One man's ceiling is another man's floor
על הכישרון שיש בהפועל ת"א אין צורך להרחיב. עופר ינאי קנה סחורה טובה מהביוקר ואיטודיס מצליח לחבר אותה לקבוצה. נכון לעכשיו המקום הראשון מדבר בעד עצמו, היכולת פחות.
הקבוצה נשענת על וסיליה מיצ'יץ', אלייז'ה בריאנט ודן אוטורו, ושלשום הפועל ניצחה את פרטיזן בסופיה למרות ששלושתם היו רחוקים משיאם. והמספר הנוסף: מאה! הפועל שוב קלעה בסביבות 100 נקודות, כמספר הנקודות שמכבי ת"א סופגת על בסיס קבוע, וכמו ששר פול סיימון: התיקרה של האחד היא הריצפה של השני.
בכל משחק מתעלה בהפועל שחקן משלים ומנצח משחק, לכן קשה למאמן היריב להכין קבוצה למשחק נגדה. אנתוני בלייקני מסוגל לייצר מבול של נקודות, רק שלא יפריעו לו. הוא לא צריך תרגילים ולא חסימות. להיפך, צריך לרווח עבורו את המשחק. קלטתם? שחקנים שמרוויחים מיליון דולר ותפקידם לרווח, לפנות מקום.
היו משחקים שאיש וויינרייט לא זרק אפילו כדור אחד לסל, רק שמר ומסר, ושיחק 24 דקות. מול פרטיזן הוא הפך את התוצאה ברבע השלישי ב-3 מ-3 ל-3.
קולין מלקולם שחקן צנוע, בא לכל משחק לעבוד בשקט, עובר מתחת לרדאר. וושינגטון קלע 13 נקודות במחצית הראשונה, איטודיס הצמיד לו את מלקולם והוא נעצר על שתי נקודות במחצית השנייה. כשההגנה הסרבית רדפה אחרי מיצ'יץ' ובראיינט, מלקולם צלף שלשות פנוי לגמרי. אלה נקודות שמרסקות את היריב שלוקח הימור על השחקנים המשלימים.
אני הייתי מעדיף שעד שים מדר יחזור כריס ג'ונס ישחק פחות וטיילר אניס יוביל את הכדור, אבל אני לא מנהל את המשחק. ג'ונס ימשיך להוביל כדור ולזרוק בלי הכרה, ואניס ימשיך להתייבש על הספסל.
הפועל ת"א קוצרת את פרי ההכנה לעונה, בזמן שקבוצות אחרות מתארגנות תוך כדי תנועה, אבל האוהדים חוגגים עוד ועוד ניצחנות עם כוכבית ההפסד היחיד בדרבי למכבי, שממוקמת נכון לעכשיו במקום ה-18 – אחת הקבוצות החלשות ביורוליג.
מה שמדהים אותי בכל משחק מחדש, שמאמנים שמשחקים מול מכבי ת"א מקדישים, גם אחרי שניצחונם הובטח, את פסקי הזמן האחרונים לחשיבות ההפרש. יענו, ממשיכים להתייחס למכבי ת"א מהתחתית של התחתית כמו לאימפריה שנקלעה במקרה לתקופה לא משהו. מסתבר שהיחידה שלא נותנת סיכוי למכבי זו היא עצמה. אין חיזוק ואין שינוי.
לפני שלושה ימים מכבי ת"א (כדורסל) נתנה שלושה רבעים טובים באואקה, אבל מול פנאתיניקוס זה לא הספיק כי אותה בעיה חוזרת – תמיר בלאט (6 אסיסטים), טי.ג'יי. ליף ו/או ג'יילן הורד משחקים קבוצתי, ואילו ג'ימי קלארק, לוני ווקר וג'ף דאוטין משחקים אחד-על-אחד, תחנות סופיות. קטש מתקשה לבנות מהם קבוצה.
לוני ווקר לא זקוק לחסימות ותרגילים בשביל להגיע לזריקה לסל – יכולת NBA לכל דבר – הבעיה היא שארבעה שחקנים לצידו לא נוגעים בכדור. קטש מודע לבעיה, סידר עבור ווקר תרגיל קבוצתי, וזה מה שצריך לעשות גם לדאוטין, כי מטווח של 30 נקודות קורה פעם ב… ו-5 פעמים לא קורה.
קבוצה שסופגת בכל משחק בסביבות 100 נקודות, צריכה לקלוע 100 פלוס בשביל לנצח, וזה מחייב לרוץ. אבל כשאין ריבאונד אי אפשר לרוץ ולחזור מפיגור.
ריבאונד זה לא רק עניין לשחקנים גבוהים. חלק מהכדורים החוזרים נופלים מתחת לגובה הטבעת, וכדורים שחוזרים מזריקות לשלוש נופלים רחוק מהטבעת. ריבאונד זו עבודה קבוצתית אי אפשר לנצח בשום ליגה קבוצה שלוקחת 19 כדורים חוזרים (24 מול הכוכב האדום) מתחת לסל שלך. מתסכל להתחיל התקפות בהוצאת כדור מהרשת, תחושה של חוסר אונים.
קשה לי לראות את ארגין עתמאן המאוס מנצח, וניראה שגם לשחקנים שלו נמאס ממנו, אבל המאוס יודע כדורסל. ברבע האחרון הוא הצליח להחזיר לחיים את טי. ג'יי. שורטס שמתקשה להשתלב בפנאתיניקוס, כשהעלה לצידו את קוסטאס סלוקאס הוותיק והרגוע.
כישרון לא מספיק, מנצח מי שמנצל אותו.
כוכבית
מילת סנגוריה לקבוצות הישראליות, קשה להסביר כמה מורכבות וקשות הן שתי העונות האחרונות בכל המפעלים באירופה.
המשחקים בסופיה, בבלגרד ובפודגוריצה הם לא משחקי בית, ההפקה מסובכת ויקרה, והדרך היחידה לעבור את התקופה היא כקבוצה. גם במגרש וגם מחוץ למגרש.
תראו איזה בלגן מתחולל במכבי ת"א כדורגל בגלל מכות בין השחקנים בחדר ההלבשה אחרי ניצחון!
שיטור ביתי
יש שיפוט ביתי ויש שיטור ביתי. כמעט בכל מגזין אני מגנה את האולטראס ומגן על המשטרה, אבל כפי שכתב לי ידידי איתן גרין, בקרוב המשטרה תגרום לי להצטרף לאולטראס.
הדיונים בבתי הדין של ההתאחדות ישמרו את אירועי הדרבי בכותרות, ומוזר שהתקשורת (בלי לציין שמות) שרודפת אחר סקופים ולפעמים ממציאה אותם, ממשיכה משום מה להתעלם מהעובדות שחשפתי בשבוע שעבר: היה הסכם בין הנהלת הפועל ת"א לאולטראס שהם יירו את הפירוטכניקה רק עד תחילת המשחק, והאולטראס איבדו שליטה.
לטענה שהמשטרה באה לדרבי עם החלטה מראש לבטל את הדרבי כנקמה באוהדי הפועל, לא נמצא עד עכשיו בסיס, ואיומים של אוהדי הפועל שחוששים לבוא לאצטדיון מאימת המשטרה הם מוגזמים. כי הייתי במאות משחקים וחזרתי בשלום. כי כשהמשחק נגמר הלכתי הביתה. לא הייתי צריך שיפזרו אותי.
הייתי בטוח שהאולטראס באים להתגרות במשטרה, עד שהמשטרה פירסמה סרטון בו היא משווה את אוהדי הפועל למחבלים במזרח ירושלים. הסרטון המזעזע שהפיקה המשטרה לקראת המפגש בין הפועל ת"א לבית"ר ירושלים, הוא פשוט הסתה לפגיעה באוהדי הפועל ת"א.
מי שאחראי במשטרה להפקה ולהפצה של הסרטון היה צריך להיעצר ולהיחקר באותו לילה במח"ש, בדיוק כמו מישהו שהיה מפרסם סרטון בו הוא משווה את המשטרה לחמאס.
ואחרי שהלהיט את האווירה המתוחה ממילא, הגיע המפכ"ל דני לוי לסמי עופר באמצע המשחק וצעד עם פמליה בהפגנתיות על כר הדשא סמוך ליציעי אוהדי הפועל. פרובוקציה. יש 100 דרכים להיכנס ולצאת מהאצטדיון מבלי שיבחינו בך, כמו למשל לבוא למשחק לבוש אזרחי ולשבת ביציע הכבוד.
למפכ"ל אין מה לעשות על כר הדשא, הוא לא רץ בפריימריז ומספיק לנו שר פרובוקטור. אבל בעיני המשטרה אוהדי הפועל הם מחבלים אז מותר להיכנס באמ-אמא שלהם.
אנחנו נכנסים לשנת בחירות טעונה. משטרה מסיתה יכולה להפוך מפתרון לבעיה.
לא בתוכניות
ישראל היא המדינה הכי מבורדקת בעולם: יוצאת למלחמה בלי מטרות, פרויקט נתב"ג 2000 נמסר לרשות שדות התעופה בשנת 2006, ושכחו לבנות מסילה רביעית בנתיבי איילון. המדינה לא מנוהלת וחורגת מיעד הגירעון.
נחמד שבמדינת הברדק יש פתאום תוכניות. לא תוכנית להמשך הלחימה בעזה, ולא תוכנית להקטנת הגירעון בתקציב, אלא דווקא בתחום הספורט.
הפועל חיפה הודיעה לשחקנה לארי אנגולו (אין לי מושג מי הוא) שימצא לעצמו קבוצה כי הוא לא בתוכניות. אם אנגולו לא בתוכניות, סימן שיש תוכניות (סודיות בשלב זה). אם צריך לשלוח שחקן או מאמן הביתה, ולבעלי מועדון אין אומץ להביט לשחקן בעיניים ולהגיד לו שהם טעו כשהחתימו אותו, הם שולחים אותו לחפש לעצמו קבוצה אחרת שתפטור את המועדון מתשלום שכרו, כי הוא "לא בתוכניות".
התרגום הפרקטי של אתה-לא-בתוכניות הוא: עשה לעצמך טובה ועוף מפה, אחרת ניאלץ למרר לך את החיים, לא תוכל אפילו להתאמן עם הקבוצה, במשחקים תיובש בטריבונה, זה יוציא לך שם רע, לא תוכל למצוא קבוצה, בסוף תיאלץ להגיע איתנו לפשרה על רבע משכרך.
זו לא אשמתנו אתה פשוט לא בתוכניות.
דני בוי
כשמשווים את פתיחת הקריירה של בן שרף ב-NBA לזו שהייתה לדני אבדיה בוושינגטון לפני שש עונות, מצבו של שרף ממש טוב.
שניהם נבחרו על ידי קבוצות תחתית וכך קיבלו הזדמנות לשחק. מצד שני הפתיחה, כמו שלמדנו מדני אבדיה, לא בהכרח מצביעה על ההמשך.
עמדת הפתיחה של שרף בחמישייה של הנטס היא חלומית, וכשרואים לאן מגיע אבדיה בעונה השישית שלו, כך נראית התגשמות החלום – ועדיין יש לו לאן להתקדם.
דני הפך משחקן שנמנע ממגע פיזי לשחקן שמחפש עימות פיזי. הוא מתנהג מול הלייקרס באותו ביטחון ששיחק בליגה לנוער בישראל.
השבוע הסביר לי שי שרף, ששיחק במכללת טוליין בניו אורלינס ומכיר את ההוויה האמריקנית, שאת פריצת הדרך של דני אבדיה אפשר לראות בשפה שהוא מדבר. באמריקה מודדים אותך על פי התוצאות אבל אוהבים גם דיבורים.
השבוע אבדיה התעמת עם דיאנדרה אייטון, ששיחק איתו בפורטלנד בעונה שעברה, ולא חשש להתגרות בו בטראש טוק אחרי כל סל. והיו הרבה סלים.
דני הפך לשחקן שמחזיק בכדור ומקבל את ההחלטות. שחקן מוביל שלא חושש לעבור את השומר שלו ולוקח אותו עד לטבעת, 20+ נקודות למשחק, ופורטלנד טרייל בלייזרס הפכה למועמדת לפליי-אין.
כך חוזה של 55 מיליון לארבע עונות הפך ממציאה ל"גניבה"
שבת שלום
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר