנה" לא אשמה בגול, אלא המגן השמאלי שלא סגר את השחקן שלו. לשחקנים ולמנהלים יש שמות.
לפעמים דווקא מביאים דברים בשם אומרם. זה קורה כשמצטטים את פפ גוארדיולה או סטף קרי, שממש לא איכפת להם מה יאמרו או יכתבו בישראל.
מבחינתי ידיעות בלי כתובת ושם הן ידיעות מומצאות. מודעות של יחסי ציבור או הנהלת חשבונות עם מדליפים מחדר ההלבשה. בלופים למילוי חורים בעיתון או באתר.
שיא השפל זה השימוש בציטוטים אלמוניים ככותרות. לוקחים משפט שמישהו אמר (גם משפט מומצא הולך), הופכים את העלאק-ציטוט לכותרת בלי לחשוף את הדובר, וחותמים "מערכת ואללה / YNET / ישראל היום…".
אז גם בסביבתי מעריכים שהמקורב לאבי לוזון הוא אבי לוזון עצמו, והגורם הבכיר שמקורב להנהלת הפועל ת"א שמדליף שמעמדו של קובי רפואה מתערער, הוא שרון ניסנוב.
אין לי הוכחות, אלה רק הערכות של גורמים בסביבתי.
אלוף עולם משום מקום
זוכרים מקרה ששחקן שלא שמעתם עליו, קלע פתאום 50 נקודות או הבקיע רביעייה? זה קרה כשאבנר לבון, שעלה מהפועל גבעתיים לקבוצת הבוגרים של הפועל רמת גן, הבקיע רביעייה בניצחון 1:7 על הפועל ירושלים במחזור הפתיחה של עונת 1962/3. אגב, לבון סיים את אותה עונה עם חמישה שערים.
בריצות הארוכות שולטים קנייתים ואתיופיים, בקצרות אמריקנים והקריביים. מאיפה צץ פתאום ישראלי שמנצח בריצת 200 מ'?
ההישגים של לונה צ'מטאי סלפטר, בלסינג אפריפה וארטיום דולגופיאט, מוכיחים ששילוב בין גנים זרים לאימון ישראלי יכול להביא תוצאות ברמה בינלאומית.
אז למה מאמני אתלטיקה, התעמלות ומאמנים ישראלים ככלל, צריכים לעבוד לפעמים בעבודה נוספת בשביל לגמור את החודש?
אתלט או מתעמל יכולים להיות אלופי עולם. מאמן טוב יכול להוציא כמה אלופים.
הנציג הישראלי הוא שלנו
את דעתי על מתאזרחים-ספורטאים כולם מכירים. עניי עירנו קודמים ואפשר להעניק אזרחות (שם כולל לתושבות קבע) במשורה רק לספורטאים שהם שחקני חיזוק אמיתיים, לא לכאלה שספק אם הם טובים יותר מהישראלים שאת מקומם הם תופסים ומשלמים מס מלא.
בלסינג אפריפה לא הגיע לישראל כאתלט בוגר ולא ביקש אזרחות בשביל לעשות פה כסף. הוא נולד בישראל לזוג מהגרים מגאנה, למד ב"אוהל שם" ברמת גן, כמובן מדבר עברית, נוסע לאימוני אתלטיקה באוטובוס ובחודש הבא יתגייס לצה"ל.
בלסינג, בעברית ברכה. אני מתפלא שאריה דרעי, שחתם על הענקת האזרחות, לא דרש מבלסינג שישנה את שמו לברוך.
בשבוע הבא תתקיים אליפות אירופה באתלטיקה במינכן, חמישים שנה בדיוק לאחר אסון ה-י"א. גרמניה 2022 שונה מגרמניה 1972 ומינכן 2022 רחוקה מברלין 1936, אבל ניצחון של ספרינטר שחור ישראלי על אדמת גרמניה יהפוך את בלסינג אפריפה לג'סי אואנס שלנו.
כוכבית קטנה: אפריפה מייצג את מכבי ת"א. למה לא הפועל?
החוקר במומו חוקר
למרות שמפכ"ל המשטרה, כך על פי הודעתה, קבע "שכל אירוע של פגיעה מינית במשטרה יטופל בחומרה ובאפס סובלנות", קצין משטרה שהואשם בהטרדה מינית של קצינה הודח מקורס, הורשע בבית משפט בעבירת מין, והוחזר לתפקידו כקמב"צ במג"ב עד שההליך המשפטי בערעורו יסתיים.
אלה חוקרים את דור מיכה ועומר אצילי?
מוזמנים לשלוח את המגזין לחברים או להעביר אליי שם מלא וסלולארי ואצרף אותם כמנויים.
שבת שקטה.