נפתח בתיקון שבועות
בשבוע שעבר התייחסתי לשבירת שיא העולם המדהים בריצת מרתון, לראשונה בהיסטוריה רץ מרתון ירד מזמן של שעתיים. למחרת קבלתי מאיש האתלטיקה דוד אייגר את התיקונים הבאים – אם ידידנו המשותף אבי מלר היה עדיין אתנו הוא היה יודע לבער את השגיאות הבאות:
א. מרתון רצים 42,195 מטרים ולא כפי שנכתב 42,295 מ'. (עוד מאה, פחות מאה. בישראל מעגלים).
ב. במרתון יש מזה שנים שיא עולם רשמי וכך גם במרחקים נוספים בריצה על כביש, כמו חצי מרתון ו-10 קילומטרים.
ג. זה לא היה המרתון הראשון של סאווה אלא הרביעי וגם נצחונו הרביעי.
ד. שיא העולם שקדם ל-8.90 מ' של בוב בימון היה אכן 8.35 מ' אבל הוא הוחזק במשותף בידי האמריקני רלף בוסטון והסובייטי איגור טר-אובנסיאן ולא לין דייויס. אגב, דייויס הוא וולשי והיה נעלב להיקרא אנגלי.
ה. שיאו של רוג'ר בניסטר היה 3:59.4 דק' ולא כפי שנכתב 3:59.6. (לא נריב על שתי עשיריות).
ו. באותה שנה (1954) ירד רק עוד אתלט אחד (ג'ון לנדי) מ-4 דקות במייל. (אני לא התכוונתי באותה שנה 1954, אלא ב-12 החודשים שלאחר שבירת השיא).
אני נושא באחריות אבל לא באשמה. תודה לדוד אייגר.
הפועל ת"א ריאל מדריד
בהיסטוריה של הכדורסל בישראל רשומים כ-70 מפגשים בין מכבי ת"א לריאל מדריד, אבל למועדון כמו הפועל ת"א שלא זכתה באליפות מאז 1970 ומשחקת זו עונה ראשונה ביורוליג, מפגשי רבע גמר היורוליג נגד ריאל מדריד זה מעמד היסטורי שהם ייקחו איתם לשנים.
בשביל ריאל מדריד הסדרה מול הפועל ת"א היא מטרד מעייף שנתקע בלוח המשחקים שלהם בין משחקי הליגה נגד בראוגן ובילבאו, וככלל הליגה הספרדית חשובה לחלק מהקבוצות הספרדיות יותר מהיורוליג, והבונוס ששחקני ריאל היו מקבלים עבור ניצחון על הפועל ת"א היה עוד יום מנוחה. זה מסביר אולי את חוסר הרצינות שהפגינו מנהלי ושחקני ריאל, שהגיעו למשחק מספר 3 בבוטבגראד עם מזוודות ארוזות לטיסה למדריד.
אני לא חושב שמדובר בזלזול של הספרדים אחרי שני ניצחונות במדריד, פשוט טיפשות או מאמונה שהם באמת טובים יותר ויספיק להם קוואץ' קטן בשביל לגרד ניצחון בכמה נקודות שיעלה אותם לפיינל פור. צביקה שרף הסביר לי שגם למשחק נגד מכבי ת"א ביד אליהו הספדים באו עם המזוודות אחרי שעשו צ'ק אאוט מהמלון. קבוצות ישראליות חוזרות בכל מקרה למלון ויוצאות משם לשדה התעופה.
למיטב זכרוני הייתה קבוצה בישראל שאפשרה לשחקנים לבוא למשחק עם המזוודות מוכנות לטיסה 001 לניו יורק בחצות. מישהו זוכר את הפרטים?
לא שפן ולא נעליים
עומק הספסל הופך למשמעותי במיוחד בסדרת פלייאוף, אבל איטודיס לא השתמש בספסל במהלך העונה, לא חילק את העומס והקטין את הרוטציה. במשחק 3 (69:76 להפועל) הוא שלף את קסלר אדוארדס, שהחליף את קולין מלקולם הפצוע, וקלט מיד שאדוארדס יכול להיות הגיים צ'נג'ר.
קסלר ששיחק העונה 12.5 דק' בממוצע נשאר במשחק 29:40 דק' והצדיק כל שנייה – משחק הגנה הירואי ו-10 ריבאונדים. הפועל ת"א קולעת 87.5 נקודות למשחק שצריכים להספיק לנצחון ברוב המשחקים, אבל הדרך לנצח קבוצה כמו ריאל מדריד היא בהגנה, ולפתור בעייה כרונית של מיס-מאץ' שנוצר מחילוף של אוטורו עם שחקן נמוך ומשאיר בור מתחת לסל.
קסלר אדוארדס, בן 25 עם פוטנציאל להתפתח לסוג של ג'יילן הורד פלוס, משחק בעמדה 3 אבל מספיק חזק בשביל לשמור על שחקן גבוה בעמדה 4, שואב ריבאונדים ורץ מהר את המגרש. הפך אצל איטודיס לאופציה עדיפה על ג'ונתן מוטלי, שיובש לאחרונה.
ףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
תיהנו מהמשחק לא מהמספרים
לפני עשרות שנים הכנסתי לשימוש בלקסיקון הספורט את המונח "דברים שלא רואים בסטטיסטיקה". כולם חשבו שאני מנסה לפאר את משחק ההגנה של נדב הנפלד, כדי לתרץ את משחק ההתקפה שלו. טעות.
יש באמת דברים שלא מופיעים בסטטיסטיקה, כמו סגירת בריבאונד, תנועה ללא כדור, בעזרה בהגנה וכו'. אם מגזימים בחשיבות המספרים מפספסים את העיקר, וכאשר פרשן אומר: בשביל לנצח צריך להוריד את היריבה לפחות מ-80 נקודות או מתחת ל-35 אחוז בזריקות מחוץ לקשת, את זה יכול להגיד גם הנכד שלי שיודע קרוא וקרוא. תסביר בבקשה איך מורידים את אחוזי הקליעה או לוקחים יותר ריבאונדים בהתקפה.
הסטטיסטיקה אמורה לשמש כלי עזר, הבעיה שהפכו אותה לעניין עצמו. במשחק מספר 2 בסדרה של הפועל ת"א במדריד ניראה עופר ינאי קורא ספר. זה ניראה כאילו הוא מתפלל, אולי מנסה להסיח את דעתו מהלחץ במשחק, אבל הבמאי הסתקרן ועשה ZOOM IN לספר והספקתי לקרוא את הכותרת: MEASURE WHAT MATTERS. בעברית: מדוד מה שחשוב! ספר שכתב ג'ון דואר ועוסק בהגדרת מטרות, נושא שאהוב עליי במיוחד. אז קבלו ציטוט מהמצגת שלי, שלמדתי ממורה דגול – קית' קנינגהאם רו"ח מאוסטין טקסס:
# מה שיימדד זה מה שיבוצע.
# מה שיימדד ויבוצע, ינצח!
# מה שיימדד, יבוצע וידווח – ישלוט!
# הכי חשוב, מדדו את מה שחשוב!
דוגמאות מתחומים שונים: בעל בית קפה שיתמרץ מלצרים עבור מכירת קינוחים, יגדיל ללא ספק את מכירת הקינוחים. אם לא שמתם לב, טירוף צעידה הגיע לישראל וזה בריא ומצוין. אנשים צועדים ברחובות, בגנים, בפארקים, נפלא, אבל מה שהפך את הצעידה ללהיט ואייטם במהדורות החדשות הייתה אפליקציה לספירת צעדים.
האפליקציה הייתה קיימת עוד קודם רק הוסיפו לה אפשרות, שגם היא הייתה כבר קיימת בגיימינג, לשחק ולהתחרות עם אנשים נוספים ברשת. המציאו משחק, זמין לכל, לא עולה כסף, כייפי, WIN–WIN ויש בונוס – בריאות.
אפשר למדוד בריאות על פי מדדים שונים. כשמודדים בריאות בצעדים הופכים את זה למשחק, נוצרת גם תחרות שמאפשרת לך לשחק ולהשוות אותך לאחרים וכולם נהנים. הכללים משרתים את המשחק, גם בכדורסל צריך למצוא את הפרמטר שהכי משפיע על תוצאת המשחק או הקבוצה היריבה, ואותו למדוד.
כל הכבוד על כל משגר טילים שחיל האוויר השמיד, אבל חשוב יותר למדוד זה כמה משגרים נשארו. לא מעניין בכמה אחוזים התייקר החלב אלא כמה שקלים נשלם. בקופה לא משלמים באחוזים אלא בשקלים.
גישת הניהול שלי מבוססת על לוח תוצאות, כמו בכדורסל. במגזין קודם כתבתי קטע שכותרתו "הסטטיסטיקה מפלטם של הבורים", ובלי קשר קבלתי מידידי ירון אטלס, מאמן כדורסל וחבר, מאמר שכתב פרופ' ברוך שמעוני, סוציולוג ואנתרופולוג מאוניברסיטת בר אילן. הכותרת: "כשהסטטיסטיקה מחשיכה את המשחק" (הופיע באתר זמן ישראל).
"דווקא כשהמשחק אמור להתגלות במלוא עוצמתו מתחדדת תופעה אחרת, סמויה אך רבת השפעה – ההשתלטות הגוברת של הסטטיסטיקה על חוויית המשחק ועל אופן הבנתו.
אם בעבר הסתפקו בספירת נקודות, ריבאונדים ואסיסטים, מסביר שמעוני, כיום כל פעולה מתורגמת למדד ולכל החלטה יש ערך מספרי. מדדים כמו פלוס-מינוס הפכו לשפה שדרכה מדברים את המשחק. האם ריבוי המדדים אכן מקרב אותנו להבנת המשחק או שמא מייצר אשליה של הבנה?
הכימות לא מוגבל למאמנים ולאנליסטים אלא מחלחל לשיח הכללי, לשידורים, לפרשנויות ואף לאוהדים עצמם. במקום מתח, קצב ויצירתיות יש בעיקר טבלאות, גרפים והשוואות, שאפילו פוגעים בחוויית הצפייה עצמה.
דווקא הכלי שנועד לשקיפות יוצר הסתרה של מה שאינו ניתן למדידה – אינטואיציה, תזמון, מנהיגות, נוכחות. השאלה אינה האם למדוד אלא כיצד לראות? האם אנחנו משתמשים במספרים כדי להעמיק את הבנתנו או שמא אנו מאפשרים למספרים להחליף אותה?"
ומסכם פרופ' שמעוני: "בין שקיפות להסתרה, בין שליטה לאשליה, נותר המשחק עצמו, מחכה שנסתכל בו ולא רק נחשב אותו".
צ'לנג' לצ'לנג'
זה קורה בכל משחק – הכדור יוצא לחוץ או שופט שורק לעבירה או אירוע כלשהו ששנוי במחלוקת, והשחקן שמעורב מסמן למאמן לקחת צ'לנג' ולבדוק כדי לשנות את החלטת השופטים.
השחקן מחפש צדק, אולי מבקש להוכיח שהוא לא שגה, לפעמים המאמן נכנע ומבקש בדיקה ולפעמים לא, כי הוא מוגבל. בליגה וב-NBA יש לכל מאמן אפשרות בדיקה יחידה במשחק ועוד אחת אם הוא צדק. מקסימום שני צ'לנג'ים במשחק. ביורוליג יש למאמן בדיקה אחת עד הדקה ה-38 ועוד אחת בשתי הדקות האחרונות!
במקרה הטוב הערעור יתקבל והקבוצה תרוויח כדור, נקודה או עבירה, במקרה הגרוע השופטים לא ישנו את ההחלטה והמאמן יאבד את זכות הצ'לנג' שלו. הסיכון הוא תמיד עליו כי רק לו יזכרו שהצ'לנג' בוזבז, ומאמנים הבינו במשך הזמן שבדיקה לא נועדה להוכיח צדק.
לא ערכתי מחקר אבל מאמנים לוקחים בדרך כלל צ'לנג' כששחקן מוביל מבקש, גם כדי לא לפגוע בכבודו של השחקן אם המאמן יסרב לבקשה שלו.
איסתרא בלגינא, קיש קיש קריא
לאומי פרטנרס, קרן ההשקעות של בנק לאומי, קנתה 20 אחוזים מהבעלות על רשת המסעדות "ג'פניקה" של ברק אברמוב תמורת 200 מיליון שקלים.
הלוואי עליי 200 מיליון וברכות לברק על האקזיט, אבל בשביל בנק לאומי וקרן ההשקעות שלו, 200 מיליון ₪ זה כסף קטן יחסית כי לאומי הרוויח 10.3 מיליארד ₪ ב-2025, והבנקים מחפשים השקעות בעסקים ריאליים.
ענף המסעדנות נחשב למסוכן להשקעה, הבנקים מהססים לתת להם אשראי ולא עובר שבוע בלי ידיעה על מסעדה מפורסמת שנסגרת. אז למה שבנק ישקיע במסעדות?
הכל אישי. מאחורי (או בפרונט) עסקים עומדים בני אדם, והכסף שהם משחקים בו הוא לא תמיד שלהם. חלקם גם אוהב פרסום והעסק או הקבוצה הם הכלי, האמצעי, הצעצוע, ואם הציבור מממן את ההרפתקה זה עדיף.
בתחילת השנה התמנה ויקטור וקרט, לשעבר בכיר בחברת "קשת", למנכ"ל לאומי פרטנרס – זרוע ההשקעות של בנק לאומי. ניסיתי לדלות מזיכרוני את שמו של מנכ"ל לאומי פרטנרס הקודם ולא הצלחתי, כי רון בן חיים, שעשה עסקאות במיליארדים דאג כנראה שיישאר מחוץ לאור הזרקורים.
ויקטור וקרט הכניס רוח חיים בבנק והוא עצמו לא יורד מהכותרות. רכישה של 20 אחוז מרשת מסעדות לא תשפיע כנראה באופן דרמטי על מאזן בנק לאומי, אבל הכותרות שהעסקה קיבלה בתקשורת ותמונות יפות של ויקטור וקרט וברק אברמוב היו גם היו.
אני מאחל ללאומי פרטנרס ול"ג'פניקה" המשך הצלחה, אבל יש ביניהם הבדל: הקונה משלם בכסף של הבנק והקונה שם את הכסף בכיסו. ויש גם משותף,
כסף קטן שעושה רעש גדול.
שבת שלום ומבורך
אריה מליניאק
עורך: אין