לפני תחילת העונה נשאלו כוכבי הפועל ומכבי ת"א מה יהיה המיקום שלהם בסוף העונה. מיצ'יץ' ניבא שהפועל תסיים ראשונה ותהיה אלופה ומכבי תסיים אחרונה. לוני ווקר חזה שמכבי תהיה אלופה והפועל אחרונה. טראש טוק. זה רק מראה מה הדבר הראשון שלחשו להם באוזן כשנחתו בנתב"ג. כרגע המצב קרוב מאוד לתחזית של מיצ'יץ', אבל עד שהפועל לא תנצח בדרבי אני מציע קצת צניעות.
היה פעם שחקן, שמו שמור במערכת, שהיה קולע שתי נקודות בכל משחק. כשהיה מגיע הביתה לא שאלו אותו כמה נקודות קלעת, אלא איך עשית את זה, בסל שדה או בשתי קליעות עונשין? צפיתי אתמול במשחק של מכבי נגד מונאקו עם כמה אוהדי מכבי, ששיחקה יפה והובילה. לקראת הסיום הם היו עסוקים בשיחה על איך זה יקרה לנו הפעם.
הסיכוי לנצח בעוד משחק שהם סופגים בסביבות 100 נקודות הוא נמוך, אז מכבי ת"א פשוט מצאו אתמול עוד דרך להפסיד. כשלא משחקים הגנה מפסידים, וכשמגיעות דקות ההכרעה מתחילים לרוץ בראש סרטי אימה שמתממשים במציאות.
כך המוח עובד: שחקן זורק לסל, מחטיא. אומר לעצמו אולי משהו בזריקה שלי לא בסדר, מה שגורם ליד שלו לרעוד בזריקה הבאה ולהחטיא. אחרי שתי החטאות הוא אומר לעצמו שאולי תפס יום חלש, היד רועדת יותר והוא מחטיא גם את הזריקה השלישית מה שגורם לו להרגיש שהוא כנראה איבד את זה לגמרי והוא מפסיק לזרוק.
קבוצה עובדת על אותו פרינציפ. מפסידה במשחק שקול, השחקנים עלולים להגיד לעצמם שהם תפסו יום חלש, אבל כאשר הם מאבדים יתרון גם במשחק הבא הם אומרים לעצמם שההפסדים כבר לא מקריים, מה שגורם להם לאבד ביטחון ולהפסיד כל משחק בו הם מאבדים יתרון לקראת סיום. כשהם רואים שהזמן בשעון המשחק יורד לדקות ספורות זה מספיק כדי להכניס אותם ללחץ, לשרשרת החטאות ואיבודי כדור, כי כולם "יודעים" שבמשחק שקול הם לא מסוגלים לנצח.
קוראים לזה "מעגל זדוני". כישלונות סדרתיים שגורמים לאיבוד ביטחון וכישלונות חוזרים כמו נבואה שמגשימה את עצמה, עד שהשחקן מפסיק לזרוק. שחקן גדול נמדד בהשפעה שיש לפספוס על הזריקה הבאה שלו. כולם מדברים על הכמעט טריפל-דאבל של דני אבדיה שהוביל את פורטלנד לניצחון על האלופה אוקלהומה, אבל הסיפור הגדול הוא שאבדיה עשה את זה אחרי 0 מ-11 מהשדה ב-30 הדקות הראשונות, והמשיך לזרוק.
כמה שחקנים ממשיכים לזרוק אחרי 11 החטאות? אני מכיר שניים: וסיליה מיצ'יץ' ומייק ג'יימס שסוחבים את הפועל ת"א ואת מונאקו על גבם. יש לידם שחקנים מעולים כמו אלייז'ה בריאנט ואלי אוקובו, הם קולעים ומוסרים בשרשרת עד שהם נכנסים לבלאק אאוט מחטיאים ומאבדים בלי הכרה ויתר השחקנים עומדים סביב ובוהים.
בשביל להוריד שחקן כמו ג'יימס ומיצ'יץ' לספסל בזמן שהקבוצה קורסת, מאמן צריך ביצים. איטודיס הוריד את מיצ'יץ' למנוחה וקיבל אותו מאופס בהמשך, ספנוליס הזיז את כולם הצידה והשאיר את ג'יימס לשחק אחד-על-אחד עם ראש בקיר וזה כמעט עלה לו בהפסד בסוף הזמן החוקי.
לזכות עודד קטש יאמר שלמרות ההפסד הוא ממשיך ללכת עם טי ג'יי ליף שמתקדם ממשחק למשחק, ונתן הזדמנות לגור לביא שהוכיח את עצמו, אבל במצבי הכרעה הכל הולך כמובן לג'ימי קלארק ולוני ווקר שהולכים עם ראש בקיר. מול ריאל מדריד תמיר בלאט לקח את הזריקה האחרונה ומכבי ניצחה. זו לא שיטה לנצח אבל צריך לגוון.
אז חזרנו לרגע לשחקנים הישראלים, תומר גינת היה פצוע, אבל את 5.6 השניות שאיטודיס נתן לבר טימור וגיא פלטין לא ישכחו לו. אם אתה רוצה לתת לשחקן לשחק, תן לו כמה דקות, אל תעלה שחקן לחמש שניות. מה היה קורה אם שני השחקנים היו ממשיכים לשחק כמה דקות בתחילת הרבע הרביעי? בטוח שההגנה הייתה משופרת ושום נזק לא היה נגרם.
הנזק התדמיתי שנגרם להפועל משיתוף מעליב של שני הישראלים היחידים שלה, כשרומן סורקין, תמיר בלאט, ג'ון דיברתולומיאו וגור לביא תורמים משמעותית במכבי, הוא קשה לתיקון.
אין ספק שהעניין יעלה לשיחה בין עופר ינאי לאיטודיס.
רבותי ההיסטריה חוזרת
בימים אלה נחקרת פרשת שחיתות בהסתדרות: סוכן ביטוח, עזרא גבאי, חשוד בקומבינות עם ראשי ועדים בחברות וארגונים גדולים, וברקע קשרים עם מפלגת הליכוד. הפרטים וההאשמות עוד יתבררו, אבל די בכותרות הראשונות כדי להקפיץ לי מהזיכרון פרשה דומה מלפני 35 שנים.
ב-1992 התמניתי ע"י שרת החינוך שולמית אלוני לעמוד בראש ועדה ממלכתית לרפורמה בספורט. זהו סיפור שכבר סיפרתי כאן, ומי שמכיר מוזמן לדלג כמה פסקאות קדימה.
מסקנות ועדת מליניאק הוגשו ב-1993, והן פגעו בשליטה המוחלטת והמושחתת של מרכזי הפועל, מכבי, אליצור ובית"ר במועצת ההימורים, באיגודי הספורט ובהתאחדות לכדורגל. רובן יושמו גם בזכות הפולו-אפ שעשיתי לביצוע – בכובעי השני בידיעות אחרונות.
כנראה שעליתי על העצבים לראשי הספורט שעשו בתוך מערכת הספורט כבתוך שלהם. את הספורט בישראל ניהלו אז שניים: יורם אוברקוביץ' מהפועל וצבי ורשביאק ממכבי. הם עצמם החזיקו במוקדי הכוח, הכסף והכבוד, וקבעו מי מאנשיהם ינהל את מוסדות הספורט, מי יקבל, כמה ומתי. הכסף היה מועבר לקבוצות דרך מרכזי הספורט ששני החברים עמדו בראשם וגבו עמלות מטורפות. עד שבאה ועדת מליניאק ועשתה לזה סוף. לא לגמרי.
לוורשביאק ואוברקוביץ' היו שותפים לדרך: שאול אייזנברג מהפועל ת"א – שנהנתה מתקציבים גדולים כספינת דגל של מרכז הפועל – שהיה גם דובר ההתאחדות לכדורגל שבראשה עמד גברי לוי, חברו של אוברקוביץ' מפתח תקווה. אפשר להמשיך כך עוד ועוד אבל בואו נתקדם.
אחיו של צבי ורשביאק, רענן, עמד בראש איגוד ההתעמלות, כיהן בהנהלת מכבי ישראל, בהנהלת הוועד האולימפי, ועוד נמשכת השרשרת ותמצאו את אותם אנשים במוקדי הכוח והכסף.
העסקנים הבכירים היו מקיימים התייעצויות בארוחות צהריים במסעדת טריאנה ברחוב קרליבך, סמוך למשרדי הפועל ברחוב הארבעה, שם שילמו את החשבונות. יד רוחצת יד.
סיימתי את עבודת הוועדה אבל המשכתי לעקוב אחר הביצוע בעמודים שלי בידיעות אחרונות, ברדיו ובטלוויזיה, וכנראה שהבאתי לראשי מרכז הפועל את הסעיף.
ב-1994 הם משכו 60 אלף ש"ח מחברת ספורטוטו – בה הפועל היה שותף – ושכרו את שירותיה של חברת חקירות שתעקוב אחריי כדי למצוא עליי משהו מלוכלך. את ההוצאה רשמו בספרי החשבונות כהוצאות בספורטיאדה. תיק החקירה זכה לשם "תיק טריאנה" ונמצא אצלי עד היום.
התלוננתי במשטרה. נפתחה חקירה, הגיעו כתב אישום והרשעות ברישום כוזב במסמכי תאגיד, ועוד ועוד. ואיך זה קשור לפרשת ההסתדרות? יורם אוברקוביץ' היה בשנות ה-90 האיש החזק במדינה. מקורב לרבין, מספר 3 בהסתדרות, יו"ר ועד עובדי חברת החשמל שכונה האיש עם היד על השאלטר, וגם יו"ר הפועל, יו"ר איגוד הכדורסל, הוועד האולימפי, מועצת ההימורים…
הגענו לפואנטה. מי היה סוכן הביטוח של עובדי חברת החשמל? אבנר קופל. ומי ביטח את מרכז הפועל? סוכנות הביטוח של אבנר קופל. ואיפה עוד נפגשו אוברקוביץ' וקופל? קופל היה גם יו"ר מרכז בית"ר הקטנטן, אבל היה לו ייצוג גם בוועד האולימפי ובהנהלת ההתאחדות לכדורגל.
איך נציג יחיד של מרכז ספורט קיקיוני נבחר לתפקיד יו"ר מנהלת ליגת הכדורסל ואח"כ ליו"ר איגוד הכדורסל ברוב של 29 נציגי הפועל ומכבי מתוך 31, למרות שהם ידעו כבר שהוא, אבנר קופל, הורשע בזיוף ובהעלמות מס במיליונים וישב בכלא? רוח המפקד?
וחשוב לזכור: כל אדם זכאי עד שיוכח אחרת.
קצת חמלה
במשך שנים הייתה למגזר הערבי נציגה אחת ויחידה בליגת העל. למיטב זכרוני זו הייתה הפועל טייבה של רפיק חאג' יחיא. אחרי כ-20 שנים הגיעה לליגת העל איחוד בני סכנין של מאזן גנאים ואחריו אבו יונס, שהפכה לקבוצה של המגזר.
בני סכנין זכתה בגביע המדינה ושיחקה בגביע אופ"א, אבל אחראית במידה רבה גם לתדמית השלילית שהודבקה לקבוצות ערביות. לא רק שמשחקים בדוחא הם חוויה לא קלה, המועדון ידוע גם בפיטורים סדרתיים של מאמנים, היה אחראי לפריצה למגרש במשחק פתיחת העונה שעברה בטרנר, כיכב בוועדות משמעת, והרשימה ארוכה.
מ-2021 צצה מאי שם בליגות הנמוכות עוד קבוצה ערבית, מכבי בני ריינה של סעיד בסול, שהפכה למרענן הרשמי, אבל בשבוע שעבר עלתה לכותרות בנסיבות מחמירות. בסול, שבדרך כלל נשמע רגוע, משלם בזמן, לא מתלונן על קיפוח, לא מפטר מאמנים, והגיע עם שרון מימר לפלייאוף העליון ולחצי גמר גביע – עשה טעות.
טועים, טעות, טעה, ונפרד משרון מימר בגלל חילוקי דעות על שכר, ומשם התחילה צניחה. לפעמים קשה להסביר למה האחד מצליח בקבוצה והשני נכשל. זה קורה גם לגדולים. ברק בכר, שהביא למכבי חיפה 3 אליפויות, פוטר באמצע העונה.
בכר לא שכח לאמן, רק שההבדל בין הבעלים של מכבי חיפה ובני ריינה הוא שיענקל'ה שחר רותח ונשאר לשבת ביציע, ואילו סעיד בסול התפרץ וקילל את השופטים, את מנהלת הליגה ואת ההתאחדות.
לבסול קשה לראות את מעשי ידיו טובעים בים, ולכן כל שריקה של שופט נשמעת לו כמו קונספירציה להוריד את קבוצתו ללאומית.
בני ריינה במקום האחרון בליגה עם נקודה אחת, ושופטים מקפחים בדרך כלל קבוצות קטנות. העולם הולך עם החזקים, גם בכדורגל. אין דבר כזה שיפוט אחיד, גם לא יהיה. אני מכיר את השיפוט גם מהצד של החזקים וגם מהצד של החלשים. שופט שמבין עניין לא מחכה לפנדל בזמן פציעות. הוא גומר את המשחק הרבה קודם בשריקה או שתיים.
במסגרת הזפזופ שלי בין הערוצים ראיתי את סעיד בסול יושב מוטרף וחסר אונים בטריבונה, מרגיש שהשופטים מתעללים בקבוצה שלו. לכן הוא הורה לשחקנים לרדת מהמגרש או למחות בישיבה על הדשא. איבד את זה לגמרי.
אני לא מצדיק התנפלות על השופטים, אבל אולי צריך לאפשר למאמנים או לבעלי קבוצות להוציא קיטור כמה דקות לאחר סיום המשחק. לשופטים מותר לטעות ולבעל בית מותר למחות, רק בלי התלהמות.
כל קבוצה היא מפעל חיים של מישהו. אנשים משקיעים בקבוצות את כספם, זמנם ובריאותם, קצת חמלה.
פקודה בלתי חוקית בעליל
הסיפור האמיתי בעיניי הוא השחקנים, שמצאו את עצמם תקועים בין בעל בית בהיסטריה שמשלם את שכרם, אבל גם מורה להם לרדת מהמגרש באמצע המשחק.
מצד אחד הם צריכים להישמע להוראות בעל הבית. מצד שני קיים הרצון שלהם כספורטאים להמשיך לשחק ולהתפרנס. המאמן והשחקנים הצילו את סעיד בסול מפני עצמו.
ירידה מהמגרש הייתה עלולה להיות נוק אאוט שיוריד את בני ריינה ללאומית, יפגע קשה בשחקנים ובשכרם, ולשחקנים המבוגרים שביניהם יגמור חלילה את הקריירה.
אז מה עושה שחקן כשהמעביד נותן לו פקודה בלתי חוקית בעליל?
שבת שקטה
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר