היפכא מסתברא
המוח האנושי עובד בתבניות. כשקבוצה מגיעה למשחק השלישי בעונה אחרי שני הפסדים והשנייה אחרי שני ניצחונות, ברור על מי מהמרים המומחים. אבל שוב התברר שהמומחים אינם מומחים והמנצחת היא מי שהייתה אמורה להפסיד, ובעברית קוראים לזה קונספציה.
בעוד כמה חודשים עונת היורוליג תסתיים ובליגת העל ישוחקו סדרות חצי גמר וגמר, כולם ידברו על אליפות, ואיש לא יזכור את הדרבי הזה. לא יודע מי יגיע למשחק הגמר, אבל אם דימיטריס איטודיס לא ילמד את השיעור שלו – הפועל ת"א לא תהיה אחת מהן.
פעם האמנתי שמורשת הופכת ל-DNA של קבוצה. לא חשוב את מי תשימו בתוך הגופייה – הוא יהפוך באותו רגע לחלק מהזהות שלה. ווינר, לוזר, אגרסיבי, פסיבי, כי בסופו של דבר מה לדאוטין ג'וניור או למיצ'יץ' סניור ולתולדות היריבות בין הפועל למכבי ת"א.
בעוד כמה ימים מכבי ת"א תשחק בקריית אתא והפועל בבאר שבע או להיפך, וכשהם יתעוררו מתנומה בנתב"ג הם לא יזכרו אם הם טסים לסופיה או לבלגרד.
הדרבי הזה לא היה עוד משחק יורוליג, אלא יכול להתחיל מהפך של המהפך. זה לא עניין של מה בכך שאוהדי הפועל הולכים נגד הפועל ואוהדי מכבי נגד הנהלת מכבי.
עד שהתרגלנו לעולם הפוך בו הפועל קונה את הביוקר ומנצחת בשני משחקי יורוליג, ומכבי קונה מהבזול ומפסידה פעמיים, פתאום הסדר חוזר לקדמותו. מכבי מנצחת, המלחמה נגמרה, החטופים חוזרים.
רק אל תגידו לי שחוזרים לדרייב אין.
מחיקת חיסול
להפועל ת"א הייתה בעונה שעברה קבוצה לא רעה בכלל. לא מספיק טובה כדי לשרוד ביורוליג, אבל בטח לא לפלייאוף. היה בסיס שצריך לחזק שתהיה איזו המשכיות, אבל איטודיס מחק כל מה שהיה. פשוט השמדת ערך.
ג'ונתן מוטלי הוא סנטר טוב אבל לא אתלט שחוסם ורץ. חסרה לו קליעה מבחוץ, ולא יתכן שבכל חילוף הוא יישאר לשמור על קלע זריז במרחק עשרה מטר מהסל.
סנטר צריך לשחק מתחת לסל, אבל צריך גם לדעת למסור לו. איך עושים את זה נכון? תלמדו מתמיר בלאט ורומן סורקין או ג'יילן הורד. בשביל לגעת מדי פעם בכדור, מוטלי יוצא רחוק מהסל ובמקום להניח את הכדור בטבעת כמו סורקין והורד, הוא מכדרר, חופר, מבצע עבירות תוקף ומאבד כדורים – וכל המשחק תקוע.
עודד קטש התחיל לבנות בדיוק בכיוון ההפוך ממה שיש. בפיק אנד רול המנצח שבין תמיר בלאט לרומן סורקין. כשבלאט במגרש תרשמו לסורקין עוד 6-8 נקודות. הן היו חסרות לנבחרת ישראל ביורו, למרות שגם אני לא הייתי לוקח את תמיר.
תומר גינת הוא היחיד בהפועל שנע ללא כדור, אבל בשביל שזה יעבוד גם הכדור חייב לנוע, ובהפועל ת"א כולם רק מכדררים, היתר מרווחים. (spacing קוראים לזה) זוז משם ואל תפריע למכדרר. אז יש שחקנים שתרומתם היא בעיקר בריווח. לא מפריעים.
כשכריס ג'ונס מוביל את הכדור אצלו זה מתחיל ושם ההתקפה גם תסתיים. איטודיס מעלה את תומר גינת לפארקט לא כי יש לו איזה תפקיד משמעותי, אלא כדי שמישהו אחר צריך לנוח. וויל ריימן עולה למגרש בשביל לפוצץ ולהתחזות והוא עושה את זה מצוין. ביתר הזמן הוא מעודד מהספסל ולא עושה פרצופים. תומר גינת מקריב את הגוף שלו לקבל עבירות תוקף,
אבל בהתקפה איבד לגמרי את הביטחון.
דיאלוג
במערכון האלמותי "המורה לאנגלית", שייקה אופיר מסביר מה ההבדל בין מונולוג לדיאלוג: מונולוג זה אדם אחד שמדבר לעצמו, ודיאלוג זה שני אנשים שמדברים לעצמם. בהפועל ת"א זה חמישה שחקנים שמדברים לעצמם, אין שחקן שמסוגל לזרוק או למסור בלי לכדרר תחילה. כדורסל משחקים חמישה נגד חמישה, לא חמישה שמשחקים אחד על אחד.
כשמכדררים בין הרגליים לפי תור אין התקפות מתפרצות. החטיפות של מכבי לא היו ממסירות אלא מהידיים של מיצ'יץ', כריס ג'ונס ובריאנט, זו של תמיר בלאט מהידיים של מיצ'יץ' שיקפה את כל המשחק. כשגארד מאבד כדור אין מי שיירד להגנה. להפועל לא היו כמעט מתפרצות.
ויש גם היבט פסיכולוגי: ג'ונס ובלייקני הם סקוררים אבל אסור שהם יקחו את ההחלטות במגרש, כי בזמן שכריס ג'ונס מכדרר שוב ושוב בין הרגליים ארבעה שחקנים רצים הלוך ושוב במגרש ולא נוגעים בכדור (יחס אסיסטים 24:14 למכבי).
איטודיס מצפה משחקנים שלא נוגעים בכדור בהתקפה שיתנו את הנשמה בהגנה כי משלמים להם מיליונים? נכון לעכשיו הם יורדים להגנה בהתנדבות. ניראה כאילו מיצ'יץ', בריאנט ובלייקני מחכים שיביאו להם עוד שחקן שישמור בשבילם.
אז מה הפלא שהמאושר שזוכה לגעת בכדור בהתקפה משחק שוב אחד על אחד.
בועות
האם יש צורך שאחזור שוב על תיאוריית הבועות שלי? גם אם תכניס את מכבי ת"א לשק, תקשור את השק בחבל טוב-טוב ותזרוק לירקון, אל תלך הביתה כל זמן שעדיין יוצאות בועות.
רביעי לפנות ערב, שלוש שעות לפני הדרבי, מכבי ת"א קיבלה באולפן ספורט 103 כעשרים אחוזי סיכוי לנצח בדרבי. אני נתתי לצהובים 50-50 עם יתרון קל. שלוש שעות אחר כך הם שוב יצאו מהשק. הפער האמיתי לכל אורך המשחק היה 15 נקודות למכבי.
חטיפת הכדור של בלאט מהידיים של מיצ'יץ' מתמצתת את המשחק. בלאט יודע שככל שמיצ'יץ' יקרב אותו לסל שם יש לו בעיית מיס-מאץ', לכן הוא לחץ אותו גם במחיר של עבירה הרחק מהסל. אגב, הנמוך לקח 4 ריבאונדים!
שני השחקנים שניצחו בדרבי היו היחידים שמבינים מה זה דרבי – תמיר בלאט ורומן סורקין.
שניים-שלושה גשרים רחוק מדי!
בשעה טובה ובאיחור של כמה חודשים, התעוררו כמה פטריוטים מתנומתם וגילו שהפועל ת"א זה מכבי ת"א באדום. משחק יורוליג אחד הספיק לכולם כדי להבין שבהפועל ת"א רשום רק ישראלי אחד בטופס המשחק והקפטן אפילו זה לא.
במשך עשרות שנים להפועל ת"א לא היה צורך להתלבט בסוגייה שהעסיקה את מכבי ת"א: האם להשיג תוצאות בכל מחיר או לשמור על התדמית הישראלית. הפועל לא הייתה מספיק טובה והדרך להשתתפות ביורוליג הייתה חסומה.
ההחלטה של תומר גינת לוותר על ההצעה ממכבי ת"א (תמורת פיצוי הולם), הייתה קו פרשת מים בכדורסל הישראלי והוא משך אחריו גם את גיא פלטין, ים מדר, בר טימור ואיתי שגב.
במשחקי ההכנה אוהדי הפועל ת"א עוד היו יכולים לשקוע באשליות ששחקן כחול-לבן או שניים יהוו פיצוי על שיטפון הזרים. החשש להיות מכבי באדום התחיל בעצם ברקע ההתנגדות למעבר ליד אליהו עם כל מה שההיכל מייצג, אחרי הדרבי יש אוהדים שמבטיחים שהם הפסיקו לצפות בשידורים.
אני לא מאמין לרובם כי אוהד לא מפסיק להיות אוהד אפילו כשהקבוצה יורדת שלוש ליגות, ואיטודיס לא יסכן ניצחונות בשיתוף של שחקנים ישראלים כי בשביל זה משלמים לו מיליונים.
עופר ינאי קיצר לשנתיים דרך שהייתה יכולה להימשך כמה שנים, אבל אחרי ההפסד בדרבי יכול להיות שהוא ישמע את הקולות ומשהו ישתנה. מדבריו אתמול אפשר להבין שהוא כבר מביט צעד מעבר ליורוליג, ליום שה-NBA תקים בית באירופה והכסף הגדול ידבר (או הקשרים של מתן אדלסון).
ה"סברס" ניסו להקים קבוצה אמריקנית בישראל והפכו עולמות בשביל להחתים את מיקי ברקוביץ' וישווה צביון עאלק ישראלי. זה לא עבד אז ולא יעבוד גם היום. לאוהדים אין בעיה שישחקו רק ישראלים, את הכסף שיביא בעל הבית. זה לא עובד ככה, בשביל לזכות בפיס צריך לקנות כרטיס.
שחקנים ישראלים צעירים הולכים לקולג', מבוגרים יותר נבחרים בדראפט ל-NBA ואין בישראל שחקנים ישראלים ברמה של מיצ'יץ', דן אוטורו ואלייז'ה בריאנט.
השאלה היא: אם בר טימור לא שווה כמה דקות משחק ביורוליג, למה מינו אותו לקפטן?
גבירותיי ורבותי, מהפך!
בן מנספורד, מנכ"ל מכבי ת"א בכדורגל, התמנה להיות המנהל המקצועי. ג'ק אנגלידיס יהיה נציג הבעלים, או להיפך ולמי איכפת.
כשמיכאיל גורבצ'וב היה נשיא ברית המועצות, הוא רצה לדעת מה חושב עליו העם. חבש לראשו את כובע המצחייה של נהגו, התיישב ליד הגה המרצדס, הלביש את הנהג בחליפת 10,000 הדולר, והושיב אותו במושב האחורי.
ברמזור פתח את החלון והקשיב לנאמר במכונית הסמוכה: "תראה איזה אדם חשוב יושב מאחור במרצדס, הסביר אחד. תאר לך כמה הוא חשוב, השיב השני, שהנהג שלו זה גורבצ'וב".
אוטוטו החטופים כבר פה
שבת שקטה ומועדים לשמחה. יוצא לחופשה בת שבועיים.
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר