מה אפשר להגיד לשחקן שחושש לחזור לישראל? שאפשר לסמוך על דונלד טראמפ? על המילה של החיזבאללה? שירוץ בלילה הבא רק פעם אחת עם הילדים לממ"ד?
אנחנו בוחנים את הסיטואציה מתוך עיניים ישראליות ומבחינתנו החיים חזרו למסלולם. בעיני זרים, גם אלה ששיחקו מספר עונות בישראל, בתי קפה פתוחים זה לא חיים כמסלולם.
מספיק שכטב"מ אחד יטייל בשמי הגליל כדי להבריח את הזרים לחו"ל, אם יהיה להם מזל ונתב"ג יהיה פתוח באותו יום, כי רובם נמלטו מכאן דרך ירדן.
אתמול הפסידה הפועל ת"א בכפר בלום להפועל גליל עליון. אני לא מכיר את כל פרטי הבלגן הניהולי בהפועל ת"א, הם יכולים להאשים את האיגוד והמנהלת אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח.
הפועל הם שביקשו לשחק יומיים ברציפות, בחמישי בגליל ובשישי בקרית אתא. אלייז'ה בריאנט, כריס ג'ונס ודן אוטורו לא חזרו לארץ ובלעדיהם הפועל ת"א לא מסוגלת לנצח אפילו את הגליל. וסיליה מיציץ' חזר פיזית אבל ממשיך לגרום נזק. אולי הוא חזר בגלל נקיפות מצפון שיש לשחקן שמרוויח חצי מיליון יורו לחודש, אולי הוא מרגיש אחריות כמי שמחזיק במניות במועדון.
הפועל ת"א בנתה העונה שתי קבוצות, האחת ליורוליג והשנייה לליגה, הבעיה שלשתיהן יש אותו מאמן ומה סדר העדיפות. דעותיי ידועות כי אני מחכה לאליפות כבר 56 שנים – הליגה הישראלית קודמת ליורוליג, בטח אחרי שהפועל ת"א הבטיחה השתתפותה בעונה הבאה.
הזכייה באליפות אחרי חמישה עשורים וחצי יכולה לאחד מחדש את האוהדים, לחבר את הקבוצה למורשת הקרב של אוסישקין ולמלא את יד אליהו. זה לא אומר שמשחק נגד נס ציונה יותר חשוב מריאל מדריד, אבל עובדה שמכבי ת"א החזירו לישראל את כל הזרים, והבטיחו יתרון ביתיות בהמשך עוד לפני הדרבי כשהם ממוקדים במרוץ לאליפות.
בספרד, שם ייסדו את היורוליג, ההעדפה ברורה: הליגה הספרדית לפני היורוליג. ולנסיה תפגוש את ריאל מדריד מחר בערב במסגרת הליגה, יומיים לפני שהיא מתחילה סדרת רבע גמר פלייאוף היורוליג מול פנאתינייקוס, ריאל תשחק נגד הפועל ת"א ביום רביעי. הנחות לקבוצות יורוליג בטלות.
מה שמחזיר אותי לשאלת מיליון הדולר (בשער הישן): מה קודם בישראל, היורוליג או הליגה? להזכירכם, רבים מאוהדי הפועל ת"א טוענים כבר שנים שהקבוצה לא מייצגת את ישראל. אני מסכים כי היורוליג מונע השתתפות קבוצות ישראליות פרט למכבי ת"א.
את מדינת ישראל מייצגות נבחרת ישראל ואלופת ישראל במפעלים רשמיים.
הסטטיסטיקה, מפלטם של הבורים
שלושה שחקנים בלבד קלעו אי פעם – 30 נקודות ומעלה, לקחו 10 ריבאונדים ומעלה ומסרו 5 אסיסטים ומעלה במשחק הראשון שלהם בפלייאוף NBA – מייקל ג'ורדן, לברון ג'יימס ודני אבדיה. אמיתי.
היכולת של דני באמת פנטסטית, אבל ההשוואה שעושים בינו לבין מייקל ג'ורדן ולברון ג'יימס עושה לו עוול. אבדיה מתקרב לצמרת אבל מייקל ולברון זו רמה אחרת. הם שינו את המשחק והפכו לדמויות שהובילו את הכדורסל בכל העולם.
לא אתחרה בכותבים ובשדרים בסופרלטיבים לדני אבדיה, יש מספיק לכולם, אבל יש זוויות מבט שונות להבין את המספרים בטבלאות הסטטיסטיקה.
כל שחקן רוצה לקלוע כמה שיותר נקודות, אבל אם כל שחקן יזרוק את הכדור לסל לא תהיה קבוצה. מלכי הסלים (והשערים) באים בדרך כלל מקבוצות חלשות. בשנתיים הראשונות שלו ב-NBA כשדני אבדיה שיחק ב-וושינגטון הכדור היה בידיים של ברדלי ביל וראסל ווסטברוק, הפריצה החלה בפורטלנד בתקופה שג'רו הולידיי ודמיאן לילארד פצועים.
הבלייזרס הפסידו במפגש מספר 1 מול סן אנטוניו למרות שאבדיה קלע 30 נקודות ומסר 5 אסיסטים, וניצחו במשחק מספר 2 למרות שדני הסתפק רק ב-14 נקודות ו-3 אסיסטים, כולל אסיסט גאוני מנצח להטבעה של רוברט ויליאמס.
שחקן נמדד באחריות שהוא לוקח על עצמו בכדורים מכריעים, וגם ב-ויתור על זריקה לטובת שחקנים במצב קליעה טוב יותר. כולם, כולל שחקני ההגנה של הספרס, ידעו שאבדיה ייקח על עצמו את הכדור האחרון, כולם ראו שהוא מפזר את השחקנים שירחיקו ממנו את העזרה בהגנה, ועדיין הוא הצליח לקרוא את ההגנה ולהמציא תנועה שעובדת.
הניסיון מוכיח שבכדור האחרון רוב השחקנים מעדיפים ללכת על זריקה מחוץ לקשת. זה הכי קל, לא דורש מגע פיזי ויש נסיבות מקלות להחטאה. דני לא בורח ממגע אלא מחפש אותו, ויש לו תכונה ייחודית – היציבות ושיווי המשקל שהוא מצליח לשמור לאחר שהוא מתנגש בשומר.
לפני שנים לימדו שחקנים לפרוץ מהר לסל ולהתרומם גבוה לליי-אפ. דני משנה כיוון ומהירות בשניים וחצי צעדים, לפעמים כמעט עוצר וזורק או מוסר על רגל אחת בזמן שהשומרים שלו קופצים.
דני מוביל שינוי בכדורסל, לא פחות, את התנועות המוזרות שהוא המציא ילמדו צעירים באימונים כי הכוכבים הם המודל לחיקוי וההגנות חייבות למצוא פתרונות לתנועה הזאת. בינתיים עושים עליו הרבה עבירות כי הדרך לעצור אותו קשה, והיריבים מתלוננים שהשופטים נותנים לו מתנות.
בסוף המשחק יש מנצחים ויש מתלוננים. עדיף שאחרים יתלוננו ואתה תזרוק עונשין.
לגובה חוקים משלו
רבים חושבים שכדורסל הוא משחק לגבוהים. נכון שלגבוהים יש יתרון קרוב לסל, אבל כדי להתחשב גם בבני אדם בגודל סטנדרטי המציאו חוקים לשם איזון, למשל חוק 3 שניות.
הזמנים השתנו וגם בני האדם. אחוזי הקליעה מחוץ לקשת של רומן סורקין (2.08 מ') 31 אחוז, דומים לאלה של תמיר בלאט (1.83 מ'). שחקנים שגובהם 2.10 מ' ומעלה קולעים שלשות באחוזים גבוהים מגארדים והמציאו מושגים כמו סטרץ'-פור, כאילו מותחים את טווח הזריקה של שחקנים בעמדה 4, שהוא הגבוה השני שמשחק עם הגב ועם הפנים לסל.
את הפטנט הזה לא המציאו שלשום, כבר היו דברים מעולם – ביל ליימביר היה סנטר שמנמן וחזק שעשה קריירה על הקליעה מבחוץ בדטרויט פיסטונס בסוף שנות ה-80 – אבל לגבוהים יש גם מגבלות ואבדיה ניצל אותן מול וומבניאמה באופן מושלם.
וומבי הוא תופעת טבע עם רגליים וידיים ארוכות במיוחד, שמסוגל להזיז את 226 הסנטימטרים שלו במהירות מדהימה יחסית לגובה. במשחק מספר 1 מול פורטלנד הענק הטביע בהתקפה והספיק להגיע ראשון להגנה ולחסום שחקן שניסה להטביע.
וומבניאמה נבחר לשחקן ההגנה של העונה ומפחיד לחשוב מה הולך להתפתח מהבחור הזה (בן 22 בסך הכל) בשנים הקרובות, אבל עצם המחשבה שהעתיד של ה-NBA מתבסס על גוף ענק עם ברכיים רזות כל כך מדאיג.
ביל וולטון הפך כמעט לנכה עוד במהלך הקריירה, סאם בואי נבחר שני בדרפט 1984 ע"י פורטלנד לפני מייקל ג'ורדן ולא שיחק אפילו במשחק אחד. שלד ומפרקים של בני אדם לא אמורים לסחוב גוף כבד שנוחת לפרקט מגבהים. יש גם דוגמאות הפוכות כמו קארים עבדול ג'אבר (2.18 מ') ששיחק 20 עונות עד גיל 41, אבל הם יוצאי דופן.
וומבי נפגע במשחק מספר 2 בראשו. גבוהים חושבים ומגיבים לאט ולמרות שהוא מהיר וזריז יחסית למידותיו יש מצבים שצריך להפעיל את האינסטינקטים והם טיפה איטיים.
רגלו של וומבניאמה נתקלה במקרה ברגלו של ג'רו הולידיי והוא איבד את שיווי המשקל ונפל קדימה. האינסטינקט הוא לשלוח את הידיים להגן על הפנים ולפעמים שחקנים שוברים אותן. שחקן נמוך היה מסוגל אולי להוריד את הראש ולבצע גלגול, אבל הידיים של וומבי לא בלמו את הנפילה והוא קרס כמו בול עץ על הפנים וספג זעזוע מוח.
לספאד ווב זה לא היה קורה
רעידת אדמה בירושלים?
רעידת אדמה אדירה התחוללה השבוע ביפן, 7.3 בסולם ריכטר. הייתה אזהרת צונאמי, משהו רציני. השימוש שלנו במונח רעידת אדמה נפוץ מדי, כי זהו מצב קיצון באמת.
פעם אחת חוויתי רעידת אדמה, ב-1993 כששידרתי עם רפי גינת משחק של מכבי ת"א ברג'יו קלאבריה במסגרת גביע קוראץ'. קלאבריה היא עיר שממוקמת בסוליה של המגף האיטלקי, ממש על חוף מיצר מסינה שמפריד בין איטליה לסיציליה, מול הר הגעש הפעיל אתנה.
עלינו למסעדה על גג המלון ובעוד אנחנו אוכלים הצלחות והכוסות החלו לשייט על פני השולחן, הבניין רעד ולא ידענו מה לעשות. במצב כזה אסור להשתמש במעלית, באינסטינקט רצתי למדרגות ודילגתי אותן חמש חמש, ותוך כמה שניות הייתי ברחוב.
זו הייתה תחושה קשה של חוסר אונים. הכל רעד ומחשש לרעשי המשך העברתי את הלילה בכורסה בלובי המלון קרוב לדלת המלון. לא היה לי אומץ לישון בחדרי בקומה הרביעית למרות שהרעידה נחשבה לחלשה יחסית.
השבוע קראתי על "רעידת אדמה בהפועל ירושלים בכדורגל". אחרי חודשים של סימנים מעידים, המאמן זיו אריה התפטר. באתרים ובערוצים דיווחו במשך שבועות שמעמדו מתערער, הוא בסכנה, יש שמועות.
אף מאמן לא פוטר מעולם מהפועל ירושלים בכדורגל, פרט לחיים בן דוד שפוטר ב-2015 ע"י ויקטור יונה, עוד לפני העברת הניהול לקבוצת האוהדים. זה קרה אחרי ההפסד של הפועל ירושלים בדרבי ל… הפועל קטמון ירושלים.
זיו אריה מאמן בהפועל ירושלים עונה שביעית, הגיע איתה לפלייאוף עליון, ייצר שחקנים מצוינים כי הוא מאמן שמלמד כדורגל, לא נשמעו מהנהלת הקבוצה "קולות" שמצפים ממנו להתפטר, ועדיין רעידת אדמה.
את הפועל ירושלים (כדורגל וכדורסל) מנהלים אנשי תרבות ספורט, וזיו אריה לא פוטר. הוא התפטר אחרי שעשה את המקסימום, ראה שהוא לא בכיוון והלך הביתה. לקח אחריות למרות שאין מילה כזאת בעברית.
אני מאחל לזיו אריה הצלחה בכל שיעשה, ומשתתף בצער ערוץ הספורט שאיבדו נכס יקר.
הראיונות עם זיו אריה היו סיבה טובה לצפות במשחקים משמימים כדי ליהנות מהראיונות בסיום.
שתהיה לכם הפסקת אש נעימה, כי האיראנים ימשיכו לעשות בית ספר לטראמפ עוד הרבה זמן. אל תשכחו שבפוקר לא מנצח מי שיש לו קלפים חזקים אלא מי שמשחק אותם נכון.
אריה מליניאק
עורך: אין.