חמשת המשתפרים.
1. רפי מנקו קפץ העונה כיתה. התחזק פיזית, לא חושש ממגע, מוריד את הכדור לרצפה, מייצר לעצמו מצבי קליעה. מנקו היה פקטור משמעותי באליפות של חולון ולא בזכות חוק רוסי.
2. רומן סורקין הפך לשחקן משמעותי במכבי ת"א. כרגע הוא היחיד שמוזכר כבטוח להישאר מהסגל של העונה שעברה. אם היו קוראים לו דריק סורקין היה מקבל 25 דקות למשחק. כמה ישראלים חוסמים ומשנים זריקות בהגנה? הנטייה הטבעית שלו ללכת לריבאונד התקפה מפעילה לחץ על ההגנה. עדיין לא מנצל את הקליעה שלו מבחוץ.
3. ניב משגב הוא דוגמא לנחישות והתמדה. מהשחקנים הפחות מוערכים למרות שהגיע מהפועל עכו בארצית לטופ בלי קיצורי דרך. הלחץ על מוביל הכדור זה המפתח בהגנה, כי שחקן שעובר בכוח דרך חסימות חוסך ליתר הארבעה את הצורך לעזור ולעשות רוטציה. כשמדביקים לשחקן תווית של "שומר", הקליעה שלו עוברת מתחת לרדאר. כמה שחקנים קולעים 56 אחוז ל-3?
4. גיל בני מסוגל להחליף את ג'ייקובן בראון בלי שהפועל ת"א תקרוס. זה לא מובן מאליו ואם דני פרנקו העלה אותו בחמישייה במשחקים מכריעים, סימן שהוא סומך עליו. ההגנה חשובה אבל גיל חייב לשפר את הקליעה.
5. גבי צ'צ'שווילי בחר נכון כשנשאר בגליל עליון אצל ברק פלג. מקווה שילמד מסורקין ולא יתפתה להצעות אחיתופל מ"קבוצות גדולות" לפני שיהיה מוכן. גובה יש לו, כישרון גם, חייב להתחזק ולצבור קילומטראז'.
חמשת האכזבות
1. מי זוכר שיפתח זיו נבחר ל-MVP של עונת 2020/21? למרות שהגיע מוכן למכבי ת"א נפל כמו רבים וטובים לפניו למלכודת הדבש. את הקליעה מבחוץ ואת קבלת ההחלטות אפשר לשפר, אבל רק במגרש. נפילה מ-37 ל-22 אחוז ל-3 נק' ואיבודי כדור הם תוצאה של חוסר בטחון. האור בקצה המנהרה: סקוטי וילבקין עזב.
2. עוז בלייזר פעם שכנעו שחקנים שאימון במכבי ת"א שווה למשחק בקבוצה אחרת. שטויות, לדקות משחק אין תחליף. לתת 100 אחוז בהגנה זה חשוב, לא מספיק. תחשבו מה בלייזר היה עושה העונה אילו שיחק העונה בחולון או בהרצליה.
3. עמית גרשון קולע מחוץ לקשת בסביבות 50 אחוז. מי שהפך אותו למוביל כדור כדי להוציא אותו מהידיים של רטין אובהסואן הפסיד אותו כקלע. אפס דקות בשני משחקי חצי הגמר נגד חולון?
4. גם אדם אריאל הוא קלע מצוין מחוץ לקשת אבל לא יציב . בכדורסל יש עוד דברים לעשות חוץ מלהמתין בפינה לכדור ולזרוק שלשות.
5. נועם דוברת סומן כאחד משחקני העתיד, אבל לא הצליח להתאושש מהפציעה, והיה אחת הסיבות שגודס פוטר וראשל"צ ירדה ליגה. אחרי המעבר לירושלים ניכרו אצלו סימני שיפור אבל בשביל להוביל קבוצה לא מספיק לשמור על הכדור. נועם משחק עם הגב לשומר וחייב לתקוף את הסל גם כדי ליצור מצבים לאחרים.
המאכזבים הם מירושלים ומכבי ת"א ולא במקרה. על הספסל לא מתקדמים.
כבוד, כוח וכסף.
לא רק ח"כ מיקי זוהר, גם שחקני כדורסל אוהבים את שלושת ה"כפים" – כבוד, כוח וכסף, והיחידה שמסוגלת לספק את הסחורה הזאת היא מכבי ת"א. רוב הכדורסלנים בישראל לא ישחקו לעולם ביורוליג, המעטים שיגיעו לליגת-על ישחקו רק פעם בעונה לעיני 10,000 צופים (נגד מכבי ת"א ביד אליהו), על זכייה באליפות או בגביע המדינה הם יכולים רק לחלום ורובם לא יוכלו לקנות דירה כשיפרשו.
המעטים שמרוויחים שכר של שש ספרות ביורו, שמופיעים בכל שבוע לעיני 10,000 צופים, ופורשים עם תוארי אליפות וגביעים, משלמים מחיר גבוה עבור כל הטוב הזה – יושבים על הספסל במכבי ת"א.
אני מבין לליבו של שחקן שמוותר על הקריירה ונודד לאזור הנוחות, רק בשביל שלא יאיים על מכבי ת"א מבחוץ. הפיתוי גדול.
לעולם לא נדע אם תומר גינת היה מקבל יותר דקות משחק מגל מקל או גיא פניני, שיובשו על הספסל ונבעטו מיד אליהו. מה שבטוח, גינת ייזכר לדורות כשחקן ש-ויתר על 150,000 יורו ועל היורוליג, כדי לשחק בקבוצה שהוא אוהד.
היו זמנים ששחקנים היו מתחילים ומסיימים את הקריירה באותה קבוצה. על מעבר מקבוצת הפועל למכבי או להיפך לא היה בכלל מה לדבר. שחקנים שיחקו בקבוצה שהם אוהדים והרגישו בבית.
דווקא בעולם של העברות חופשיות ושוק פתוח, תומר גינת החליט לוותר על הרבה כסף (למרות שהוא עדיין מתפרנס יפה מאוד בהפועל ת"א), על היורוליג (למרות שהוא ישחק ביורוקאפ), והכל בשביל לשחק בקבוצה שהוא אוהד.
יש שחקנים שמנשקים את הסמל על החולצה אחרי שהם כובשים שער, בכל עונה סמל של קבוצה אחרת. אותי זה מחליא.
תומר לא ייזכר כעוד אחד מעשרות הליגיונרים שנפלו בשבי. הוא יהיה בשנים הקרובות מנהיג של קבוצה שהוא אוהד, וייזכר כסמל לדורות הבאים. זה לא מובן מאליו כי שחקן כמו יובל זוסמן, שסומן להיות סמל במכבי ת"א, לא זכה לזה.
אדם לא נמדד במה שיש לו, אלא במה שהוא מוכן לוותר עליו.
חוגג דורש מהאוהדים לאסוף 15 מיליון ₪?
הרשות לבקרת התקציבים בהתאחדות לכדורגל היא כמו שוער כדורגל, מבחינים בקיומה כשהיא סופגת שער שטותי. לא זוכר מתי הבקרה מנעה התמוטטות של קבוצה, לעומת זאת כל גול שטותי נכנס לפנתיאון.
יש ציפייה, כנראה חסרת בסיס, שכאשר קבוצה נקלעת לקשיי תזרים, הבקרה תשלוף את הבטוחות שבידיה ותשלם את משכורות השחקנים והעובדים. למה זה לא קורה?
אפשר להתווכח על איזה חלק מהתקציב צריך לדרוש מהקבוצה בטוחות, אבל אי אפשר להבין איך רשות שכל תכליתה השגת בטוחות מפשלת סדרתית.
רו"ח אורליצקי לקח מאמיר כבירי פסלונים שלא שווים שקל כבטוחות לתקציב הפועל ת"א. היה חשוב לעזור למכבי נתניה למצוא רוכש, אבל לאשר העברת בעלות למתחזה זו בדיחה. לי לקח שלוש שניות מרגע שראיתי את התמונה של "הרוכש" ועד שהבחנתי שזה לא אליהו אליהו אלא אלי מננה, כדורסלן עבר שהיה מוציא אאוטים לאיקסי בוכבינדר במכבי חיפה.
את הבטוחות לתקציב של מכבי ת"א, מכבי חיפה והפועל באר שבע גם אני יכול לאשר. הפיקוח של הבקרה צריך להתמקד בארבע-חמש קבוצות מועדות לפורענות ותמיד ישנם סימנים מוקדמים. למשל, כשאוהדים מתחילים לעזור לקבוצה לממן רכישת שחקנים ולהחזיק אחוזים מכרטיסי השחקן.
סיגלית סייג, שהחליפה את אורליצקי כיו"ר הרשות לבקרה תקציבית, פתחה דף חדש. זה מזכיר לי שכשהייתי צעיר גם אני הייתי פותח בכל שבוע דף חדש עם אמי. בסוף השנה הייתה לנו מחברת 40 דף.
עד לא מזמן לא הייתה סיבה לחשוד במשה חוגג שהוא לא יעמוד בהתחייבויות. המשכורות שולמו בזמן, אבל חיפוש פשוט בגוגל היה מגלה שיש נגדו תביעות כספיות. שאפו למאבק שלו ב"לה פמיליה", אבל לקחת ממנו ארנק דיגיטאלי זה לא רציני. ניסיון המכירה שלא יצאה לפועל לשיח' ההוא מאבו דאבי, הייתה חייבת להדליק נורה.
העובדה שחוגג יעמוד בקרוב לדין בכפוף לשימוע בעבירות מין חמורות, לא אמורה למנוע את תשלום המשכורות בבית"ר ירושלים. עובדה שג'קי בן זקן ריצה עונש מאסר, והמשכורות לשחקני אשדוד נכנסו בזמן.
אין לי מושג אם למשה חוגג יש או אין כסף וכמה, הבעיה היא בבטוחות המפוקפקות שהבקרה התקציבית הסכימה לקחת ממנו.
אפשר להבין למה הכדורגל מושך אליו אנשים כאלה, אבל הכישלון של הבקרה התקציבית מוציא שם רע ל"מוצר", ובעיקר לבעלי קבוצות הגונים כמו יענקלה שחר, אלונה ברקת, מיץ' גולדהר, אייל סגל, יואב כץ ועוד.
לאוהדי בית"ר ירושלים יש את הסיבות שלהם, למה הם מוכנים לקחת על עצמם את הבלגן שחוגג משאיר, אבל במקום להגיד להם תודה חוגג עוד מעמיד להם תנאים.
אם החרימו לרומן אברמוביץ' את צ'לסי, צריך לשנות את החוק או התקנון ולהחרים לחוגג את בית"ר ירושלים. המועדון יימכר והבעלים יקבל את מלוא התמורה פחות ההתחייבויות.
המועדונים שייכים לאוהדים ולקהילה, אי אפשר להחזיק אותם כבני ערובה.
ושתי הערות לסיפור ערן זהבי:
1. רחמיי על כתבי הכדורגל שכבר חודש מקשקשים עצמם לדעת, כי מדובר בהחלטה שמתקבלת בין אוזניו של ערן זהבי ואין להם מושג מהי.
2. ערן, לא יאמן שאתה, שהמקצוע שלך הוא לקבל החלטות, לא מסוגל כבר חודש לקבל החלטה למרות שכל הפרטים ידועים ודבר לא השתנה ולא ישתנה. אתה, שמקבל החלטות בחלקיקי שנייה, לא מסוגל לקבל החלטה פשוטה?
את הקריירה ואת הכסף כבר עשית, מה הסיפור שלך?
רוצים לצרף חבר כמנוי למגזין? שם מלא וסלולארי בהודעה פרטית.
שבת שלום