אותו דבר, רק הפוך
את הדרבי הגדול שיתקיים ביום ראשון אני מקדם כבר כמה שבועות, אבל מאז קרו כמה דברים. מכבי ת"א ששיחקה כמו קבוצת פיינל פור, הפסידה לשתי קבוצות שכבר איבדו עניין בעונה הנוכחית.
בסקוניה ופאריס עלו למשחק מול מכבי ת"א באותו סטייט אוף מיינד שמכבי היו לפני חודשיים – אין בשביל מה לשחק אז בואו נהנה. הן נהנו מאוד אבל מכבי ת"א זרקו לפח ריצת קאמבק מפוארת שנמשכה חודשיים. אין ניצחונות על הנייר, כי אתם יודעים מה עושים לפעמים עם הנייר.
קבוצה שמתחילה את ההכנות לעונה באמצע העונה, דומה לתלמיד שמתכונן לבחינת הבגרות בערב הבחינה. לפעמים זה מצליח.
החוזה של המדינה
מאתמול כולם עסוקים בקשר שבין ההחתמה של עודד קטש לשלוש שנים, לבין ההתפרקות של מכבי ת"א ממש בישורת הסופית לפליי אין.
למכבי ת"א לא הייתה אלטרנטיבה טובה יותר מקטש, לעודד לא הייתה כנראה אלטרנטיבה יותר טובה ממכבי, נשאר להתווכח על כסף ולכולם היה ברור שחתונה תהיה והשאלה היחידה היא הטיימינג.
אז תשמעו סיפור שאני שולף מהזכרון (אל תתפסו אותי בפרטים). בשנות ה-70 המאמן האגדי של בורוסיה מנשנגלדבאך הנס וייסוויילר (חבר של עמנואל שפר) נכנס לעימות עם הכוכב שלו גינטר נצר. הוא ייבש את אחד השחקנים הגדולים בעולם על הספסל והבלגן איים לפרק את אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של הכדורגל (יופ היינקס, ברטי פוגטס…).
לפני אחד המשחקים המכריעים נכנס נשיא המועדון לחדר ההלבשה, והודיע לשחקנים שהוא החתים את וייסויילר לחמש שנים. בדקות האחרונות של המשחק וייסויילר העלה את נצר שהבקיע את שער הניצחון. בתום העונה גינטר נצר עבר לריאל מדריד.
במכבי ת"א זה עבד הפוך, עודד קטש ייבש את לוני ווקר, שמעון מזרחי האשים את עודד שהוא הורס את המועדון וההנהלה החליטה לפטר אותו. כאז, כך גם היום, למכבי לא הייתה אלטרנטיבה, קטש הוחתם לשלוש שנים ומאז מכבי הובסה פעמיים.
אני לא יודע מה כתוב בחוזה של עודד קטש, אומרים שירוויח 750,000 יורו לשנה שמגיעים לו ביושר, אבל גם אם הפועל לא הציעו לו חוזה, קטש, כמו תמיר בלאט ורומן סורקין, צריכים לשלוח פרחים לעופר ינאי.
והכי חשוב, אני סומך על גיא הראל, סוכנו של קטש, שדאג שבמקרה של פיטורים ישולם לו שכר מלא עד תום תקופת החוזה.
לוני ווקר לא יישאר לדעתי בעונה הבאה.
הפרויקט
22 ניצחונות להפועל ת"א מתוך 36 משחקים, זה הישג פנומנאלי שעלול לא להספיק. זוכרים את ניצחונה ההיסטורי של נבחרת ישראל על צרפת 2:3 בפארק דה פרינס (מאיר תירגע)? חגגנו ניצחון חסר משמעות עבורנו, אבל גרמנו נזק גדול לצרפתים שלא עלו למונדיאל.
ניצחון של מכבי ת"א בדרבי, שניראה סביר פלוס לפני שבועיים הפך אחרי שני הפסדים לסביר מינוס, למרות שמכבי מארחת בבלגרד שהיא לא באמת בית. הפסד של הפועל ת"א עלול לחרב לה עונה שלימה ואולי את כל הפרויקט שמבוסס על עלייה לפלייאוף היורוליג.
עופר ינאי צלח משברים כמו המעבר ליד אליהו ולסופיה, הבריחה של ג'ונתן מוטלי, מרד האולטראס (שחובה ליישב בדחיפות), והגיע למרחק נגיעה במטרה.
ביום ראשון דרבי אש
צרות של עשירים
ניראה שהחיים אילצו את דימיטרי איטודיס לייצב ולקצר את הרוטציה שלו. היריבות מבינות, מה שלא הבינו בתחילת העונה, שצריך לנסות למנוע את הכדור מאלייז'ה בריאנט ואנתוני בלייקני, ונותנות ל-וסיליה מיציץ' לכדרר חופשי בלי סוף.
מיציץ' היה מגדולי השחקנים באירופה, אין ויכוח, עשה סיבוב ב-NBA וחזר חצי מיציץ'. המאמן מקדיש יותר מדי אנרגיה להחזרת עטרת מיציץ' ליושנה, והשחקן משקיע, מתוסכל ומאוכזב מעצמו, אבל הכדורסל השתנה.
בלשון המקצועית "ספליט" זו חדירה בין שני שומרים שיכולה לפרק הגנות, אצל מיציץ' זה מסתיים העונה באיבודי כדור שקשה לרדת מהם להגנה. בכל כמה דקות הוא מוצא את עצמו על הפרקט מתחנן לשופטים לפאול, אבל הוא כבר לא הסופרסטאר שנותנים לו שריקה על כל נגיעה.
כשמיציץ' על הספסל שואלים למה הוא על הספסל, כשהוא במגרש שואלים למה הוא במגרש. האמת שאלייז'ה בריאנט הרבה יותר טוב ויעיל ממנו, ובדקה האחרונה כל מאמן היה מעדיף שלשה של אנתוני בלייקני או את כריס ג'ונס על קו העונשין.
איטודיס חייב להרחיב את הרוטציה שלו.
המגרש נהיה קטן כמו כדור של אסיאלגן
בערב רבע הגמר בצ'מפיונס ליג זפזפתי למשחק בין ברצלונה לאתלטיקו מדריד בקמפ נואו. חוליאן אלברז מוכשל מול שוער מחוץ לרחבה, השופט בודק את מסך ה-VAR, מבטל את הכרטיס הצהוב ומרחיק את פאו קובארסי המכשיל בכרטיס אדום. אלברז בבעיטה אמנותית מ-25 מטר מסובב לחיבורי הקורות וברצלונה יורדת להפסקה בפיגור של 1:0 ועשרה שחקנים.
מעניין עד כמה הרחקה של שחקן אחד מתוך 11 משפיעה ומשמעותית. כמה סיכון מוכן לקחת מאמן (האנזי פליק) ולחשוף את ההגנה כדי להבקיע שער בעשרה שחקנים. מי שלא צפה במשחק מוזמן לראות את המחצית השנייה בשידור החוזר, איך ברסה לוחצת בעשרה שחקנים על אתלטיקו ב-11 (ומפסידה בסוף 2:0).
כשהמציאו את הכדורגל המודרני לפני 163 שנים שיחקו, שיחקו 11 על 11 במגרש באותן מידות. איך אפשר להשוות את השחקנים ששיחקו ב-1863 לאתלטי העל והבריונים של היום. המשחק צפוף מדי. למה שלאמין ימאל לא ישחק 30 דקות במחצית הראשונה ו-35 בשנייה?
הגיע הזמן להפחית את מספר השחקנים ל-10 על 10 ולאפשר יותר חילופים.
וכמה הארות על המצב
ניצחון מוחלט
לפני תשע שנים הוזמנתי להרצות בפני סגל פיקוד בכיר של צה"ל. מאות קצינים מדרגת אל"מ, תא"ל, אלופים והרמטכ"ל באודיטוריום במכון וינגייט. פתחתי בשאלה פשוטה: האם ניצחנו ב"צוק איתן"? שתיקה. האם ניצחנו במלחמת לבנון הראשונה או השנייה? תראה… תבין…
תגידו, שאלתי אותם, ראיתם פעם משחק כדורסל מסתיים והמאמנים מתווכחים מי ניצח? איך יתכן שצה"ל יוצא למלחמות בלי מטרות מדידות, ספציפיות מוגדרות בזמן?
כמה שנים אחר כך ראיתי כותרת ראשית בשער "ישראל היום": "הרמטכ"ל אביב כוכבי יקיים סדנה להגדרת ניצחון מובהק". אני לא חושב שהיה קשר להרצאה, אבל הגדרת מטרות היא הבסיס לניהול עסק, צבא, מדינה או מכולת שכונתית.
מדינת ישראל מתנהלת בכל התחומים בלי מטרות, ולצערי הדברים חלחלו גם לצבא עד ה-7 באוקטובר.
הראש הקרבי של ארה"ב וישראל התפצל
שיתוף הפעולה בין צה"ל לצבא האמריקני במערכה הנוכחית היה מדהים, עד לרמה של תדלוק אווירי של 35-F ישראלי ממטוס אמריקני. בעיניי זהו ההישג הגדול של ישראל במלחמה, הבעיה שהמטרות של ארה"ב שונות משלנו.
זוכרים איך הסתיים המאבק לפתיחת מיצר באב-אל-מנדב לפני כשנה? טראמפ הודיע יום אחד שהגיע להסכם עם החותים, התקפל והשאיר אותנו עם מיצרים סגורים. אני חושש שזה הכיוון גם באיראן.
מתחיל משא ומתן ואנחנו בכלל לא במשחק
לאיראנים דווקא יש מטרה
לצבא האיראני לא היה סיכוי לנצח את צה"ל והצבא האמריקני והם ידעו את זה, אבל אם הם יישארו לעמוד על הרגליים ויגיעו למשא ומתן, שם הם אלופי העולם.
צה"ל עשה הכי טוב שהיה יכול והמשטר חטף מכה רצינית, אבל את המטרה העיקרית שלו הושגה: שום מדינה בעולם, חוץ מישראל, לא תעז לתקוף את איראן. עם איראן לא מתעסקים.
המהלך הראשון שדונלד טראמפ נקט כשנכנס לתפקיד היה הטלת מכסים על כל העולם, עכשיו הוא כועס שמדינות אירופה לא הצטרפו לקואליציה שניסה להקים. נאט"ו בסכנת התפרקות, האמריקנים לא הצליחו להגן על בעלי הברית שלהם במפרץ.
האיראנים ירו ללא הבחנה כולל על מדינות ידידותיות כמו טורקיה וקטאר, על מסגד אל אקצה, על מתקני נפט במפרץ, השתלטו על נתיב שיט פתוח וגובים דמי מעבר במיצרי הורמוז, ושיבשו את החיים בכל העולם. מי יגן על מדינות המפרץ אחרי שארה"ב תצא משם? איזה נשיא אמריקני יחזיר בעתיד כוח בסדר גודל כזה למפרץ?
שום מדינה חוץ מישראל, לא תתקוף את איראן בעשור הקרוב.
משא ומתן מול אלופי העולם
מי שקנה שטיח פרסי מכיר את הסיטואציה – אתה נכנס לחנות חשוכה בדרום ת"א, רוצה לראות שטיח לסלון 5 מ' על 4 מ', התקציב 3,000 ש"ח. המוכר מציע לך עשרה סוגי שטיחים ב-4500 ₪, ואחרי שאתה ואשתך מסכימים על השטיח החום, המוכר מסביר באדיבות שהחום עולה 5000.
אחרי שעה של ויכוחים המוכר מסביר שאין לו סמכות לתת הנחות וקורא לאבא שיורד בסולם עץ חורק, נעים מאוד, מה אתם מחפשים? וכל המשא ומתן מתחיל מחדש.
עשר דקות לסגירת החנות בשבע בערב, אחרי שעשינו את עצמנו הולכים הביתה וחזרנו בבושת פנים, מתפשרים עם הסבא (שחזר בינתיים מבית הכנסת) על מחיר מיוחד רק לנו 7,500 שקלים עבור שטיחון סינטטי לאמבטיה 2 מטר על 2 מטר.
בפוקר לא מנצח מי שיש לו קלפים חזקים, אלא מי שמשחק יותר טוב את הקלפים שיש לו.
גיט שאבעס
אריה מליניאק
עורך: אין