נעסוק כמובן בהצגה של מכבי חיפה נגד הכוכב האדום, בביקורת על דחיית משחקה של חיפה שהיה אמור להתקיים בשבת בסכנין. וגם: על ההתייעצות המגוחכת של מאמני הכדורסל בפסקי זמן ועוד ספיחים למכירת בית"ר ירושלים.
אימפריה
אפשר לשחק בונקר ולגנוב גול, אפשר לשחק גרוע ולגנוב משחק, אבל אי אפשר לשחק רע ולגנוב את העלייה לשלב הבתים בצ'מפיונס ליג.
זו לא הפעם הראשונה שקבוצות ישראליות מגיעות לשלב הבתים בצ'מפיונס וגם למפעלים חשובים משניים. אני זוכר את מכבי ת"א מארחת את באיירן מינכן בערב ראש השנה, המסעות המופלאים של הפועל ת"א, הפועל באר שבע ומכבי חיפה, אבל כדורגל שוטף ויציב כמו שמשחקת מכבי חיפה מודל 2022 לא זכור לי.
עשרה שחקנים עושים הגנה על כל המגרש, מתואמים, שילוב של יכולות אישיות (דולב חזיזה, צ'רון שרי) עם מהלכים קבוצתיים (השער השני). למכבי חיפה יש שחקנים שמסוגלים להכריע משחק (פיירו), פגיעה בול בזרים, הקבוצה לא נשברת (הפכה 1:1 בבית נגד אולימפיאקוס ל-0:4 בחוץ, ופיגור 2:1 לכוכב האדום בלגרד לניצחון 2:3).
אם ברק בכר יכול להעלות מהספסל את "שחקן העונה" שעברה, עומר אצילי, ואת שחקני הנבחרת מוחמד אבו פאני וסאן מנחם, אין פלא שגם אחרי חמישה חילופים מכבי חיפה ממשיכה לשמור על קצב כמו מכונה.
הקרדיט מגיע כמובן לברק בכר, אבל אני מציע לשים לב גם
לעוזר המאמן גל אלברמן, שעוד יגיע רחוק בכדורגל בישראל.
עניי עירך קודמים?
קשה להאמין שמועדון פאר כמכבי חיפה משחק באותה ליגה עם קבוצות שכונתיות כמו סכנין ובית"ר ירושלים. השאלה, מה עושים כאשר משחקים במסגרת אירופית מתנגשים במשחקי ליגה?
למכבי חיפה היה אמור להיות משחק בסכנין בשבת, שלושה ימים לפני הגומלין בבלגרד. כולנו מאחלים הצלחה למכבי חיפה, אבל האם זה מצדיק דחיית משחק ליגה?
אם ספורט זה מלחמה צריך להוציא צו 8. לעזוב את המשפחה, העבודה, הילדים, לשים בצד את הכל ולהתגייס. אבל משחק כדורגל הוא לא מלחמה, ושני המשחקים לא נקבעו יום אחרי יום וגם לא במרחק של יומיים. אז למה כל המדינה התגייסה למשימה הלאומית להביא קבוצה ישראלית לצ'מפיונס ליג (המשימה הקודמת הייתה הצלת בית"ר ירושלים)?
בדיוק במצבים האלה נבחנת המקצועיות, שרק היא תביא אותנו להישגים בזירה הבינלאומית. בחיים האמיתיים אין מנהלת ליגה ואין קומבינות. הזמן מוגבל, הכסף מוגבל, כוח האדם, הציוד, הכל מוגבל. אלף בית של ניהול זה לוותר לפעמים קצת בטווח הקצר, בשביל להרוויח הרבה בטווח הארוך.
שחיינים ואתלטים מוותרים על תחרות כדי לנצח בתחרות חשובה יותר. רוג'ר פדרר ויתר על טורנירים רבים כדי לבוא בריא וטרי לגרנד סלאם. ליברפול העלתה למשחק ליגה הרכב שני לפני גמר גביע אירופה. אסור לדחות שום משחק שיש לפניו שלושה ימי מנוחה, אבל במקרה של מכבי חיפה זו בכלל בדיחה עצובה, כי הספסל שלה פלוס חמישה משחקני הרכב ראשון שישחקו בכל מחצית מספיק טובים בשביל לנצח בסכנין.
בבלגרד מכבי חיפה חייבת לשחק בהרכבה החזק כדי להוציא לפחות תיקו. זה גם האינטרס של הכדורגל הישראלי. אבל האינטרס של "הכדורגל הישראלי" הוא לא להעדיף שום קבוצה. המשחק בסכנין הוא בסך הכל אחד מתוך 26 משחקים, ואם ברק בכר נתן לשחקנים לנוח לפני גמר הגביע בשנה הבאה, למה זה לא בסדר עכשיו?
בדיוק למצבים האלה יש לרשות בכר סגל של 22 שחקנים וחמישה חילופים. אלה שיושבים על הספסל מספיקים לא רק לנצח את סכנין אלא להיכנס לפלייאוף העליון ואיש מהם לא סובל מתשישות. אבו פאני, סאן מנחם, עומר אצילי, ניקיטה רוקביצה, מאוויס צ'יבוטה, מאור לוי, עופרי ארד, מחמוד ג'אבר ובן שהר, כולם ביחד שיחקו פחות מ-90 דקות נגד הכוכב האדום.
רוב ההפסדים של מכבי ת"א בכדורסל בליגה היו בדרך כלל תוצאה של עייפות אחרי משחקי יורוליג. מה לעשות, זה חלק מהחבילה. הליגה הספרדית נתנה לברצלונה הנחות? היא טסה חמש שעות לגראן קנריה ומשם ישר למשחק בתל אביב.
לסכנין לא הייתה ברירה אלא להתקפל ולוותר על היתרון ממנו הייתה יכולה ליהנות. בעיצומו של קמפיין דה לגיטימציה לערבים, רק זה היה חסר להם, שיאשימו אותם אם מכבי חיפה תפסיד.
רק התחרותיות והספורטיביות יקדמו את הכדורגל והספורט בכלל. הקשיים של מכבי חיפה הם הסיכוי של קבוצות קטנות לחלץ אולי נקודה מקבוצה שתקציבה גדול משלהן פי 10. גם את היתרון הקטן הזה לקחו מהן.
בהצלחה למכבי חיפה!
יבוטל נוהל שכן
הנוהג הנפסד של הטלת עונשים קולקטיביים על קבוצות ואוהדים בגלל התפרעות שבודדים הולך לשמחתי להיעלם. שנים אני נאבק בהתאחדות לכדורגל שמטילה על המועדונים אחריות שלוחית, למרות שהם לא יכולים להיות אחראים להתנהגות של כל חוליגן שמתפרע ביציע.
ובכלל, האם כל מי שלובש את חולצת מועדון הוא אוהד? כשאוהדי מכבי ת"א רצו לסלק את לוני הרציקוביץ', הם ביימו התפרעויות כדי לגרום לו במתכוון נזקים כספיים שיתייאש ויפרוש. בית הדין של ההתאחדות מילא את חלקו בדיל והטיל על לוני קנסות.
המשטרה וחברות האבטחה גובות מאות אלפי שקלים בעונה ואת הנזקים משלמים המועדונים. אם הקבוצות הן שאחראיות בסופו של דבר להתפרעות החוליגנים, למה שהמשטרה תתאמץ לתפוס אותם?
מאז שהוצבו באצטדיונים מצלמות אין בעיה לזהות ולתפוס את המתפרעים, אבל רק עכשיו, בשעה טובה, יפסיקו להעניש אלפי אוהדים במשחקי רדיוס וללא קהל.
אולי ההתאחדות לכדורגל תתבע עכשיו פיצוי על מיליוני השקלים שהיו נכנסים מקנסות שהטיל בית הדין.
והרי החדשות
למי שחולמים להיכנס, אפילו לדקה, לתוכנית טלוויזיה יש שתי דרכים לזכות בחשיפה: הראשונה פחות מעשית – להמציא חיסון לסרטן, או לעשות אקזיט של 100 מיליון פלוס, או להבקיע שלושער בגמר הגביע, או להיות אלוף במיל. שמסוגל לקשקש חמש דקות למרות שאין לו מושג מה קורה בשדה הקרב.
מאחר שלרוב האנשים אין את הכישורים והיכולות האלה, הדרך הקלה היא להיות "אושיית רשת". כלומר: כלומניק שעושה שטויות בשביל לקבל כמה שיותר לייקים מדבילים גדולים ממנו, ואז ליצור פרובוקציה שתגיע לאחד העורכים הבטלנים בתוכנית טלוויזיה, שם ישמחו לקבל בלי מאמץ אייטם "צבע" שיסגור להם את המהדורה.
פעם חשבו שהמצאת פרפטום מובילה – מכונה שמייצרת את האנרגיה שהיא צורכת לפעילות בלתי פוסקת של עצמה – בלתי אפשרית. גיא הוכמן, "אושיית רשת" הוכיח שהבלתי אפשרי, אפשרי.
מיום ראשון דילג הוכמן מאולפן לאולפן עם סיפור שמעניין במקרה הטוב את המשפחה והחברים שלו. הבחור סטנדאפיסט, הגיע בשבת לגמרי במקרה ליציע של אוהדי בית"ר ירושלים בבלומפילד.
להוכמן יש מין קטע כזה, שהוא יורד על האוהדים כשהוא נמצא בתוכם, אבל הסצנה לא מושלמת אם הוא לא חוטף קצת מכות. הכל כמובן מצולם כדי להעלות את האירוע לרשת, ומשם לאולפני הטלוויזיה וחוזר חלילה.
בשבת הכל עבד לפי התוכנית. ארבעה תקפו אותו, ואחד, כך לטענתו של הוכמן ולמרות שזה לא ניראה בסרטון, כיבה עליו סיגריה.
סתם קטטה בטריבונה היא עניין שבשגרה ולא שווה אפילו "סתימה" בעמוד 17 בעיתון. הוכמן, אשף תקשורת, הבין שכיבוי סיגריה על על אדם חסר אונים תעשה את העבודה, ושוב הוכח שהחיבור בין תקשורת פח ליציע סחלה הוא מנצח.
בית"ר ירושלים, שמנסה להשתחרר מהתדמית האלימה, כבר התנצלה והזמינה את הוכמן לביקור באימון בבית וגן. אני מניח שגם הביקור יסוקר ויועלה לרשת, ומשם יגיע לטלוויזיה וחוזר חלילה כמו "פרפטום מובילה" שתעודד עוד צעירים לייצר בריונות יציע.
אז אל תתפלאו אם אותן תוכניות שנתנו במה לפרובוקציה המבוימת, ייצאו לקמפיין למיגור האלימות שהן בעצמן עודדו.
לא אפתח שוב את פרשת מכירת בית"ר ירושלים לברק אברמוב, אבל אלון עידן העלה ב"הארץ" עוד שתי נקודות מעניינות:
1. בפגישה שהתקיימה בביתו של ניר ברקת בה הסכים ברק אברמוב לרכוש את בית"ר ירושלים, השתתפו נוסף לאברמוב לברקת גם משה חוגג, עורכי דין וג'קי בן זקן. מה עשה שם בן זקן?
2. מה שאיפשר את מכירת בית"ר והשביע את רצונה של הבקרה התקציבית הייתה תרומה של שני מיליון שקלים מ"תורם דרום אפריקאי". האם מישהו בדק מיהו התורם האלמוני?
ישיבה בעמידה
בשנים האחרונות הוטמעה במשחקי הכדורסל רוטינה מוזרה – סיעור מוחות בין המאמן לעוזריו בתחילת כל פסק זמן.
הרעיון שאול כמובן מהכדורסל האמריקני, אבל לא כל מה שמתאים להם מתאים גם לנו. אין בעיה שמאמן יתייעץ מדי פעם עם מי שהוא רוצה, אבל כשחצי מפסק הזמן מוקדש להתייעצויות בזמן שהשחקנים מחכים לתדרוך, זה ניראה מגוחך.
פעם פסק זמן נמשך דקה אבל מאז שנכנסו פרסומות לחיינו הוא הוארך לשתי דקות אבל גם 120 שניות זה זמן קצר. אז ההיוועצות נמשכת לפעמים יותר מדקה, ובזמן הקצר שנותר המאמן מדבר לשחקנים fast forward ואת סוף דבריו הוא צועק כשהם עם הגב אליו חוזרים לפרקט.
גם אני הייתי מתייעץ לפעמים עם העוזרים שלי, ולא הייתי מודע למה כשאני רואה עכשיו מבחוץ – מאמן שמתייעץ שוב ושוב עם עוזריו ניראה כאילו הוא לא מסוגל לקבל החלטות.
לעצירת המשחק יש בדרך כלל השפעה פסיכולוגית על השחקנים, בעיקר כשפסק הזמן נועד לעצור מפולת, אבל אם תבדקו האם יש קשר בין מה שמאמנים משרטטים על הלוח בפסק הזמן לבין מה שקורה אחר כך במגרש, תמצאו שברוב המקרים הקשר הוא רופף.
ההמלצה למאמנים: עזבו את הלוח, הרימו את הראש, הביטו לשחקנים בעיניים, דברו איתם. לא שווה לבזבז פסק זמן על שרטוט תרגיל שברוב המקרים לא מצליח. חשוב יותר להזכיר להם שיש עוד שני פאולים לתת, או שלוחצים אחרי זריקת עונשין. במקום לתת הוראות שאלו אותם שאלות.
למשל: זוכרים מה תרגלנו אתמול באימון? תסבירו לי מה כל אחד מיכם יעשה עכשיו?
רבותי, ההיסטוריה חוזרת!
לפני 58 שנים התקיים במכתש בגבעתיים אחד המשחקים הגדולים (1:3 ליפו). האצטדיון היה מפוצץ, טלוויזיה לא הייתה, אבל כל מהלך במשחק ההוא נשמר בזיכרון.
זו הייתה עונת האליפות של הפועל רמת גן 1963/4, וב"חדשות הספורט" נתנו למחרת למשחק ציון "מצוין", עם דמות של אוהד קופץ משמחה. כל שחקני שתי הקבוצות קיבלו ציון 8 ומעלה, כשחודורוב, בנבנישתי, צביקה היימן, בובי קלמי, ציון דגמי, ישראל אשכנזי, קיבלו ציון 10. אלפי אוהדי שתי הקבוצות הריעו בסיום לתצוגה בלתי נשכחת.
אתלט גדול אמר פעם על המתחרה שלו: האיש הזה רץ במהירות הברק, בקושי ניצחתי אותו. באותה עונה מכבי יפו בעטה לנו פעמיים בתחת, אבל את הכסף אנחנו ספרנו במדרגות. הפועל ר"ג סיימה אלופה, יפו רק במקום השני.
אתמול שוב ניצחה מכבי יפו את הפועל ר"ג 2:4. באצטדיון ר"ג. לעיני 300 צופים.
סימן שאנחנו הולכים לעלות העונה לליגת על.
אני מעוניין כמובן להגיע לכמה שיותר קוראים. אשמח לצרף חברים נוספים כמנויים למגזין.
שם מלא וסלולארי בהודעה פרטית.
שבת שקטה!