עשר הערות להפסד של נבחרת ישראל לפולין:
1. זה היה אחד המשחקים המעצבנים, אם לא ה..
2. לא הגיע לנו לנצח. הפולנים שלטו ב-43 מתוך 45 דקות המשחק.
3. גם כשלא מגיע לנצח, צריך לנצח.
4. לא מספיק שנותנים לך מתנות, צריך לקחת אותן.
5. יש לי זיכרונות נהדרים מליגת הקיץ, לא מתאים למשחק בינלאומי.
6. בעוד כמה ימים יזכרו רק את התוצאה.
7. פליימייקר הוא השחקן האחורי בהתקפה. איבוד כדור שלו זה סל בטוח בצד השני. עשרה איבודים של מובילי כדור זה אסון.
8. כשאתה במרחק סל מניצחון זה מרגיז. כשאתה במרחק פאול מניצחון זה מטריף.
9. פעם היו לנו שחקנים נמוכים אבל חכמים. עכשיו יש לנו שחקנים לא נמוכים ולא חכמים.
10. עוד לא התחילה העונה וכבר יש לי בחילה מפיק-אנד-רול.
בהצלחה מול אסטוניה ביום ראשון
בספורט אין מועד ב'.
לא בטוח שהעלייה של נבחרת הנוער עד גיל 19 לגמר אליפות היבשת מבטיחה הצלחה לכדורגל הישראלי בעתיד, מה שכן בטוח שזה נותן אינדיקציה למצב הכדורגל שלנו בהווה.
נבחרת ישראל זה כדורגל ישראלי נטו, בלי זרים. מה שאתה רואה, זה מה שיש. בנבחרת הבוגרת דור הולך ודור בא, מאמנים מוחלפים, ואנחנו חיים כבר 52 שנים על השער של מוטלה שפיגלר ב-מונדיאל 70'.
בגילאי נוער יש מחזורים יותר ופחות כישרוניים, מה שחשוב בסוף זה כמה מהם יגיעו לנבחרת הבוגרת. המפתח בידיים של בעלי הקבוצות. הם מקור הטוב ומקור הרע. אלה שדורשים מהמאמנים הצלחה מיידית בכל מחיר, יקבלו זרים במגרש וצעירים על הספסל.
מנור סולומון וליאל עבדה נמכרו במיליוני יורו. כמה מזה קיבל מאמן הנוער של מכבי פ"ת? אפס. מיץ' גולדהאר משקיע במחלקת הנוער של מכבי ת"א, אבל מה שמעניין אותו זו אליפות. הקידום של אוסקר גלוך לא פחות חשוב מזכייה בגביע הטוטו. מי המאמן שנתן לו במה? מלאדן קרסטאיץ', סרבי. מה הוא קיבל בתמורה? בעיטה בתחת.
כשמנתחים הצלחות של נבחרת צעירה חשוב לבדוק את תאריכי הלידה, כי יש שחקנים שמתפתחים לאט ובגיל נוער עדיין לא בולטים. בנבחרת עד גיל 19 יכולים לשחק זה לצד זה בן 17 שהוא עדיין נער, ובן 19 שהוא בוגר לכל דבר.
ההישג של נבחרת גיל 19 בכדורגל הוא ענק, אבל נבחרת עד גיל 20 בכדורסל זכתה באליפות אירופה שלוש פעמים ברציפות! זה הבסיס לליגה לשנים הבאות, ואסור לפספס את השחקנים האלה.
כשמרקו בלבול אימן את הנבחרת היה ויכוח איפה צריך השוער דניאל פרץ להיות: במשחק חשוב של הנבחרת הצעירה, או על הספסל בבוגרת. בלבול התעקש על הבוגרת, וטוב שמצא את דרכו הביתה. השיקול הראשון צריך להיות מה טוב לשחקן, והצעירים צריכים לשחק.
כשאימנתי את נבחרת הנוער ילידי 1961-2 (דורון ג'מצ'י, ארז חזן, דורון שפע) צירפתי את יואב קדמן ומוטי דניאל ילידי 1963 ואת עמוס פרישמן 1964, שהיה צעיר מהנבחרת בשלוש שנים! סיימנו במקום השביעי באירופה ו-2-3 מהם הגיעו לנבחרת הבוגרת.
עם נבחרת ילידי 1967-8 (נדב הנפלד, ליאור ארדיטי) נכשלנו במוקדמות. הפסדנו בכמה נקודות ליוגוסלביה של דיבאץ, קוקוץ', ג'ורג'ביץ', אבל גם מהנבחרת הזאת הגיעו 2-3 לנבחרת הבוגרת.
אייל ברקוביץ', חיים רביבו ויוסי בניון היו סופרסטארים. לא זוכר שנבחרות הנוער שלהם הגיעו רחוק באליפות אירופה.
גרנד סלאם.
כשהבן שלי קיבל בפעם הראשונה ציון 10 במחשבים, דמעות חנקו את גרוני. כשהוא הביא עוד עשירייה במחשבים הייתי המום. כשהילד הביא 10 בפעם השלישית עפתי לשמיים. גאון. 8200. אקזיט. הסתדרנו בחיים. כשהוא הביא ציון 10 בפעם הרביעית, שאלתי את עצמי: זה הבן שלי? מה קורה בבית הספר הזה?
לא רק בכדורגל, גם בג'ודו יש הישגים. רז הרשקו, ענבר לניר ופיטר פלצ'יק זכו השבוע במדליות בגרנד סלאם, ואני חשבתי לתומי שגרנד סלאם בג'ודו זה כמו בטניס – אחת מארבע התחרויות הגדולות והמתישות בעולם.
רפאל נדאל מסיים לפעמים גרנד סלאם על קביים. זכייה ב-וימבלדון גדולה יותר ממדליה אולימפית. בשביל להגיע לגמר ולנצח בגרנד סלאם, טניסאי צריך לנצח את הכי טובים בעולם בחמישה משחקים שנמשכים לפעמים חמש שעות.
כנראה שההתאחדות הבינלאומית לג'ודו ראתה כי טוב ואימצה את המותג. העניין שבג'ודו יש גרנד סלאם כמעט בכל חודש, הטובים בעולם משתתפים רק בשתיים או שלוש מהן, ובשביל לזכות במדליה מספיק לפעמים לנצח בשלושה קרבות שחלקם מסתיימים באיפון אחרי כמה שניות.
בלי ציניות, שאפו לכל ספורטאי שזוכה במדליה בתחרות בינלאומית בכל ענף.
אבל כשג'ודוקא מישראל זוכים וזוכות במדליות בכל חודש, אני שואל את עצמי: מה קורה בבית הספר הזה?
נשק יום הדין (מבוסס על סיפור אמיתי)
אחד מתכונן לרדת מרכבת, פונה אליו זה שיושב מולו ומסביר שהוא עלה לרכבת הלא נכונה. אין לי כסף, אין איפה לישון, אולי תוכל לעזור? ודאי, עונה השני, אשמח לארח אותך.
כשהאורח רומז שהוא לא אכל מהבוקר, אשתו של המארח מכינה לו ארוחת מלכים. כשהאורח מציע שיישן על הספה בסלון, המארח נפגע ומציע שייתן לו פיג'מה ויישן במיטה שלו.
בבוקר האורח והאישה יורדים לסלון לאחר לילה של יום מפרך, ולאורח יש עוד בקשה קטנה: תוכל להשאיל לי את מברשת השיניים? הגזמת, מתרתח המארח, עד כאן. מברשת שיניים זה משהו אישי.
חלומו של כל שחקן ישראלי הוא לשחק בבוטפוגו תמורת 3.5 מיליון יורו, אבל ערן זהבי התלבט. אם בהולנד היה לא נעים כשפרצו לזהביז פעמיים הביתה, בברזיל חוטפים ילדים.
כשהאישה שמה וטו, ערן הסביר שבוטפוגו הבטיחו שחטיבה 7 תגן על הבית וטייסת אפאצ'י תאבטח אותו בדרך לאימון, אבל האישה בשלה. הביתה. כולם יודעים שכבר החלטת לחזור למכבי ת"א, דרוש מבוטפוגו חמישה מיליון ותפוצץ את המשא ומתן.
למחרת ערן חוזר הביתה מאושר. בוטפוגו נשברו, חוזרים למכבי ת"א.
מה שבר אותם, תהתה האישה, דרשת מהם עשרה מיליון?
מה פתאום, דרשתי שיחתימו גם את עומר אצילי.
גם אני מתנגד לאלימות מכל סוג (ומאחל החלמה לפצועים)
הפגרה היא זמן מצוין ללמידה והתחדשות. למשל, סדנת ראיונות למאמנים אחרי משחק.
כשהמאמן הראשון התנצל בפני האוהדים זה נשמע נחמד. סוף-סוף מאמן שלא מתבכיין שהשופט דפק אותו. אם אנשים שילמו במיטב כספם וקיבלו מוצר גרוע, מגיעה להם התנצלות.
הבעיה שמאז אותה התנצלות מרגשת הטרנד הפך למגיפה. כולם מתנצלות ומתנצלים. משחקים גרוע, מתנצלים. משחקים טוב ומפסידים, שוב מתנצלים.
אם מישהו צריך להתנצל בפני מישהו, אלה האוהדים שבאים למגרש בשביל לעשות בלגן, מבריחים מהיציעים משפחות נורמטיביות, וכשהקבוצה מפסידה הם הראשונים להיעלב ולהישאר בבית. שמעתם על אוהד שהתנצל שהוא לא עודד את הקבוצה?
שחקני קולנוע אף פעם לא מחטיאים ממטר ולא עושים במכנסיים לפני שהם בועטים פנדל. כי אם שחקן קולנוע טועה מצלמים את הסצנה שוב, ואנחנו מקבלים בכל הקרנה את אותו סרט בדיוק.
בתיאטרון, כמו בכדורגל, שחקנים תופסים לפעמים יום חלש. שמעתם על שחקן תיאטרון שהתנצל בסוף ההצגה?
התוצאה חשובה אך היא אינה חזות הכל. בספורט אתה יכול לעשות כמיטב יכולתך ולהפסיד 4:0, או להסריח את הדשא ולנצח.
מאמנים שמנצחים לוקחים מהמשחק את התוצאה, המפסידים לוקחים מהמשחק את הדרך. אם עשיתם את המקסימום, על מה אתם מתנצלים?
כמו לכל מגיפה, גם למגיפת ההתנצלויות נולדה מוטציה: מאמנים שגאים בשחקנים. במה אתה גאה, שהשחקנים הואילו לבוא לעבודה ולרוץ שעה וחצי תמורת שכר שגבוה פי 10 משלך? שמעתם על מנכ"ל בנק שגאה בפקידים? זו העבודה שלהם!
האמת שמאמן לא יכול לרדת על השחקנים שלו לאחר המשחק, כי הם יגרמו לפיטוריו.
אז גם אני מתנצל שאני מטריד אתכם בכל יום שישי, אבל גם גאה בכם שאתם שורדים את המגזין.
שודר אתמול ב"חדשות הספורט" בערוץ הספורט