עשרות שנים שימי ריגר צועק "או מיי גוד" ו"רק רשת", נוהל קבוע. אבל כשגיל "לא יודייע" ברק צועק בחמש הדקות האחרונות של המשחק רק יו, יו, יו ו-יו, כנראה שנגמרו המילים.
הייתי במשחקים גדולים. בסולט לייק סיטי ב-18 ביוני 1996, כשמייקל ג'ורדן קלע את הזריקה המפורסמת בהיסטוריה של המשחק, טיפסתי בסולם ל"תא העיתונות" בבוסטון גרדן הישן, בפורום, בטריפל ובפורטל טים, אין ספק שהמשחק המטורף אתמול נכנס לרשימת הגדולים.
איזה מזל שלא התפתיתי לטרטור במוחי שאמר לי בחמש וחצי בבוקר: די, אתה איש זקן וחולה, ה"ספרס" מובילים ב-29 הפרש, המשחק גמור, לך לישון. השדרים כבר התחילו לשחק לרוחב ועסקו בדיון על מצוקתם של הסלבס שתקועים בשורה הראשונה על הפרקט (61,000 דולר לכרטיס) בלי דרך מילוט מהבושה כשמצלמות הטלוויזיה נעולות עליהם. קח את התרופות, אמר לי הקול הקטן, לך לישון.
במשך עשרות שנים שידרתי וכתבתי טורים מקצועיים לעיתונים, לטלוויזיה ולרדיו, ונסעתי לכל קצוות הגלובוס. מדי פעם הייתה נחה על העורכים שלי הארה, והיו מבקשים שאכתוב גם קצת "צבע". בתרגום לעיתונאית: אם כבר הוצאנו עליך כל כך הרבה כסף כתוב לנו עוד 300 מילים על האווירה, שטויות מחדר ההלבשה.
שקר, הטלוויזיה הייתה זו שמשלמת בדרך כלל את הטיסה והמלון, והכי מרגיז שבתחתית הטור, שהושג בדם יזע ופאקס, היו מציינים בחוצפתם: שליחנו המיוחד.
אז גם אנחנו שלחנו את דונלד טראמפ, זה שמדליף חופשי מחדר ההלבשה בבית הלבן, לסקר את סדרת הגמר ב-NBA במגרש הביתי שלו במדיסון סקוור גרדן. הגיע למשחק הלא נכון, מספר 3, חטף מקהלת בוז ונרדם בתא הכבוד. מה היה אמור לעשות ג'יימס דולן בעל הבית של הניקס לעשות, לתת לו מרפק לצלעות?
למזלי נשארתי ער גם בלי שקשוקי התרעה של פיקוד העורף, ובמשחק הספציפי הזה לא הייתה לי שום בעיה שהחוויה תימשך עוד שעה, אבל משחק NBA ארוך מדי. משחקי סדרת הגמר השנה הם מרתקים ועם כל ההבנה למכונת הכסף של ה-NBA שעוד האריכו את זמן הפרסומות, משחק כדורסל שנמשך שלוש שעות הוא ארוך מדי. מה הייתם אומרים אילו הספרס היו ממשיכים לדרוס גם המחצית השנייה והסיוט היה צומח ל-40 הפרש?
אי אפשר לכתוב קטע על ה"מכה של הכדורסל" מבלי להזכיר את הכהן הגדול – אריק הניג. לפני כל משחק NBA במדיסון סקוור גרדן היו מתקבצים בכניסה האחורית סלבס ישראלים דה לה שמאטה, מחכים שראשו של הניג יבצבץ כדי לסמן לסדרן את 20 החברים שלו שחייבים להכניס מיד בהוראת הקומישנר דיויד סטרן, לפני שיסגרו את הבופה בתא העיתונות שכלל סלט תפחי אדמה במיונז וקפה אמריקני מגעיל בחינם. געגועיי לאריק.
פניה נרגשת לקומישנר אדם סילבר,
? Haven't the Jewish people suffered enough
כדורסל מעולם אחר
אלכס גלעדי נתן לשידורי ה-NBA בשנות ה-80 את הכותרת: "כדורסל מעולם אחר", וסדרת הגמר השנה לא מאכזבת. אמנם במדיסון סקוור גרדן לא מפנים 19,800 אוהדים לפן סטיישן בסוף הרבע השלישי, וגם אין ועדת משמעת מטומטמת כמו בישראל, אבל איזה דרמות.
אלף בית בפסיכולוגיה של לחץ – אין חיסונים נגד תופעות הלוואי. כשטיים אאוט בכדורסל ניראה כמו הפסקה בין סיבובים בקרב אגרוף, קורים דברים מוזרים. שחקנים שרגילים לצלוף שלשות בלי הכרה, מחטיאים דאנק. ג'יילן ברונסון, שעושה קסמים עם ה-1.88 מ' שלו, ו-ויקטור וומבניאמה שלא החטיא פאול עד הדקה האחרונה, עושים אפס משתיים בדקה האחרונה.
בסדרת הגמר חוקי המשחק השתנו. שחקן שחודר לרחבה מופל בהורדת זקיף והשופט שעומד שני מטרים משם בולע את המשרוקית. אם השופטים ישרקו לכל עבירה, שחקנים יזרקו עונשין עד הבוקר ודונלד טראמפ שוב יירדם.
חלומה של כל קבוצה אורחת הוא להשתיק את מדיסון סקוור גרדן, וזה בדיוק מה שקרה כשהקבוצות ירדו להפסקה אחרי מחצית ראשונה חד פעמית של הספרס (49:76). דממה. מחצית לגזור ולשמור. 12 מ-16 מחוץ לקשת זה אחוז הצלחה שקשה להשיג אפילו באימונים, ואיבוד כדור אחד! ב-24 דקות.
בהגנת פלייאוף לא לוקחים שבויים, מרפקים לצלעות, תפיסות ידיים, מקריבים את הגוף, קשה לעבור את קו החצי בשמונה שניות. בתמימותנו חשבנו שפורטלנד מסוגלת לעבור את סן אנטוניו בסיבוב הראשון. איך?
הפלייאוף הזה חזק במיוחד כי כולם מבינים שחייבים לתפוס את הרכבת האחרונה לטבעת האליפות, לפני שהספרס משתלטים על ה-NBA לשמונה השנים הבאות.
זה לא רק וומבי שהכניס מימד חדש למשחק בעצם נוכחותו, אלא שהוא מוקף בסופר טאלנטים צעירים – דילן הבן של רון הרפר מהבולס, וסטפון קאסל ששתה לדני אבדיה את הדם עם קשית בשלב המוקדם.
הספרס משחקים הגנה שמשלבת לחץ מטורף על הכדור, עם שמירות כפולות על ג'יילן ברונסון, עם כיסוי אווירי מאחור של שחקן ההגנה של העונה ויקטור וומביניאמה 2.26 מ' שמאתגר כל זריקה.
היריבים מאבדים בסוף את הביטחון ברמה כזאת, שגם כאשר שחקן מגיע לזריקה חופשית שני מטר מהסל, הוא מוסר החוצה. הגנת ברזל אבל בלי הבריונות של ריק מהורן וביל ליימביר מה"באד בויס" של דטריוט בסוף שנות ה-80.
עכשיו נסו לדמיין איזו הגנה שיחקו הניקס בשביל לחזור מפיגור 29 נקודות נגד המפלצת הזאת. באימונים מלמדים מגיל צעיר שהצלחה בהגנה נמדדת במניעת סל מהיריב. הגארדים של הספרס והניקס לא מסתפקים במניעת סל, אלא מתנפלים על הכדור בשביל לחטוף אותו. רוב הזמן מוביל הכדור שומר עליו עם הגב למגן.
לא זוכר שחקן ניקס שהגיע לזריקה פנויה בלי יד בתוך הפנים במחצית הראשונה, ולא חש את הנשימה של השומר שלו. במחצית זה התהפך, הניקס רצו בשביל לזרוק מהר לפני ש-וומבי מספיק לרדת להגנה, כי במשחק מסודר הם חשו כאילו הם משחקים מול שישה שומרים בעלי שלוש ידיים.
15 פעמים בלבד בהיסטוריה של ה-NBA קבוצות יצאו מפיגור 3:1 וניצחו בסדרה. בסדרת גמר זה קרה רק פעם אחת ב-2015 כשקליבלנד הפכה פיגור 3:1 מול גולדן סטייט לזכייה באליפות. אז שיסלחו לי ידידיי הניו יורקים, אני מחכה למשחק מספר 7,
ולסדרה בנטפליקס, כמובן.
על ההבדלים בין דיפנס להגנה
ובזמן שביד אליהו, בחולון ובארנה משחקים חצאי גמר אליפות ישראל בכדורסל, בניו יורק משחקים סדרת אליפות NBA בבסקטבול. הסלים באותו גובה, הכדור באותו קוטר, אבל בסקטבול וכדורסל אלה משחקים שונים.
כשב-NBA עוקרים שיניים בלי הרדמה, אצלנו הסיפור הפוך. ג'ארד הרפר מהפועל ירושלים, אולי ה-MVP של הליגה, מבסס את משחקו על יצירת מגע עם השומר כדי לסחוט עבירות.
עם 90 אחוזי דיוק מהקו, כל פאול על הרפר שווה שתי נקודות בטוחות, אבל השופטים לא פראיירים, וגם להגנות לקח זמן להבין איך לשמור עליו והסיפור נגמר.
בסדרת חצי הגמר מול הפועל ת"א הרפר פרץ לסל, יצר מגע עם השומר, הפך כל נגיעה לניסיון לרצח וציפה לשריקה. זה קרה 6 פעמים במשחק מספר 2 והרפר חיפש בכוח את זריקות העונשין בהם הוא מדייק ב-90 אחוז, אבל שריקה לא באה.
יש כלל בדוק למצבים כאלה: מי שחודר בשביל לקלוע ועושים עליו פאול, מקבל סל + זריקת עונשין בונוס. מי שהולך לסל בשביל למשוך פאול, מקבל כלום. נאדה.
ובצדק.
צחוק מה-ועדה
לנהל קבוצת כדורסל וליגת כדורסל בזמן מלחמה זה עניין לא פשוט. גם לנהל בית קפה בזמן מלחמה זה לא פשוט ומאותה סיבה, בשני העסקים אתה תלוי בעובדים זרים.
לאורך כל העונה התנהל מאבק בין הפועל למכבי ת"א על יתרון הביתיות בפלייאוף, ומאחר ששתיהן מארחות באותו היכל יד אליהו המשמעות הפרקטית של המקום הראשון בליגה בסיום העונה הרגילה היא, בנוסף לקופה קטנה, מי תצליח להימנע מעימות עם הפועל ירושלים בסדרת חצי הגמר ותגיע סחוטה לגמר.
הפועל ת"א סגרה את הסדרה מול הפועל ירושלים בסוויפ, אבל עדיין לא נרגעתי מההחלטה השערורייתית של בית דין המשמעתי. יום הקרב היחיד (מקווה שגם האחרון) בשבועות האחרונים נפל לרוע המזל במשחק מספר 1, המשחק הופסק בהתרעת פיקוד העורף, ואחרי הפסקה של רבע שעה הפועל ת"א חזרה לפרקט וירושלים סירבה.
אפילו דיין ירושלמי לא היה מעניק להפועל ירושלים מתנה כמו משחק חוזר, אבל מהערעור למדנו משהו על מועדון הפועל ירושלים שנחשב פעם לרציני והגון. איזו תת רמה של טיעונים, השחקנים, שחלקם נמצאים בישראל כבר שנתיים, התנהגו כמי שמנצלים את ההפסקה במשחק כדי לברוח מהפסד, הסתגרו בחדר ההלבשה, איתן בורג (אחלה שחקן) הסתובב במסדרון חצי עירום עוד לפני שהוחלט שהמשחק יחודש.
די מביש
ים מדר
החודש האחרון הוא האביב של ים מדר, הבחור פורח. שחקן שצמח במחלקת הנוער והיה הפנים של המועדון, למה הוא היה צריך לעבור ייבוש כזה במהלך העונה?
מה שיפה בעבר, שהוא עבר. גם אם איטודיס התחיל להשתמש במדר מחוסר ברירה, מודה ועוזב ירוחם. ולעניין המקצועי, בפינתנו אמרתי לכם – מדר יכול להוביל כדור אבל עדיף שישחק בעמדה 2. לסיים, לנוע בלי כדור, לזרוק בלי לכדרר, לכדרר לעומק ולא לרוחב, לשחק בריצה ולא בהליכה, ויש גם הגנה.
בקבוצה שאין לה חוסם זריקות מאחור, חייבים לעצור את הכדור רחוק ככל שניתן מהסל.
זו העבודה לשחקנים ישראלים, ים, בר טימור, גיא פלטין.
מעצמת טמטום
ב-1980 ארצות הברית וגרורותיה החרימו את אולימפיאדת מוסקבה בגלל המעורבות של ברית המועצות באפגניסטן. ב-1984 הרוסים וגרורותיהם הישוו ל-1:1 והחרימו את אולימפיאדת לוס אנג'לס. כולם הפסידו פעמיים.
פיפ"א והועד האולימפי ככלל מחייבים את המדינה שמארחת מפעל בינלאומי לאפשר לכל שחקן, מאמן, מלווה ובעל תפקיד להיכנס לתחומה ולהתחרות בתנאים שווים.
ב-1973 השתתפתי כשחקן נבחרת הסטודנטים באוניברסיאדה במוסקבה. בתחנת הביניים בז'נבה אספו מכל המשלחת את הדרכונים, והחזירו לשחקנים ולמאמנים חוץ מהעיתונאים, שקיבלו את הפספורטים רק לאחר ההמראה. לכל ישראלי הצמידו "מאבטח" ק.ג.ב. אבל הלכנו לאן שרצינו. קטאר, שאין לנו יחסים איתה, אפשרה לכל חובב כדורגל ישראלי לצפות במונדיאל 2022.
אצל דונלד טראמפ הכללים הבינלאומיים הם בגדר המלצה. למרות היחסים הקרובים בין נשיא ארה"ב לנשיא פיפ"א ג'יאני אינפנטינו, ולמרות ששני הגופים מרוויחים כסף ויוקרה רבים מטורניר ספורטיבי ושקט, טראמפ לא התאפק והמשיך להתנהל כמו צ'יף של רפובליקת פיראטים בקריביים.
את אישורי הכניסה למשלחת האיראנית הם קיבלו רק יומיים לפני פתיחת המשחקים, וגם זאת רק לחלק מהמשלחת והאישורים הם זמניים ל-15 שעות שלפני ואחרי כל משחק. במה זה תורם לארה"ב ולכדורגל?
איראן היא נבחרת בינונית, והאינטרס של ארה"ב צריך להיות שהאיראנים ייכנסו וייצאו מקליפורניה מתחת לרדאר. בינינו, גם אילו נכנסה משלחת איראנית בת 500 איש, שום נזק לא היה נגרם לביטחון המולדת של ארה"ב.
אבל במקום ליהנות מיחסי ציבור בחינם מלאו מסי, קיליאן אמבפה וכריסטיאנו רונאלדו, כל העולם מדבר על נבחרת איראן ועל שופט כדורגל, שהאמריקנים עצרו בביקורת הגבולות, החזיקו שעות במעצר וגירשו בחזרה לסומאליה בטענה שהוא מסייע לטרור.
איתמר בן גביר לא לבד.
שבת שקטה מאריה מליניאק
עורך: אין.