לנצח זה מקצוע
הניקס זכו לפני שבועיים באליפות ה-NBA אחרי 53 שנות בצורת, וזה נטע תקוות בלב אוהדי הפועל ת"א שאליפות ישראל בדרך אחרי 57 שנים. מה הקשר? אין קשר, אבל מי ששוחה נגד הזרם כבר 56 שנים ניתלה בכל קש.
הפסדים, כמו ניצחונות, זו מחלה מדבקת כי המוח פועל בתבניות. המוח פועל כמו סורק במחשב וכשמשהו קורה הוא מחפש אירועים דומים בזיכרון ומזהיר אותנו: הנה זה בא שוב ושוב ושוב.
שום דבר לא מחסן נגד הפסדים, גם לא כסף. לאורך כל העונה היה ברור שאליפות ישראל בכדורסל נמצאת במקום האחרון בחשיבות בהפועל ת"א אחרי ניפוח כדורים.
לסן אנטוניו יש יותר כישרון מהניו יורק ניקס, אבל הם הפסידו לרוח הקרב של הניקס ושל המנהיג שלה ג'יילן ברנסון. אחרי שעבדו כל העונה על הזכות לארח בפלייאוף, הספרס הפסידו את היתרון בשני המשחקים הראשונים בבית. גם הפועל ת"א הבינו מה נדרש בשביל לקחת אליפות רק אחרי שפיגרו 2:0 והגיעו עד למרחק נגיעה ממשחק 5.
מה הקשר בין מה שהוכן באימונים ובמשרדים לבין מה שקרה במציאות?
# בספורט אין מגיע אבל לים מדר הגיע.
אחרי ההתעללות שהוא עבר בעונת היורוליג מצוות האימון, אין מילה אחרת, הגיע לו להגיע למשחק 5 ואולי להיות ה-MVP של הסדרה.
איפה לונדברג זכה ובצדק, אבל לא הוא יהיה העתיד של הכדורסל הישראלי, אלא רומן סורקין, תמיר בלאט, גור לביא, ים מדר ותומר גינת וכמובן דני אבדיה ובן שרף. גינת הצדיק בשני הדרבים האחרונים את החוזה שלו בהפועל, חד משמעית.
תומר וים הם היחידים שאולי יחזירו אלפי אוהדים לדרייב אין(?).
# ספסל.
קבוצה שהולכת לסדרה של חמישה משחקים בסוף עונה ארוכה ואחרי סדרה קשה מול הפועל ירושלים חייבת ספסל עמוק, אבל ברגע האמת לא התייצבו חמישה שחקנים שהביאו את הפועל לטופ יורוליג.
אלייז'ה בריאנט מושבת בכל פעם שקצת מתוח בארץ, והוא יודע בדיוק מה קורה בארץ אחרי ששיחק שנים באילת, במכבי ובהפועל ת"א. בלי בריאנט הפועל מפסידה בדרך כלל, זה מוכח. בלי אנטוני בלייקני אין להפועל קליעה מבחוץ, גם זה מוכח.
היה פעם אחד קולין מלקולם, שחקן קבוצתי, פייטר לתפקידים מיוחדים. הוא כבר שיחק בישראל ויודע שבתל אביב אין טילים. אם הוא לא מספיק טוב לשחק, שיעודד מהספסל.
ג'ונתן מוטלי, איזה בזבוז של סנטר. במקום לשחק מתחת לסל היה מוביל מתפרצות בהליכה וזורק שלשות. מה זה לכל הרוחות?
אני לא מאוהדיו של כריס ג'ונס, יכולת אישית מצוינת ומחרב משחק, אבל אפילו איטודיס הבין שבדרבי מנצחת רק קבוצה ואפילו לא הלביש אותו.
ואללה, אפילו קסלר אדוארדס היה נותן פייט ולוקח כמה ריבאונדים, זה שווה כמה דקות באחד מארבעת המשחקים או שגם הוא מפחד לבוא לישראל.
# מחדל דן אוטורו הוא נושא לחקירת וייצמן יער. הפועל ת"א חייבת הסבר לאוהדיה איך סנטר אדיר, שהוכיח בכמה דקות בהן הצליח לדדות על רגל וחצי, כמה המשחק משתנה רק מהנוכחות שלו על הפרקט אפילו כשהוא לא בכושר, איך יתכן שהוא היה ביד אליהו במשחק 3 ואפילו לא התלבש.
דני אבדיה מתאמן בכל יום למרות שהוא בפגרה ארבעה חודשים לפני תחילת העונה, איך לא הצמידו לו מאמן אישי שלוש שעות ביום בכל מקום בעולם. ככה מאבדים עוד אליפות.
הפועל ת"א זה חוג!
# הגענו ל-וסילי מיציץ'.
מצד אחד, הפועל ת"א הגיעה לפלייאוף היורוליג בעונה הראשונה שלה במפעל, והוא החזיר חלק מההשקעה בו והבטיח עונה נוספת ביורוליג. היה היגיון בבניית פרנצ'ייז סביבו כי אולי זה שכנע עוד שחקנים לחתום, הוא עשה את המקסימום הרגליים פשוט כבר לא מחזיקות, הוא לא עשה סבוטאז' כשישב על הספסל, באמת בחור טוב, לא מתנשא על שחקנים ולא על שופטים.
נכון שאת השריקות ששופטים היו שורקים לטובתו על כל נגיעה הוא כבר לא מקבל, אולי ההיפך – יש שופטים שהפכו את ההתעלמות מהורדות הזקיף שעושים לו לתחביב, אבל כמו שהוא משחק ככה הם שופטים.
מי שצריך לעשות את ההתאמות זה מיציץ'. ספי שמש הוא לא רבקה פרידמן-פלדמן, ושחקן לא צריך להסתבך ולצפות שהשופטים יוציאו אותו מהתסבוכת שהוא הכניס את עצמו. מיד נגיע גם לשופטים.
שחקן מנוסה כמו מיציץ' היה חייב להבין שהנזק שהוא גורם ב-5-8 איבודים למשחק אינו בר תיקון, אפילו אם יקלע 20 נקודות. מותר לאבד כדורים, זה חלק מהמשחק בתנאי שהסיכון סביר ויש מי שיחזור להגנה. לאבד כדורים בכדרור כשאין מי שיחזור להגנה זה נורא. הפועל עובדים 20 שניות ויורקים דם להגיע לזריקה, ומכבי מחזירים דאנק תוך שתי שניות כמו בשכונה.
חמישה נוק אאוטים בכל משחק זה יותר מדי.
# השלשה של סורקין
כדורסל זה משחק של הרגלים ובמצבי לחץ בני אדם חוזרים להרגלים הישנים, ומאחר שקשה לשנות אותם בואו נחזור למהלך שהכריע את המשחק.
ההחלטה להמר על שלשה של רומן סורקין (שקלע עד לאותו מצב חמש נקודות בלבד) הייתה סבירה. למרות שהייתה אולי גם טעות בהגנה, אני לא בטוח שזה היה המהלך שעודד קטש תיכנן. שבירת הלחץ של הפועל בפוזשן האחרון לדאנק הסיום הייתה מלאכת מחשבת. שאפו.
סורקין קלע אפס נקודות במשחק 3 ונקודות בודדות במשחק 4, ולא רק בגלל ההגנה של הפועל. סורקין היה הנפגע העיקרי מחסרונו של תמיר בלאט, שמשאיר אותו בכל משחק לבד מול ומעל הטבעת לעשר נקודות קלות.
# אחראי או אשם, מה זה משנה.
לא צריך להפיל הכל על איטודיס כי משחקנים מנוסים כמו מדר, מיציץ', פלטין, וויינרייט וגינת חייבים להבין שאם ג'ימי קלארק, ואושיי בריסט קולעים 1 מ-9 ל-3, ו-14 מ-18 בחדירות, השומרים שלהם צריכים ללכת צעד לאחור ולהמר על הזריקה שלהם מחוץ לקשת.
איטודיס בנה והכין את הפועל ת"א מוקדם, וזה לזכותו, וניצל את זה כשקבוצות היורוליג בנו עדיין את הסגל שלהן. גם העברת המשחקים לבולגריה עבדה לטובת הפועל, שלא חסכו שקל והארגון היה למופת. מה ששלהם, שלהם.
אבל כאשר הקונספציה קורסת לנגד עיניי המאמן והוא ממשיך בשלו, וקבוצת יורוליג עומדת המומה ולא יודעת מה לעשות מול "אמא אזורית", מה הם עשו באימונים?
בסוף העונה הגיעו, כמה מפתיע, משחקי אליפות המדינה, ואז הגיע גם החשבון. איטודיס קיבל לידיו קבוצה בשביל לפרק את הליגה, ופירק את הקבוצה. שלם שקטנטן מסך חלקיו.
פשוט לא יאמן איך שחקנים מקצוענים לא מסוגלים לעשות סל בהתקפה מתפרצת ביתרון מספרי, אולי כי הם התרגלו לשחק בהליכה. השחקן המהיר בעולם לא יכול להוביל כדור מהר יותר ממסירה, ואם משחקים בהליכה אז אין סיבה לרוץ.
יש דרך פשוטה להטמיע פילוסופיית משחק באימונים. כדרור מיותר? כדור עובר.
# הצ'לנג' דפק לשופטים את התחושה למשחק ולנו את הכיף.
מרוב טכנולוגיה השופטים הפכו לרובוטים והאיום שמרחף מעל לראשם, שהם ייתפסו בטעות, גורמת להם לטעות. השופטים לא מסוגלים להחליט מהי עבירה בניסיון קליעה, מהי עבירת תוקף או עבירת מגן, מהי עבירה בלתי ספורטיבית ומתי "לתת לשחק". הולכים לוידיאו.
התוצאה, שחקנים מתחזים. שחקן ששומע שריקה לעבירה זורק משלושת רבעי מגרש ומקבל שלוש זריקות. מצד שני, שחקן שיוצא מתחומי המגרש ומתנפל על צופה לא מקבל אפילו עבירה טכנית.
בכדורסל מותר לשחק חזק ואם משתמשים נכון בארבע העבירות הקבוצתיות אפשר לחסוך הרבה נקודות. מכבי ניצלו את זה ושלחו את הפועל להשאיר עשר נקודות על קו העונשין.
סיפור קטן. פעם שיחק במכבי ת"א אחד סטיב צ'ובין, שהיה שואב ריבאונדים עם מטר תשעים וקצת. כולם היו פשוט זזים. כשצ'ובין שיחק בקולג' שיחק מולם שחקן שהיה בלתי ניתן לעצירה והמאמן החליט להפעיל את נשק יום הדין.
בכדור הראשון שמסרו לכוכב ההוא צ'ובין פירק לו את הצורה. כשהנפגע התאושש לספירה של עשר הוא ניגש לצ'ובין ושאל מה זה היה צריך להיות? אל תשכח, ענה לו צ'ובין,
יש לי עוד ארבע כאלה. END GAME.
הדבר הכי חשוב בעבירה, ולא רק בלתי ספורטיבית, זו הכוונה של השחקן. את זה הילוכים חוזרים לא יראו אלא רק השופט ברגע האמת. יש עבירות בלתי ספורטיביות בעליל שמגינים למדו להציג בחוג תיאטרון, ומצד שני אפשר לפרק שחקן לחצי עונה בפאול רגיל.
ככל שהשופטים טועים הם מעודדים שחקנים להטעות אותם שוב ושוב ואז השיפוט ניראה כמו הנהלת חשבונות. עבירת תוקף זו עבירה לא קלה לשיפוט, אבל שופט טוב שמבין את המשחק, במיוחד אלה שהיו בעבר שחקנים ועמדו לקבל אופנסיב פאול מטנק במשקל 130 ק"ג, שופטים כאלה מסוגלים לצפות מה הולך לקרות במגרש.
במשחקי הליגה נפגשים אותם שחקנים עם אותם שופטים, ויפה שאחרי עשרות משחקים הם למדו לזהות את הפרובוקציות שעושה למשל הקצב מריימן – איש מסוכן שנתקל בשחקנים בכוונה כדי לפגוע בהם ומפיל את עצמו כמו נפגע פעולות איבה.
בשנות ה-70 שפטו רק שני שופטים, אבל הם הבינו את המשחק.
וקצת מונדיאל
# שמונה מדינות ערביות משתתפות במשחקי גביע העולם בקנדה, מקסיקו וארצות הברית. רובן משחקות כדורגל טוב ולמזלנו בהסכם השלום עם מצרים ואפילו עם ירדן, אין סעיף שמחייב אותנו לשחק נגדם.
# קשה לי להתחרות באשפי המילים הכתובות והמשודרות, ואין לי גם בעיה עם צרחות הגולללל. הייתי בעצמי בסרט הזה וכשאתה יושב ביציע השדרים וקוראסאו מבקיעה שער, זה אירוע היסטורי ומסביבך שדרים קריביים מתחבקים עם פרשניות מקמצ'טקה, מה תעשה, תלחש שער?
# רגע השיא מבחינתי היה החטאת הפנדל של לאו מסי, ולא רק בגלל שאני משבית שמחות. מסי הוא קוסם אבל כולם יודעים שקוסם הוא גונב דעת. החמצת הפנדל הוכיחה שהוא איש בשר ודם, חי ובועט ולפעמים מחטיא מ-11 מטר. בן אנוש.
שאלו פעם את מייקל ג'ורדן איך הוא תמיד מנצח, ענה: אני גם מפסיד, ובעצמי פספסתי לא פעם את הזריקה האחרונה במשחק.
זו הסיבה שאני מנצח.
הערב במוסף ליל שבת בערוץ 13 אני מתארח אצל שי גולדן
שבת שלום יקיריי,
אריה מליניאק
עורך: אין