דיויד בלאט היה זה שהכניס ב-2014 ללקסיקון הספורט הישראלי את המונח "ברווז צולע", משל למאמן חבוט שידיו קשורות, ושקובעים לו מי יהיו השחקנים והעוזרים שלו.
עוזר מאמן זו מישרת אמון. ניראה לכם שמישהו היה מעז להנחית לצ'אבי פסקוול "יועץ חיצוני" או "עוזר בכיר" שלא הוא בחר בהם?
מאמן צריך לעבוד ולהתפרנס, ולפעמים ישנן הצעות גרועות שקשה לסרב להן. למרות שהדרך עקומה, אימון מכבי ת"א זו עדיין ההצעה הכי טובה שמאמן יכול לקבל בישראל, לכן את קטש אני מסוגל להבין. את הנהלת מכבי ת"א, לא.
אם כבר בחרתם במאמן למרות שאתם לא מחזיקים ממנו, למה להכניס אותו לתפקיד כברווז צולע?
ניקולה וויצ'יץ' הוא יו"ר פעיל במכבי ת"א.
מדהים איך ניקולה מנצל בכישרון רב את חוסר הבנתם ועייפותם של הבוסים שלו. רק כמה ימים חלפו מאחד הכישלונות הגדולים של וויצ'יץ': הפסד בסדרה נגד בני הרצליה, ארבעה הפסדים בדרבים ואובדן אליפות.
ועל מי מדברים? על עודד קטש ודיויד בלאט. גאון ניקולה!
המשא ומתן עם קטש בפברואר לא נכשל, הוא כלל לא התקיים.
זה לא היה משא, ובטח לא מתן. לפני ארבעה חודשים הגישו לעודד קטש הצעה מעליבה, ופירסמו שהוא לא קיבל את ההצעה. הסיכוי שעודד, אחרי מה שהוא עבר במכבי ת"א, הפועל ירושלים ופנאתיניקוס, יסכים לקחת קבוצה לשלושה חודשים בלבד בלי חוזה מובטח לעונת 2022/23, דומה בערך לסיכוי שהמלכה אליזבת תסכים למכור לי את ארמון בקינגהאם.
במכבי לא רצו אותו אז וחלק מהבעלים לא מחזיקים ממנו גם כיום. זכותם, אבל אם עודד מתאים עכשיו למה לא סגרו איתו לעונה וחצי בפברואר? ואם הוא לא התאים אז למה מינו אותו עכשיו?
תארו עד כמה גדולה ההתנגדות למינוי קטש, שהם הפקירו, אין מילה אחרת, עסק של 100 מיליון ₪ בידיים של נהג בלי רישיון.
דיויד בלאט, שיהיה בריא, הוא מאמן גדול ואדם ראוי מאוד,
אבל ראיתי איך התדרדרה מכבי ת"א בכדורגל כשניהלו אותה מקנדה. כנראה שיהיה גם לא פשוט לייעץ מארצות הברית. השאלה, למה בלאט דואג להדגיש שוב ושוב שהוא "יועץ חיצוני"? חיצוני למה, למכבי? הוא רק ייעץ. אם ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו.
אגב, אתמול מיהרתי לרכוש מנוי להפועל רמת גן בכדורגל, כי אין ספק ש-30,000 המנויים באצטדיון רמת גן ייחטפו תוך שעות. סגרנו עם אלכס פרגוסון כיועץ חיצוני.
אם קטש היה מבקש מבלאט שיהיה היועץ שלו הכל בסדר. אבל מכבי ת"א מיהרו להכריז על מינויו של בלאט יום לפני שסגרו עם קטש. למה?
גם המינוי של איגור מיליצ'יץ' לעוזר "בכיר" עוד לפני שמינו מאמן הוא חוצפה. את העוזרים שלו צריך למנות המאמן לא ההנהלה. זו משרת אמון, אבל גם אם מיליצ'יץ' הוא חבר של ניקולה, זה לא פוסל אותו בתנאי שקטש יבקש או לפחות יסכים.
ולמה טרחו להדגיש שמיליצ'יץ' הוא "עוזר בכיר"? כדי שקטש יבין שגם אם יאשרו לו להביא עוזר, מיליצ'יץ' הוא הבכיר. זה יהיה קריטי אם וכאשר קטש יפוטר ומאמנים מהשורה הראשונה יהיו כנראה תפוסים. אם נתנו לאבי אבן הסטאז'ר לאמן, מינוי מאמן "בכיר" מתוך המערכת ממש יתבקש.
אז שלחו את דיויד בלאט להופיע בטלוויזיה בחולצת המועדון, ואם האוהדים יקנו מנויים הוא את שלו עשה. אבל מה עם קולגיאליות? קטש ובלאט חברים ודיויד כמובן יעזור לעודד להצליח, אבל מי כמו דיויד זוכר איך הרגיש כמאמן כשלברון ג'יימס הנחית לו על הראש את טיירון לו, שאחר כך ירה לבלאט בגב, החליף אותו ולקח אליפות עם קליבלנד קאבלירס.
מעבר לתרומה המקצועית והשיווקית, בלאט הוחתם כדי לשמש כסת"ח להנהלת מכבי ת"א ובעיקר לניקולה וויצ'יץ'.
אם דברים לא יסתדרו, בלאט יישלח לתקשורת, לא וויצ'יץ'.
פתאום אין כסף?
לפחות שחקן מכבי ת"א אחד רותח עליהם עד היום, אחרי ששכנעו אותו ש"אין כסף" וכעבור כמה ימים קרא בעיתון שהחתימו את נייט האפמן ב-1.2 מיליון דולר.
איך אפשר לדרוש מעודד שיוריד בדרישותיו הכספיות, אחרי שהציעו לצ'אבי פסקוול מיליון יורו?
אופציה זו חרטה. אופציה לשני הצדדים זה חרטה בריבוע.
נותרה עדיין מחלוקת בעניין זניח – אורך החוזה. אם אתם מאמינים בקטש תנו לו שנתיים לבנות קבוצה לטווח ארוך. להעמיד למאמן יעד מינימום – אליפות ישראל ו/או פלייאוף יורוליג,
זו יציאת חירום למקרה כישלון שהם כנראה צופים.
אז מה היה לנו?
מכבי ת"א החתימו מאמן שהם לא רצו לפני ארבעה חודשים, מינו לו על הראש "יועץ חיצוני", העמידו מאחוריו "עוזר בכיר" שיחליף אותו כאשר יפוטר, עבדו בעיניים על האוהדים ועל הדרך הפסידו ארבעה דרבים ואליפות ישראל ופספסו פיינל פור יורוליג.
בבאולינג קוראים לזה סטרייק.
אזהרה להורים לפני שרושמים את הילד למחנה כדורסל
ההרשמה למחנות הקיץ בכדורסל בעיצומה, והפרסומים מדגישים שלכל ילד יהיה באימונים כדור ואפילו שניים.
כולם רוצים לקלוע אבל במשחק יש רק כדור אחד. זה אומר שבכל רגע נתון ארבעה משחקים בלי כדור. במקרה הטוב שחקן נוגע בכדור 2.5 דקות מתוך 40, וגם זה לא מדויק.
כי בכל קבוצה יש שחקן שמחזיק בכדור לפחות מחצית מהזמן, והיתר מתחלקים בשאריות. כמה זריקות יכול לקחת שחקן שנוגע בכדור חמש פעמים?
השאלה היותר חשובה, אם משחקים רוב המשחק ללא כדור, למה מקדישים את רוב האימון לקליעה וכדרור?
הכיף חשוב, אבל אל תצפו שהילדים יתקדמו במחנה קיץ.
14 ביוני 1998
הלילה חגגה גולדן סטייט, אחת הקבוצות המופלאות בהיסטוריה של ה-NBA, את האליפות הרביעית בשמונה שנים. סטיב קר הוא הרבה יותר מכוריאוגרף וגולדן סטייט היא קבוצה מעולה וגם להקת ריקוד. תענוג לראות של סטף קרי, בהמשך לסעיף הקודם, לא מומלץ לנסות את זה בבית.
סטיב קר היה חלק מצוות הסיוע למייקל ג'ורדן, וביום שלישי 14 ביוני 2022 מלאו 24 שנים לאחד מאירועי השיא בהיסטוריה של הכדורסל – משחק מספר 6 בסדרת גמר ה-NBA 1998 בין שיקאגו "בולס" (מייקל ג'ורדן, סקוטי פיפן, פיל ג'קסון) ליוטה "ג'אז" (ג'ון סטוקטון, קרל מאלון).
לשיקאגו שהובילה 2:3 בסדרה, היה חסר ניצחון להשלים טבעת אליפות שישית. עיני עולם הספורט היו נשואות ל"דלתא סנטר" בסולט לייק סיטי, יוטה, ואני הייתי שם, עם עוד 18,305 ברי מזל.
את חטיפת הכדור מידיו של קארל מאלון, הדחיפה של בריון ראסל והזריקה המפורסמת בהיסטוריה, ראיתי במרחק עשרים מטר ממני. זו הייתה חוויה של פעם בחיים, ולכן על קיר חדר העבודה שלי תלויה עד היום האקרדיטציה:
WORKING MEDIA, GAME 6, NBA FINALS 1998, Arie Maliniak, Yedioth Ahronoth.
ילדים מקפידים לזרוק לסל נכון לפי כל הכללים. מגלגלים את הכדור על קצות האצבעות ומחזיקים את היד ישרה עד שהכדור יורד מהרשת. זה לא הגיוני כי אי אפשר להשפיע על מהלך הכדור אחרי שעזב את היד.
אז למה משאירים את היד ישרה? כך מבטיחים שהשחקן ישלים את התנועה עד הסוף. מקצוענים מחפפים, לא רק בכדורסל. מקצרים פינות ומתפלאים שמה שעבד פעם פתאום לא עובד.
שימו לב לגדול מכולם, שקלע סלים בכל דרך אפשרית, כשהוא הגיע לזריקה החשובה בקריירה, עמד מתוח עם יד ישרה והשלים את הקליעה עד שהכדור ירד מהרשת.
זו מורשת מייקל ג'ורדן: אלוהים בפרטים הקטנים, אל תחפפו.
תקשורת
שדרים מחפשים, רובם לא מצליחים, למצוא משפט גדול שיכניס אותם לפנתיאון. בזמן שכולם היו עסקו אחרי הסל בהערכות מה ה"ג'אז" יעשו בכדור האחרון 5.2 שניות לסיום, בוב קוסטאס התעלה לגודל הרגע והבין שהסתיימה תקופה שלעולם לא תחזור.
"This may have been the last shot Michael Jordan will ever take in the NBA".
"יכול להיות שזו הייתה הזריקה האחרונה שמייקל ג'ורדן ייקח אי פעם ב-NBA".
המופע שאחרי המופע
באולם גדול היו מתכנסים לאחר המשחק מאות עיתונאים מרחבי העולם. ג'ורדן היה נכנס בצעדי חתול, לבוש אחרי כל משחק בחליפת מיליון דולר אחרת, אומר כמה מילים ומנהל המדיה של ה-NBA היה מאפשר לשאול שאלות.
בשורה הראשונה קפץ עיתונאי יפני שהיה חייב לדבר, וככל שהמנחה התעלם ממנו היפני קפץ יותר גבוה. בסוף למייקל נמאס והוא סימן למנחה שייתן לאיש לדבר.
והיפני דיבר, ודיבר ודיבר כדי להרשים את ג'ורדן. האנגלית הייתה משובשת, האולם התחיל לאבד סבלנות וכולם היו סקרניים לראות איך ג'ורדן יגיב.
מייקל לקח פאוזה של שתי שניות ופלט שתי מילים: Say again? אתה מוכן לחזור על השאלה?
יצאתי מ"דלתא סנטר" סחוט, הייתי חייב מנוחה ומצאתי בפינת הרחוב מאייר קריקטורות. תצייר מה שאתה רוצה, רק תן לנוח כמה דקות על הכורסא. אחרי רבע שעה סובב את הלוח והראה לי את היצירה.
אם אכתוב פעם ספר, הבטחתי לו, זו תהיה הכריכה. קיימתי.
