לא צריך להמתין עד יום שישי בשביל לסכם את ההפסד הכפול של נבחרת ישראל לגרמניה. אז קבלו 10 הערות:
1. אחרי המפגש הראשון בין ישראל לגרמניה כתב לי אחד המנויים שהקבוצה המוסרת (גרמניה) ניצחה את הקבוצה המכדררת (ישראל). בהיידלברג הניתוח הצליח אבל החולה לא הבריא. נבחרת ישראל התחילה למסור, בעיקר כי תמיר בלאט הצטרף במקום גל מקל הפצוע, ושוב גרמניה ניצחה ברבע הרביעי בעיקר כי איבדנו כדורים.
2. איבודים הם חלק מהמשחק, מחיר שצריך לשלם בשביל למסור אסיסטים. השאלה, מה היחס בין אסיסטים לאיבודים? לא הגיוני לאבד 19 כדורים (ארבעה בשלוש הדקות האחרונות) בשביל למסור 20 אסיסטים.
3. תמיר בלאט הוא מוסר גדול (6 אסיסטים מול איבוד אחד בלבד!). הרמה הבאה שלו צריכה לראות ולתכנן מהלך קדימה. לפעמים הוא קצת מסבך את המהלך בשביל למסור אסיסט "מדהים". הגיע הזמן להרים את הבנת המשחק ולמסור לשחקן אחר שימסור את האסיסט מזווית נוחה יותר. שיצפה בקלטות של שאראס ויבין. מסירה למוסר.
4. נקודת התורפה של נבחרת ישראל הייתה ונשארה הריבאונד. בליגה פתרנו את הבעיה בעזרת שחקנים זרים גבוהים. הבעיה שהשחקנים הישראלים פטורים משמירות ורגילים לשחק ליד גבוהים זרים שחוטבים בשבילם חסימות ושואבים בשבילם ריבאונדים. ריבאונד זו משימה קבוצתית, חמישה סוגרים וחמישה קופצים לכדור. אצלנו שלושה סוגרים ואחד קופץ – כל הכבוד לתומר גינת שלקח 10 כדורים חוזרים אבל הוא קפץ לבד מול שניים ושלושה גרמנים כשהגארדים (פרט לבר טימור) צופים.
70 אחוז מהריבאונדים נקלטים מתחת לגובה הטבעת, שם אין לגבוהים יתרון. ארבעה נמוכים שלוקחים כל אחד שני ריבאונדים שנופלים רחוק מהטבעת, תורמים יותר מגבוה שלוקח שמונה, כי הם מסוגלים גם לשחרר מיד מסירה להתקפה מתפרצת.
5. הסנטר היחיד של גודס הוא עידן זלמנסון, שגם הוא בעצם פורוורד שמשחק רחוק מהסל. מאחר שהוא שומר על הגבוה שחוסם בפיק-אנד-רול, יש לו שתי אפשרויות: או לתקוף את הכדור ולמנוע את המסירה פנימה, או לסגת לאחור ולסגור את הגבוה שמתגלגל פנימה. זלמנסון נשאר תקוע באמצע. כך תרם ל-MVP של צ'ינאנו אונואקו בגמר הגביע, ואתמול חגגו הגרמנים בצבע.
6. כשאין סנטר גודס משחק רוב הזמן עם רוטציה של ארבעה פורורדים: נמרוד לוי, רפי מנקו, תומר גינת וג'ייק כהן. מאחר שלנבחרת ישראל אין גבוה שמשנה זריקות ומחפה מאחור, מאודו לו, או כל גרמני אחר, ששבר אתמול את הקו הקדמי של ההגנה, הגיע לליי-אפ קליל. בחלון המשחקים הבא בסוף יוני יגיע אולי דני אבדיה ובמשך הזמן ישתלב גבי צ'צ'שווילי, שיעשו סדר מתחת לסל שלנו.
8. בשנים האחרונות הכדורסל הפך למטווח שלשות ומפגן הטבעות. אין לי שום דבר נגד שלשות, בתנאי שיזרקו אותן מי שמסוגלים לקלוע באחוזים סבירים ולא בגלל שהם פנויים. אני אוהב כדורסל של שתי נקודות, שלצערי כבר לא באופנה. רוב השחקנים שחודרים לצבע לא מסוגלים לעצור לג'מפר קצר. הם הולכים ל-floater שזו הזריקה הקשה ביותר בכדורסל. סקוטי וילבקין עושה את זה בשלמות, אבל הוא היוצא מהכלל. מול הגנה טובה חדירה לסל נגמרת בעבירת תוקף ומול הגנה לא טובה הגרמנים דייקו ב-68 אחוז ל-2 נקודות!
9. לכל קבוצה יש ריצות מומנטום. החוכמה להרוויח כמה שיותר בדקות הטובות, ולהקטין את הנזקים בדקות הרעות. בתשע דקות ברבע שלישי לפנתיאון נבחרת ישראל רצה 13:31 ועלתה ל-15 הפרש. שבע מנקודות היתרון החזרנו לגרמנים תוך פחות מדקה בסוף הרבע השלישי ופתיחת הרביעי – החטאת ליי-אפ של ים מדר + סל של הגרמנים תוך שתי שניות על הבאזר + עבירה בלתי ספורטיבית של תמיר בלאט בפוזשן הראשון ברבע הרביעי שעלתה בזריקות עונשין וסל + סל.
10. מוטי דניאל מנהל את הנבחרת וגיא גודס המאמן. אם הם היו משחקים ברבע האחרון אין מצב שאנחנו מפסידים.