לפני ארבעה שבועות שלחתי את מגזין 97. למחרת פרצה מלחמה ולקח לי שבועיים להתאושש ולכתוב שני גיליונות מהממ"ד. בקיצור, חוזרים למספור הקבוע והגענו למגזין מס. 100.
מתקרבים לדרבי
מכבי והפועל ת"א שיחקו שלושה משחקי יורוליג השבוע, עוד אחד יתקיים הערב כשהפועל ת"א תשחק בבסקוניה, ומדהים באיזו טבעיות ארבעה משחקי יורוליג בשבוע מתקבלים אצל חובבי הספורט בישראל.
בינתיים מכבי ת"א, אחרי שבוע כפול מושלם עם ניצחונות על פנרבחצ'ה (במשחק מצוין) ועל דובאי (במשחק על הפנים), מובילה את דבוקת הקבוצות שנמצאות בישורת הסופית למקום העשירי. מזכיר לכם שוב את דרבי היורוליג שיתקיים בבלגרד ב-12 באפריל, מכבי ת"א מארחת במחזור הלפני אחרון. הדרבי יכול להיות המפגש שיקבע להפועל ת"א את המיקום לפלייאוף (1-6) ולמכבי את המקום העשירי שיספיק לפליי אין. לקבוצות במקומות 6-10 יש כרגע אותו מאזן (16-16)!!
נס דובאי
אם אתם לא מכירים את תיאוריית הבועות שלי, אז הניצחון של מכבי ת"א על דובאי ממצב אבוד, זה הזמן לתזכורת. אוהד הפועל ר"ג לקח אותי לשיחה לפני אחד המפגשים הגדולים שלנו עם מכבי ת"א, והזהיר שכדורסל משחקים 40 דקות ולא שנייה פחות כי למכבי יש תשע נשמות. אם אתה מכניס אותם לשק, הסביר לי, ומצרף עוד אבן כבדה וקושר טוב-טוב, אל תלך הביתה אם עדיין יוצאות בועות.
דובאי הובילה ב-15 הפרש לקראת סוף הרבע השלישי, ואיבדה את היתרון שהצטמצם עד לשתי נקודות, וסורקין החטיא את הזריקה האחרונה 0.9 שניות לסיום, וזה עדיין הספיק לאושיי בריסט לקחת את הכדור החוזר ולקלוע סל שוויון ולנצח בהארכה. ז'לגיריס 2.
אם עד היום נזכרנו שוב ושוב ב-77:78 המיתולוגי, מעתה אמור 88:88, כי גם אם תהפכו את התוצאה על הראש תקבלו 88:88.
ראש בקיר עדיף לפעמים על תרגיל מסובך
עודד קטש הבין בשלב מסוים שהמשחק הקבוצתי לא ינצח בהתקפה, החליף הגנות לסוגי אזורית, נתן את כל הכדורים בידיים של ג'ימי קלארק, היתר זזו בשביל לא להפריע ושיחקו סטייל הפועל, וכולם הולכים לריבאונד 16 כדורים חוזרים בהתקפה, כולל סל השוויון.
אחד המסרים שאני מעביר למשתתפים בהרצאות ובסדנאות הוא: אל תתעקשו לעשות את כל הטעויות בעצמכם! תשאירו כמה טעויות לאחרים. אם יש קומבינציה של 10 טעויות שדובאי חייבת לעשות בשביל להפסיד, היא התעקשה לעשות את כל העשר. כדררו למלכודות של שמירות כפולות, איבדו כדורים, זרקו שלשות במקום ללכת לסל כשמכבי מעבר לעבירות הקבוצתיות, אכלו את ההתחזויות של וויל ריימן שתפס ידיים והפיל את עצמו לפרקט, אבל גם כשנותנים לך מתנה צריך לדעת לקחת אותה.
ג'ון דיברתולומיאו הוא קלע העונשין הטוב באירופה – עד אתמול 14 מ-14. אתמול הוא החטיא שתיים והצלחה שלו בעונשין עדיין 87.5 אחוז, אבל ההחטאה השנייה מהקו הייתה במצב קריטי, 36 שניות לסיום כשמכבי בפיגור 86:88. לכאורה פספוס של משחק, אבל מעטים יודעים שג'ון הוא גם אחד הריבאונדרים הנמוכים הטובים, במקום לרוץ אחורה להגנה הוא רץ קדימה, מנסה להגיע לכדור החוזר או לפחות לחטוף אותו מהשחקן שתפס את הכדור.
רוב הכדורים החוזרים בזריקות עונשין מגיעות למגינים שיש להם יתרון גובה ומיקום, אבל לשחקן שזורק יש יתרון שהוא "מרגיש" לאן הכדור ייפול. ג'ון די רץ קדימה והצליח לתפוס את הריבאונד, למסור לקלארק ומנע התקפה מתפרצת.
המצטיין במשחק (חוץ מסורקין שמצטיין קבוע והתפתח לאחד מחמשת הגבוהים הטובים ביורוליג) הוא אושיי בריסט. שחקן שקט שנותן 150 אחוז ועושה את הדברים הנכונים כשכולם מתפרקים בדרך כלל ברבע האחרון. ברגעי ההכרעה בריסט קלע שלשה מהפינה על קצה שעון הזריקות, מסר אסיסט לשלשה של סורקין, סחט עבירת תוקף מבייקון, לקח ריבאונד התקפה (5 בסך הכל!), קלע את סל השוויון וחסם את הזריקה האחרונה של דובאי במשחק. בריסט נגד שאר העולם.
שובו של הבברלי
הסיפור הוא לוני ווקר. במשחק של מכבי ת"א בבולוניה עודד קטש ייבש את לוני ווקר ולא נתן לו לדרוך על הפרקט. בסוף המשחק שמעון מזרחי התנפל על קטש והאשים אותו שהוא הורס את מכבי, וההנהלה החליטה בעצם לפטר את המאמן.
ווקר נפצע, הושבת למספר שבועות ומאז מכבי לא הפסיקה לנצח. לווקר יש כישרון ונתונים פיזיים ופוטנציאל ל-35 נקודות למשחק, אבל אלוהים לא נותן הכל לאיש אחד. נתן לו ידיים ורגליים יוצאות מהכלל, דפק לו את הראש. בברלי 2.
ווקר שותף אתמול במחצית הראשונה 15 דקות בהן עשה אפס. מכבי שיחקו ארבעה מול חמישה. אני מנסה להבין למה עודד קטש נותן לווקר לשוטט כל כך הרבה זמן במגרש למרות שמכבי משחקת יותר טוב בלעדיו? כי תמיד מרחפת האשליה שהראש שלו יתאפס והוא ישלשל סלים בשרשרת, הרי בשביל זה משלמים לו 2.2 מיליון דולר.
חייבים לשנות את הצ'לנג'
ניהלו את המשחק שני ליצנים וליצנית אחת. שלישיית מטומטמים חסרי מושג, שבזבזו יותר מחמש דקות כדי לקבוע אם חסימת זריקה הייתה לפני או אחרי נגיעה בלוח. שופטים בכדורסל הם לא מעבדה לזיהוי פלילי. אחרי שש צפיות בהילוכים חוזרים מכל זווית, הם לא מצאו סיבה לשנות את ההחלטה שלהם. דיייי. חייבים להגביל את הקרקס בזמן.
אם לא מצאתם תוך דקה מה שחיפשתם, ההחלטה המקורית נשארת וממשיכים לשחק.
טיל קרקע רשת
אמיר דורון הזכיר לי את טורו האלמותי של עלי מוהר "דור דור וטיליו" שפורסם במדורו "בשער" במקומון "העיר" בזמן מלחמת המפרץ 1991. מוהר התפעל מטיל הטומהוק שמסוגל לחדור ממרחק אלפי קילומטרים במטרה בגודל שער כדורגל. זה הזכיר לעלי מוהר עוד טיל שחדר למטרה בגודל של שער כדורגל מבלי לפגוע באיש.
הריפעת-טיל של ג'ימי טורק
כדורגל נשים
ב"בילוי נעים עם מולי שפירא" הוא היה מרים לי מדי פעם להנחתה: האם אתה אוהב כדורסל נשים? ואני הייתי עונה שאני אוהב כדורסל ונשים, אבל לחוד, ומיד היו מגיעות שיחות זועמות.
כדורגל נשים הוא אחד מענפי הספורט שהופכים לפופולארים בעולם, אבל אליפות אסיה בכדורגל נשים לא זכתה מעולם להתעניינות כמו זו שריכזה סביבה נבחרת הנשים של איראן.
איראן הובסה בשלושת משחקיה בבית המוקדם של אליפות אסיה שהתקיימה באוסטרליה, אבל השחקניות הפכו לגיבורות במלחמת בני אור בבני חושך, אחרי שלא שרו את ההמנון האיראני במשחק הפתיחה.
חמש שחקניות פרצו את מעגל השומרים האיראנים שליוו אותן, נמלטו וביקשו מקלט מדיני באוסטרליה. שתיים מהן נשברו והצטרפו לשחקניות שחזרו לאיראן, אחרי שהוזהרו שהמשפחות שנשארו באיראן ייענשו. כשהנבחרת חזרה לאיראן דרך מעבר הגבול עם טורקיה, הפיקו טקס חגיגי והורו להן לדרוך על דגלי ארה"ב וישראל שהונחו על הריצפה. פרימיטיבים.
שלוש השחקניות שערקו ישחקו כנראה בליגה האוסטרלית, אבל הסיפור הגדול הם "המאבטחים". חזרנו לתקופת הבלשים שהיו מצמידות מדינות טוטליטריות לקבוצות ונבחרות שמשחקות במפעלים בינלאומיים בחו"ל, כדי למנוע עריקה.
מאבטחי ק.ג.ב היו נצמדים לכל קבוצה או נבחרת רוסית וגם לספורטאי על, ממזרח גרמניה, בולגריה, פולין, רוסיה וכו' שהיו יוצאים למשחקים ותחרויות בעולם החופשי, וגם לכל ספורטאי או קבוצה שהיו מגיעים לתחרויות במזרח אירופה, החל מסוף מלחמת העולם השנייה ועד לנפילת הגוש הקומוניסטי.
הליווי שנועד כאילו לאבטח אותנו היה למעשה שמירה שלא נבוא במגע עם המקומיים. חוויתי את הליווי הזה כשחקן ומאמן החל מ-1968 ברומניה ו-1973 באוניברסיאדה במוסקבה, במשחקים של נבחרת ישראל, וכשפרשנתי משחקים של מכבי ת"א במזרח אירופה.
די ריחמתי על השחקנים הרוסיים שהייתה להם הזדמנות ליצור קשרים עם שחקנים ומאמנים, ולמכור לנו מזכרות ולעשות כמה דולרים. בזמן ש"המאבטחים" ישבו בלובי לפקח שהשחקנים לא ייצאו מהמלון,
בחדרים היו פגישות בין מיקי ומוטי עם אנטולי מישקין והמאמן היהודי אלכסנדר גומלסקי דיבר חופשי עם רלף קליין.
מאויב לאוהב.
כמה הארות על "המצב"
ילד בא לאביו בוכה. אבא, האיש הזה נתן לי סטירה. ניגשים לאיש. אתה נתת לילד סטירה? האיש: כן. האבא: השתגעת? ניראה אותך נוגע בו שוב. האיש מעיף עוד סטירה והילד צורח. תגיד, אתה השתגעת? ניראה אותך נוגע בילד בקצה הציפורן. האיש טראח, מעיף עוד בקהנד. בוא, אומר האב לילד, נלך הביתה הוא באמת משוגע.
דונלד טראמפ מטביע את הצי האיראני, מכסח את חיל האוויר האיראני (שלא היה קיים), אנחנו מחסלים אייתוללות וגנרלים לארוחת בוקר ואוטוטו ממוטטים את המשטר. בפועל האיראנים ממשיכים לירות טילים, חוסמים את מיצרי הורמוז ומאיימים על האמריקנים.
להיגיון מערבי קשה להבין איך האיראנים העזו לצאת למלחמה שאין להם סיכוי לנצח בה. איראן היא ארגון טרור והם לא משחקים בשביל לנצח. המטרה שלהם כבר הושגה: הם שכנעו את כל העולם שעם איראן לא מתעסקים. לא עכשיו ולא ב-100 השנים הבאות.
באיראן אין אופוזיציה, הכסף איבד מזמן את ערכו, הם שורדים. מה שחשוב להם שכל העולם יזכור שהמשטר האיראני לעולם לא נכנע, אפילו אם יחסלו את המחליפים של המחליפים של האייתוללות.
זה משטר שיהרוג עשרות אלפים מאזרחיו אם יידרש, יירה גם על מדינות שנחשבו לחברים שלהם (טורקיה וקטאר), מפציצים את השותפה שלהם במאגרי גז ונפט (איחוד האמירויות), ירו גם על המסגד הקדוש אל-אקצה, ולא רק שהם לא נכנעים אלא לועגים לאמריקנים ותובעים פיצויים על נזקי המלחמה שנגרמו להם.
דונלד טראמפ מודה שאין לו אפילו מושג מול מי הוא מנהל מו"מ בצד האיראני, וחושב שהוא יקבע מי ייצג את הצד השני. על מיצרי הורמוז, צוואר הבקבוק הימי המפורסם בעולם, הוא שמע רק שבועיים לפני שהם נחסמו ובינתיים האיראנים גובים מיליוני דולרים דמי מעבר. הבורסות מזנקות כשיש דיבורים על הסכם, למרות שכולם יודעים שאין סיכוי שהאיראנים יעמדו בו. איך זה ייגמר?
אבא ייקח אותנו ונלך הביתה, כי לכולם ברור מי בעל הבית ושהוא באמת משוגע.
בספורט כמו במלחמה הרתעה
החיזבאללה (שחיסלנו בהבל פינו לפני חצי שנה) מחזיקים את כל הגליל כבר חודש במקלטים. זה התחיל באוהל שפחדנו להוריד בהר דוב.
החמאס יצאו ל-7 באוקטובר כשהבינו שאנחנו מזלזלים בהם ובטוחים שהם רק מתאמנים, אז הגענו למשחק הכי חשוב בלי שחקנים ובלי מאמן.
ארה"ב מסובכת עכשיו במלחמה כי לא הגיבה ב-2019 כשאיראן פגעה במתקני הנפט של ערמקו שמפיקים 50 אחוז מתפוקת הנפט של סעודיה!
ואנחנו שבויים מאז הניצחון המופלא במלחמת ששת הימים בקונספציה: האויבים שלנו הם אהבלים ולא יעזו לתקוף אותנו. שש שנים חלפו וקיבלנו את מלחמת יום כיפור, וכשהאמנו שאנחנו קונים שקט קיבלנו את ה-7 באוקטובר.
אולי אנחנו קצת פחות חכמים?
רק הרתעה
קבוצות גדולות מייצרות שושלות של אליפויות. באיירן מינכן בגרמניה, ריאל מדריד וברסה בספרד, מכבי ת"א בכדורסל בישראל. הן שולטות כי הצליחו לייצר הרתעה ולכן מנצחות גם כשהן נקלעות ליום חלש. היריבות מוותרות על הסיכוי לנצח עוד בדרך למגרש.
מכבי ת"א זכתה באינספור אליפויות וגביעים כי הייתה טובה וחזקה יותר, אבל היו גם הרבה משחקים מכריעים שמכבי שיחקה חלש, הייתה בפיגור לקראת הסיום, ועדיין ניצחה. כשמכבי ת"א איבדה את ההרתעה (2008 עד 2017) היא הפסידה 6 אליפויות ב-9 שנים. זה קורה בשנים האחרונות גם למכבי חיפה בכדורגל, כי קבוצות כמו בני ריינה עולות לשחק נגדה בשביל לנצח.
אני מקווה שמדינת ישראל תחזיר במלחמה הזאת את ההרתעה כי האיראנים והחיזבאללה שהיו אמורים להיות מורתעים עדיין יורים והרבה, וחמאס חזרו לשלוט ברחובות עזה. רק שטראמפ לא יגיע עם איראן להסכם גרוע, יתקפל וישאיר אותנו לבד כמו שעשה עם החותים.
החדשות הטובות: משא ומתן ישים סוף למלחמה. החדשות הרעות: האיראנים הם אלופי העולם במשא ומתן, ולא חשוב מה יהיו פרטי ההסכם בין ארה"ב לאיראן, האיראנים ממילא לא יעמדו בו, כי הם יודעים שטראמפ לא יחזיר שוב את הארמדות למפרץ הפרסי.
כמו בפוקר, המנצח הוא לא זה שיש לו הקלפים החזקים, אלא מי שיודע לשחק יותר טוב בקלפים שיש לו. טראמפ מודה שאין לו מושג אפילו עם מי הוא מנהל בפועל משא ומתן. האיראנים, בניגוד להיגיון שלנו, מסתירים את האיש שמקבל החלטות.
# אין ספק שהחמאס, החיזבאללה והחותים ייחלשו אם וכאשר המשטר באיראן ייפול, אבל הם גם עצמאיים להמשיך במאבקם בישראל. עובדה שהחיזבאללה ישבו בשקט כשהחמאס תקפו ב-7 באוקטובר, והחותים לא יורים עכשיו.
כולם מתפעלים מהתיאום שבין איראן לחיזבאללה, אבל בשביל שהחיזבאללה תשגר טילים בו זמנית לא צריך תיאום. מספיק לצפות בטלוויזיה בישראל, להמתין 7 דקות ולשגר מלבנון.
קולומבוס גילה את הורמוז.
השיעור שהכי אהבתי בבית ספר היה גיאוגרפיה. מגיל צעיר הייתי בוהה במפת העולם ומיצרי הורמוז קפצו מיד לעיניים ומוזר שנשיא ארה"ב גילה את הורמוז רק שבועיים לאחר תחילת המלחמה.
האיש ששלח את המפגינים בטהרן להיטבח באלפיהם והבטיח שהאמריקנים בדרך, כשלא היו עדיין אוניות במפרץ, ועכשיו מתפלא שהם לא יוצאים מהבתים לרחובות.
האיש שהטיל מכסים על כל העולם, מתפלא ששום מדינה לא מצטרפת לכוח שאמור לשחרר את מיצרי הורמוז.
נשק מדויק
מקובל לחשוב שהנשק הכי יעיל ומתקדם הוא מדויק, אבל תושב טהרן שגר בשד' אחמדיניג'אד 29 קומה תשיעית משמאל לא מודאג כי הוא יודע שהטיל הישראלי ייכנס לדירה 38 בקומה השישית. לעומת זאת חצי ממדינת ישראל רצה בלילה למקלט כי הטיל האיראני ייפול איפשהו בשרון או בגוש דן.
אז מה יותר יעיל?
ותובנה קטנה: יש כאלה שלא מסוגלים לחזור לישון אחרי שמתעוררים מאזעקה. יש שכן מסוגלים לחזור לישון. אלה גם אלה, כולם קמים בבוקר עייפים.
מחר שבת אני מתארח בפאנל של אורי לוי ושרון וקסלר. כאן 11 16:00.
שבת שקטה לכולם וחיבוק לחברינו בצפון.
אריה מליניאק
עורך: אין.