כיף לראות ארבעה משחקי יורוליג בשבוע כפול, אבל לשחק שני משחקים תוך יומיים זה לא פשוט. המאמנים בדילמה, מצד אחד הם צריכים לווסת את הכוחות ולנצל את עומק הספסל, מצד שני חילופי שחקנים בתחנת רכבת מקשים עליהם להיכנס לקצב.
ים מדר, שסחב מהמשחק בברצלונה פציעה בגב התחתון, היה חייב לעלות בחמישייה ב-ולנסיה כשהוא חם. עודד קטש החזיק את החמישייה שלו כמעט לאורך כל הרבע הראשון ומדר החזיר ב-9 נקודות ושני אסיסטים ב-8 דקות.
על הכישרון של ים אין ויכוח אבל הקליטה המהירה שלו במכבי אפילו קצת מפתיעה. מה שבטוח זה הנזק שנגרם להפועל ת"א מהגירוש המטומטם שלו, שיישאר שנים אחרי שאיטודיס כבר לא יאמן שם. לא צריך להגיד למאמן איך לשחק, אבל מועדון חייב שיהיה לו צביון וקשר לשורשיו ואוהדיו.
הפועל ת"א ודובאי הם המועדונים היחידים ביורוליג שלא משחקים בארצם ואין להם אפילו שחקן אחד מקומי.
מדר מוכיח שוב ושוב שהוא לא פליימייקר אלא גארד בעמדה 2, ואת רוב הנקודות הוא משיג לצידו של איפה לונדברג כששניהם משחקים בעמדות הטבעיות שלהם.
רומן סורקין השתחרר מהטראומה שעבר בקיץ – העזיבה של תמיר בלאט, שהיה משאיר אותו בכל משחק לבד תחת הסל. אין לי מושג מה קורה בגזרת בלאט, פשוט בזבוז שחקן.
מכבי שיחקה אתמול ב-ולנסיה מול קבוצה שכונתית שרצה ומעיפה שלשות, לפעמים בלי קשר למשחק. אפשר לשחק מסודר, אפשר לרוץ, ואפשר לשנות קצב. אסור לשחק בהליכה ולוותר על סלים קלים.
הניצחון ב-ולנסיה קיזז את ההפסד לבשיקטש ועורר תהיות, איפה מכבי ת"א היו יכולים להיות היום אלמלא ניצחו יומיים קודם בברצלונה, משחק שהיה במרחק נגיעה. וכוכבית קטנה וחשובה, מכבי הובילו ב-ולנסיה ב-6 הפרש חצי דקה לסיום בתיאוריה ניצחון ביד. נשאר עניין קטן – להכניס את הכדור למשחק. פעמיים הם איבדו אותו בחצי הדקה האחרונה.
להפועל ת"א היו ונשארו שני אסים: אלייז'ה בריאנט ודן אוטורו. זאק לידיי כבר לא ילד אבל עדיין רכש פנטסטי, בתנאי שיקבל דקות משחק. אמיר קופי ניראה טוב והכדור זז קצת יותר בדקות שסטורנסקי במגרש. הוא רחוק משיאו בימים הגדולים בנבחרת צ'כיה, אבל הוחתם כדי לפתור את הבעיה הכי גדולה של הפועל – וסיליה מיציץ'. במקום לפתור את הבעיה לוקחים תרופות.
כל זמן שאיטודיס ימשיך להישען על מיציץ' שום שינוי משמעותי לא יקרה.
ואי אפשר בלי מילה על מגיפת הצ'לנג', בדיקות ה-וידיאו שרובן מיותרות ופוגעות בשטף המשחק. שחקן ברצלונה מרטין בעט בים מדר ללא כדור, השופטים ניגשו למסך ובדקו את האירוע רק מזווית צילום יחידה שרחוקה מהאירוע.
ההסתמכות של השופטים על צילומי ה-וידיאו היא מטופשת, כי את רוב האירועים שנבדקים אין שום סיבה לבדוק. מטרת הבדיקות לא צריכה למען עשיית צדק והצ'לנג' לא יכול להפוך למעבדה לזיהוי פלילי.
מאמנים מטומטמים מבזבזים צ'לנג' על כדור חוץ ברבע הראשון וזה עניינם, אבל אם שחקן חוטף כדור והוא יוצא לחוץ מה יש לבדוק? הכדור צריך להיות של הקבוצה השנייה וממש לא מעניין אם שחקן יריב נגע בכדור בקצה הציפורן. די עם השטויות האלה.
פעם שפטו שני שופטים ששרקו מה שראו, כיום יש שלושה שופטים שלא רואים כלום והולכים לבדוק ב-וידיאו. שחקנים טועים, מאמנים טועים, וגם שופטים טועים. זה חלק מהמשחק. משחק שמתחיל ב-21:30 לא יכול להסתיים באמצע הלילה.
צ'לנג' אחד לכל מאמן בשתי הדקות האחרונות של המשחק זה סביר, ומספיק עם המצעדים המטומטמים לשולחן המזכירות. סובבו את המסך, תריצו לי את הקטע קדימה ואחורה, לא את הקטע הזה אלא את ההוא. ולמה השופטים בודקים את עצמם?
יישב שופט וידיאו במזכירות שיבדוק מהר ויחליט, והשופטים שישפטו.
קל"ב
הרעיון של מכבי ת"א להעביר את משחקי הבית שלה ביורוליג מבלגרד לקפריסין הוא מבריק. זמן ועלות הטיסות למשחקי הבית בסופיה ובלגרד הוא לא הגיוני.
האיסור על אירוח משחקים בארץ הוא מכה ספורטיבית, כלכלית ותרבותית, לרנקה נמצאת במרחק שעת טיסה, כמו אילת בערך, ובכמה נגלות של ספינת תענוגות עם קזינו והכל כלול, אפשר להביא לקפריסין אלפי אוהדים לשני משחקים בשלושה ימים. הפתרון זמין אבל עלול לפגוע אולי במאמצים להחזיר את המשחקים לישראל.
השבוע הגיעו לישראל מנכ"ל היורוליג ומנהל התחרויות, לראות האם קלו המים. נפגשו עם אנשי מכבי ת"א, הפועל ירושלים והפועל ת"א, אכלו משהו, שתו משהו, ראו בהיכל הספורט ביד אליהו 10,000 צופים במשחק ליגה בין מכבי ת"א לגליל עליון, לא ידעתי שלגליל יש כל כך הרבה אוהדים.
השיקולים להחזרת המשחקים לישראל הם פוליטיים, אבל גם אם נשים את הפוליטיקה בצד אירוח של קבוצה או נבחרת ישראלית באירופה זה תיק. הטורקים מוותרים על יתרון הביתיות רק לא לארח ישראלים בטורקיה, והם לא צריכים לחפש סיבות לא לבוא לכאן כשראש הממשלה ושר הביטחון שלנו מכריזים בכל בוקר על מלחמה מתקרבת עם איראן.
בונזי קולסון הסביר לראשי היורוליג שהוא חש בטוח בישראל כי הוא סומך על כיפת ברזל.
רק שהיורוליג לא יתנו את החזרת המשחקים לישראל ב-40 סוללות חץ 3 סביב האצטדיון.
קצת אתיקה
עשרות שנים שידרתי בערוץ הראשון, ערוץ 2, ערוץ הספורט, רדיו בגל"צ, כתבתי במעריב ובידיעות אחרונות, רדיו בגל"צ וכיום ב-FM103, ומעולם לא החתימו אותי על תקנון אתיקה כי אני לא עיתונאי.
בעידן בו כל מי שיש לו פרופיל בפייסבוק או בטוויטר הוא יוצר תוכן, יש בוטים פיקטיביים, לא כל מי שכותב בעיתון הוא עיתונאי ולא תמיד יש עורך שעובר על הטקסט, אתיקה זה משהו שכל אחד קובע לעצמו.
כשלאמת יש גרסאות שונות אפשר לעמוד בכללי אתיקה ולשקר, ואפשר לסטות מהכללים ולומר אמת. תקשורת הספורט היא תחתית הבור כי מגישים בטלוויזיה ופרשנים ואתרים, מעזים לפטר ולמנות בלי בושה מאמנים מטעמם בשידור וזה בעיניי מזעזע.
ינהג כל אחד לפי ראות עיניו, אני קבעתי לעצמי כללים שאני עובד לפיהם. למשל, מפתיחת העונה ועד לסיומה אני מנתק קשר עם שחקנים ומאמנים שאני מסקר. הם מאמנים, אני כותב. כמה מהם אימנו איתי, שחקנים ששיחקו בקבוצות ובנבחרות שאימנתי, הכל ידוע ולכן גם הגילוי הנאות לפעמים מיותר.
ישנן שתי גישות הפוכות: ברק רביד טורח לציין בתחילת הדיווחים שלו ש"דונלד טראמפ אמר לי". מהצד השני עמית סגל לא אמר מעולם "ביבי אמר לי", למרות שברור מי אמר לו. מוזרה בעיניי התדהמה נוכח חשיפת ההתכתבויות בסלולארי של עמית סגל, מה חשבתם שיימצאו שם?
הפרקטיקה המקובלת של פאנליסטים, לקרוא הודעות מהסלולארי במהלך שידור, לא היה קיים פעם. הפוך, מנהלי הבמה באולפנים דרשו מאיתנו להחביא את הטלפונים מתחת לשולחן כדי שתהיה לפחות מראית עין. כיום הכל על השולחן, תרתי משמע.
אם כל ההתכתבויות כבר בחוץ, לא עדיף שיונתן אוריך יישב בעצמו באולפן?
ומשיפוט ביתי לשיטור ביתי
אפרופו אתיקה, לפני שנים היו שופטי כדורגל וכדורסל שמזוהים כאוהדי קבוצות. למיטב ידיעתי הם לא הוחתמו על טופסי ניגוד עניינים אבל כולם ידעו מי נגד מי, ומשבץ השופטים היה דואג לשבץ למשחק שופט חיפאי עם ירושלמי וצפוני עם תל אביבי. בליגות הנמוכות היו שופטים שדאגו שקבוצות מהאזור שלהם לא יירדו ליגה, שלא ייסעו רחוק לשפוט.
שיפוט ביתי זו תופעה שלא בהכרח קשורה לגיאוגרפיה. בשנות ה-80 מכבי ת"א היו חוגגים עוד לפני משחק גביע אירופה, כשהשופט ההולנדי חסיד אומות העולם פיטר ואן דר ויליגה שובץ לשפוט במשחק.
אילו היו מאשרים לשיפוט רק שופטים שלא אוהדים שום קבוצה, לא היו בישראל שופטי כדורגל וכדורסל ולא היו ליגות, כי כמעט לכל אדם בעולם יש קבוצה כלשהי שהוא אוהד ויש שאוהדים יותר מקבוצה אחת. אהרן פוגל, לשעבר מנכ"ל האוצר המיתולוגי, סיפר לי שכל ישיבה של הנהלת משרד האוצר בימי ראשון בבוקר, הייתה נפתחת ברבע שעה דומיה לבדוק במדורי הספורט בעיתונים כמה יצאו הנוער של מכבי חיפה. יש ירושלמים אוהדי בית"ר בכדורגל והפועל בכדורסל, ישנם אוהדים של קבוצה בספרד ועוד אחת באירופה.
לא מזמן ניהלו "בסביבת מכבי חיפה" קמפיין לפסילתו של השופט שלומי בן אברהם, כי הוא אוהד מכבי ת"א. אז ברור שלשיפוט במשחקי מכבי ת"א הוא פסול, אבל גם במשחקי מכבי חיפה, הפועל באר שבע, בית"ר ירושלים והפועל ת"א, כי תוצאות המשחקים שלהן ישפיעו על מכבי ת"א. בקיצור, שישפוט במיקרונזיה.
ביום שני שיחקה מכבי חיפה בטדי מול הפועל ירושלים. 2,500 צופים הגיעו לטדי רק 800 מהם חיפאים. היתר החרימו את המשחק ולא בגלל אלימות אוהדי הפועל ירושלים כי אין יריבות מיוחדת בין המועדונים, אלא כלפי משטרת ירושלים.
לטענת אוהדי מכבי חיפה נמאס להם לחזור מטדי עם ידיים ורגליים שבורות. המשטרה, שאמורה להבטיח את שלומם של אוהדי כל הקבוצות, פיתחה כלפיהם עוינות. לפעמים השוטרים מכסחים את אוהדי הקבוצות האורחות, במקרה של הפועל ת"א למשטרה יש חשבון פתוח עם האוהדים המקומיים.
ב-2012 ועדה בראשות ניצב בדימוס דוד צור המליצה להוציא את השוטרים מהיציעים אל מחוץ לאצטדיונים. לדעתי זו הייתה טעות, הודאה בטענה שנוכחות משטרה בטריבונה היא פרובוקציה, והקונספציה חוזרת לנו לפרצוף בכל כמה שבועות.
ביוון מצאו פתרון יצירתי – לדרבים של אתונה נכנסים רק אוהדי הקבוצה הביתית. פעם חשבו לפתור את בעיית השיפוט הביתי ביבוא מחו"ל של שופטי כדורגל וכדורסל "אובייקטיביים" למשחקים רגישים בישראל. אולי זה גם פתרון אפשרי לבעיית השיטור הביתי.
שוטרים תל אביבים ישמרו על הסדר במשחקים בחיפה ובירושלים, ומשטרת באר שבע תאבטח משחקים בבלומפילד.
שבת שלום
אריה מליניאק
עורך: אין