על ההבדל בין לאומיות ללאומנות.
המתחרה הגדול של פאריס סן ז'רמן על אהדת הקהל היא לא ריאל מדריד אלא נבחרת צרפת, והמתחרה הגדולה של ריאל מדריד היא לא ברצלונה אלא נבחרת ספרד ולא במקרה היורוליג לא משחרר שחקנים לנבחרות.
המאבק בין ברצלונה לריאל מוכרע בעיקר בבנק. כשנגמר הכסף לאו מסי הלך ל-פ.ס.ז'. וכשמנטרלים את אלמנט הכסף ומשאירים רק את השחקנים הספרדים מתברר שביום נתון בלי שחקני חיזוק הספרדים לא טובים בהרבה מהיפנים.
טורניר הנבחרות הגדול בעולם שם את כדורגל הכסף במקומו. מאז שסולטנים מדובאי וקטאר הבינו שהם יכולים לקנות את הזכייה בצ'מפיונס ליג או את אירוח המונדיאל בכסף, שם נגמר הכדורגל.
אם כסף יכול לעצור באמצע העונה את הסרייה A, הפרמייר ליג והבונדסליגה, זה נותן חומר למחשבה לאירופים. כי אפשר להמשיך ליהנות ממשחק בין מנצ'סטר סיטי לברסה, אבל לא תנצח בהכרח זו שתגדל שחקנים יותר טובים במחלקת הנוער אלא זו שתשלם יותר לארלינג האלנד.
אוהדים מתנהלים מהרגש לא מהראש. אותם פחות מעניין מי לובש את חולצת המועדון, כי לאוהד, בהגדרה, יש רק הכנה למוח. אוהד ישלם 500 שקל עבור חולצה ששווה 30 רק כי מוטבע עליה לוגו, ואוהדי יובנטוס ימשיכו לרכוש מנויים גם אם ישחקו בקבוצה שלהם 11 סינים. הבעיה שזה יגרום לקברניטי המועדון לחשוב שלא כדאי להשקיע בנוער.
למדינה חשוב להשקיע בנוער כי שער של קוסטה ריקה במונדיאל זה יום חג לאומי שגורם לאלפים לעסוק בספורט, ואצלנו מדברים כבר 52 שנים על השער של מוטלה שפיגלר במקסיקו 70'.
פעם היה חשוב לשבץ בהרכבי הקבוצות שחקנים מקומיים, שיהיה לאוהדים עם מי להזדהות. בשנים האחרונות, כמו בחיים עצמם, הבינו שעדיף להיות סוחר מאשר יצרן, אז קונים ומוכרים שחקנים. לשמחתי לא כל מי שיש לו יותר כסף מנצח.
זה נכון למנצ'סטר סיטי כמו למכבי ת"א בכדורסל, ואחד כמוני, שנאבק כבר עשרות שנים לביטול הפטור ממס לשחקנים זרים ולשיתוף שחקנים כחול-לבן, נחשב לאויב הציבור.
כשהמים בבריכה ירדו, התגלה שהגרמנים, הבלגים, הספרדים, והארגנטינים, שלא לדבר על האיטלקים שבכלל לא הגיעו למונדיאל, שחו בלי בגד ים.
יש ביניהם כוכבי כדורגל, אבל שוב הוכח שרוב הכדורגלנים לא שווים את הסכומים הדמיוניים שהם מקבלים.
מאות אלפי אוהדים ששילמו הרבה כסף, התפנו באמצע החיים מכל עיסוקיהם, ונוהרים מכל קצוות תבל לקטאר הוכיחו שכסף זה לא תחליף ללאומיות.
כבוד לאומי זו לא מילה גסה. הצעירים שבינינו לא יודעים (והמבוגרים הספיקו לשכוח) שתחרויות ספורט היו בשנות ה-60, 70 ו-80 זירת ההתנגשות בין מדינות הגוש הקומוניסטי למדינות המערב, ותחרות פינג פונג סללה את הדרך לכינון יחסים בין ארצות הברית לסין.
המונדיאל הוא פסטיבל של לאומיות אבל לא מלחמת עולם. עם כל הסימפטיה למאבק העממי נגד המשטר באירן, שחקני נבחרת הכדורגל האירנים הם הקורבנות ולא הקלגסים, והם לא העשירו אורניום בחדר ההלבשה.
אזרחי אירן היו חצויים בין אלה שראו בנבחרתם נציגת העם, לבין אלה שראו בנבחרת שלהם מייצגת המשטר. הרוב בישראל, כך נדמה לי, איחל לנבחרת אירן שתפסיד, אבל לכעוס על עמיחי שפיגלר שהתלהב מהניצחון המרגש של אירן על אורוגוואי? הלו, נסחפתם.
גם אוהדי נבחרת ישראל רוצים שהיא תנצח, אבל קשה להם שחצי משחקני הנבחרת הם בעיני המשטר "תומכי טרור".
רוח המפחד
בלגיה וגרמניה – אימפריות עייפות ועצובות שמתייחסות למונדיאל כמו לעבודות שרות – OUT. מרוקו, ערב הסעודית, תוניסיה, יפאן, קוסטה ריקה, קמרון, ארצות הברית ואוסטרליה – שחוגגות במונדיאל כל דקה – IN.
אני לא סדיסט אבל די נהניתי לראות את ג'יאני אינפנטיני מנכ"ל פיפ"א ביציע הכבוד, כשיפן הובילה על ספרד ובמשחק המקביל קוסטה ריקה 1:2 על גרמניה ושתיהן היו עם רגל בשמינית הגמר. זו הייתה אחת הדרמות הגדולות בתולדות המונדיאל והבוס סבל.
פיפ"א הוא ארגון מושחת, לא רק בגלל שמכרו את אירוח המונדיאל לקטארים. את פיפ"א מעניין שהנבחרות הקטנות יעשו עניין בשלב המוקדם, והגדולות תגענה לשלבים המאוחרים כי זה מביא רייטינג וכסף. תודה לאל שבספורט מנצח מי שיותר טוב ויעיל ביום נתון.
אני לא מאמין שמישהו תידרך את השופטים לתת הקלות לכוכבים, אבל ברור להם שההופעה של לאו מסי וקיליאן אמבפה חשובה לפיפ"א. אחרת איך תסבירו את החלטת השופט לאשר למסי פנדל שלא היה נגד פולין?
השופט פשוט הבין את רוח המפקד.
עוד שיעור בפקולטה להנדסת הכדורגל
נאס"א השקיעה 25 מיליון דולר בפיתוח עט שעובד גם בחלל בתנאים של חוסר משקל. לרוסים לא היה תקציב אז הם המשיכו להשתמש בעפרונות.
הפרטים הקטנים חשובים להבנת המשחק, ולא רק "מערך של שניים או שלושה בלמים". אבל כשחופרים יותר מדי בפרטים, מפספסים לפעמים את התמונה הגדולה.
בתוכנית הלילית "יציע המונדיאל" החליטו להוסיף "פינה מקצועית". רעיון מצוין אבל מוזר שמגיש אותה אמן החושים פיני בראל כאשר באולפן יושבים שלושה מאמנים אלי גוטמן, גיא לוי ואייל לחמן.
מדובר באלגוריתם "שערים צפויים" שזכה לכינוי XG – Expected Goals (באנגלית זה נשמע יותר משכנע), שמנתח את סיכויי ההצלחה של שחקן לכבוש על פי מיקומו, הזווית לשער, הרגל החזקה של הבועט וכו'.
פיקנטריה זה נחמד, השאלה, מי צריך אלגוריתם כדי להוכיח את המובן מאליו? האם נדרש אלגוריתם להוכיח שבבעיטה מזווית יותר קשה להבקיע מאשר מול השער? 14 אחוז סיכוי נשמע מדעי, אבל למה לא 17 אחוז? ובעיקר למה זה בכלל חשוב?
הידעתם שחלוץ נבחרת הולנד קובי גאקפו הבקיע שלושה שערים ממצבים שעל פי האלגוריתם שווים רק 0.28 שערים? מרכוס רשפורד, לא תאמינו, כבש בבעיטה חופשית מ-20 מטר למרות שהאלגוריתם נתן לו רק 5 אחוזי סיכוי להבקיע. הספרדים (אתם יושבים?) החזיקו 76 אחוז מהזמן בכדור אבל שיחקו לרוחב.
לא מדובר בגיא הוכמן הדביל שנסע לקטאר כדי לעשות צחוק מעצמו ולקבל כמה לייקים, אלא באלגוריתם מתוחכם. אז חיפשתי בגוגל XG והגעתי… לעוד טור של אוריאל דסקל.
תנו לאיש מחקר או אלגוריתם והוא נשפך, וכך הוא מסכם: אם קבוצה נהנית מ-AXG טוב אבל סופגת שערים, היא עשתה עבודה טובה אבל הייתה חסרת מזל.
אם לא הבנתם, על פי דסקל ערב הסעודית קרקסה את ארגנטינה, ויפן את ספרד כי היה להן מזל.
אז אולי חלאס עם החרטוטים באמצע הלילה.
ה-VAR, טוב או רע?
היה ברור שה-VAR יהיה אחד הנושאים המדוברים במונדיאל, כי הטכנולוגיה משתכללת וככל שהיא מדויקת זה מציג באור מגוחך את הניגוד הגדול שבין הדיוק הטכנולוגי לבין המשחק הפרימיטיבי והלא מדויק שמשחקים אותו ברגל.
היחס ל-VAR משתנה לפי הפוזיציה. מי שה-VAR הציל אותו מהפסד מברך, ומי ששער שלו נפסל דורש לבטלו.
הגיחוך בולט בעיקר באירועי קצה, בהם בליטה במילימטר של רעמת שיער של הבלם, או תספורת קצרה של כריסטיאנו רונלדו מפרידה בין יום חג לאומי לבין סוף העולם שמאלה.
לא התספורת היא הבעיה, אלא הפגיעה בספונטניות ובכיף של המשחק. אם שחקן שמבקיע צריך לחכות דקה וחצי לאישור השער לפני שהוא חוגג, אז ה-VAR עושה אולי צדק אבל הורס את רוח המשחק.
מה שמביא אותנו לדיון בדילמה הפילוסופית: האם להשתמש בטכנולוגיה רק כי היא קיימת, או שטעויות שיפוט הן חלק מהמשחק כמו טעויות של שחקנים?
עד שיימצא המינון הנכון לשימוש ב-VAR, אני מתנחם בינתיים בעובדה שתהליך האישור או הפסילה של שער מתקצר. ועדיין מצחיק לראות שחקנים שממשיכים ללחוץ על השופט למרות שהוא מצביע על האוזנייה להראות להם שאת גזר הדין לא הוא ייתן אלא במרתפי ה-VAR.
מוזמנים לצרף חברים חדשים.
שבת שלום.