נשלמו ההכנות לדרבי
אני לא זוכר מתי לאחרונה הפועל ומכבי ת"א ניצחו ביורוליג באותו מחזור, אבל רק מכבי נראתה אתמול באמת חוגגת ניצחון באולם הקטן של מונאקו המתפרקת, והפועל ת"א שקיבלה בחזרה את אלייז'ה בריאנט הצליחה לא להתפרק ביד אליהו.
קבוצה נבחנת במצבים בהם היריבה מתקרבת וסוגרת פיגור. קבוצות שסף השבירה שלהן נמוך נכנסות לפאניקה ומתפרקות, קבוצות עם ביטחון עצמי עומדות יציב, וחוטפות, וחוטפות ונשארות על הרגליים ומנצחות.
חמש פעמים עבר היתרון בין מכבי למונאקו, הצרפתים חזרו אינספור פעמים לפיגור של נקודה אחת ולא שברו את קיר הזכוכית, כי מכבי ת"א המשיכו לשחק כדורסל גם כשהכדורים לא נכנסו. עצרו מהלכים, עשו סלים גדולים בהתקפה, ולמרות שאיבדו את ג'יימי קלארק לא היה ספק שזה לא יגרום לקבוצה לקרוס.
כשקבוצה משחקת כקבוצה היא לוקחת 90 אחוז מכדורי 50/50, אלה הפעולות שנותנות תחושת שליטה במשחק, לא עוד שלשה שנכנסת מחצי מגרש. ריבאונד התקפה הוא נשק אכזרי, הלחם והחמאה של הקבוצה של קטש, שמענישה הגנות אחרי 22 שניות של עבודה קשה. זה מתסכל.
הקבוצה של קטש יודעת מה היא עושה במגרש, בכדורסל נכון הולכים למי שחם ולוקחים מה שההגנה נותנת. פעם זה סורקין, פתאום אושיי בריסט מתעורר, ואז וויל ריימן הכסחן מדייק בחמש שלשות רצופות, וכשמסתדרים גם בלי לוני ווקר המתחזה הוא מפנים שהקבוצה לא תלויה בו ומנסה לשחק קבוצתי. הקרבה חכמה של פאולים מונעת סלים בטוחים וזה נותן לעודד קטש ביטחון להעלות שחקנים לחמש דקות בידיעה שהם יתרמו 100 אחוז עם כל הלב כמה נקודות, ריבאונדים ופאולים, ויחזרו לעודד מהספסל.
בהפועל גם כשהם מובילים ב-13 הפרש הם נראים חוששים מהמכה שתפרק אותם. שחקנים מכדררים עד שאין להם מה לעשות בכדור, מאבדים ביטחון ואפילו בהובלה דו ספרתית מול יריבה גמורה שחקן מחטיא דאנק ומקבל דאנק בצד השני והפועל מתחילים לשחק על זמן רק שהמשחק ייגמר.
אין לי מושג איך הווינר קובע את פער ההימורים, אבל אתמול הליין היה 6 נקודות, הפועל הובילו ב-13 ותוך דקה ההפרש חזר לשש כולל סל שנבדק על הבאזר כששעון הזריקות דולק.
על הספסל של הפועל ישבו חמישה ישראלים מדוכאים, שחקני נבחרת ישראל שהורשו לטוס לקפריסין (ואחר כך סורבו ונשארו להתייבש עוד 40 דקות ביד אליהו). אני לא מתרגש מהתפטרות של כמה מהנהלת הפועל, זה סימן לשברים טקטוניים עמוקים שבאים בסוף לביטוי להתפרקות על הפרקט ובטריבונות.
היורוליג הפכה לאחרונה לליגה תחרותית ומאוזנת. הפערים בין תחתית לצמרת קטנים, קבוצות מחתימות שחקנים כאילו אין מחר, ניצחונות בחוץ, הפסדים בבית, ובחמישי הבא דרבי. מכבי מארחת, היכל צהוב.
ניצחון של מכבי לא יבטיח עדיין פליי אין והפסד של הפועל ישאיר לה עדיין סיכוי לשישייה הראשונה, אבל כרגע ניצחון שלהם ניראה כמו נס פורים. מכבי רצה בתחתית והפליי אין הפך למטרה, הפועל מדשדשת בצמרת וחיה בהישרדות בשישייה.
על אליפות הפסקתי לדבר.
המתקפה באיראן תחזיר אותנו שנתיים לאחור
גם אותי שואלים מתי תהיה המתקפה באיראן וזה משעמם, כי בכל מקרה זה הולך להיות ארוך וכואב. מי שמנצח בפוקר הוא לא המתחרה עם הקלפים החזקים ביד, אלא זה שמשחק נכון עם הקלפים שיש לו. כרגע האיראנים מחזיקים בזוג שביעיות ולא חוששים לאיים על האמריקנים שמחזיקים בפול אס, אבל לפרסים יש את הקלף הכי חזק – הם אלופי העולם בניהול משא ומתן ולא חשוב מה יהיה כתוב בהסכם, הם לא יעמדו במילא.
מלחמה דרדלה עלולה להימשך חודשים ארוכים, האיראנים יתווכחו חודש על סעיף 7.ב. והאמריקנים יפציצו דיונה במשהד ויחזירו אותם לשולחן המשא ומתן על סעיף 17.ח. יעברו עוד שבועות בהם האיראנים יחתמו על מזכר חלקי וכמובן לא יבצעו אותו, ושוב יקרבו מפציצי אף-22 אמריקנים ויקרבו את נושאת המטוסים השנייה הכי גדולה בעולם, כי חייבים להחזיר נושאת מטוסים לתדלוק, ובאולפני הפאניקה אלופים במיל. יעריכו, וחברות תעופה יבטלו טיסות, ואל על תשחט אותנו בכיס ואף קבוצת כדורסל או כדורגל לא תסכים לבוא לשחק בישראל.
בבתי הקפה בתל אביב המלחמה כאילו הסתיימה, אבל אחרי שנתיים אנחנו עדיין בהמתנה למי-יודע-מה. טיל חות'י אחד והפועל ת"א חוזרת לארח בסופיה ומכבי בבלגרד, אלא אם האיראנים ימכרו לוויטקוף וקושנר כמה בארות נפט במפרץ.
ולידיעת רוכשי המנויים למונדיאל הקרוב, מקסיקו משותקת ועולה בלהבות. מישהו מוכר כרטיסים בחצי מחיר?
אירוע מרגש
השמינייה שבעטה בית"ר ירושלים בתחת של מכבי נתניה הייתה אירוע יוצאת דופן, אבל הכי ריגש אותי השבוע טקס חשיפת פסל הוקרה לפאט ריילי בחזית ה"קריפטו ארנה" בלוס אנג'לס.
ריילי, שהוביל את הלייקרס לארבע אליפויות NBA ועוד אחת במיאמי היט וכיום נשיא המועדון, בנה בלוס אנג'לס קבוצה ששינתה את הכדורסל והקפיצה, יחד עם הסלטיקס והבולס ובניהול מבריק של דיויד סטרן, את ה-NBA לשמיים.
ריילי לא נולד עם ג'ל בשיער ועשה את כל המסלול כולל פרקים שהוא אולי מעדיף לשכוח. כשחקן מכללת קנטאקי השתתף בטורניר אוניברסיטאי שהתקיים בקיץ 1966 ביד אליהו הפתוח, אחרי שבע עונות כשחקן ב-NBA עבר לאימון והתחיל כעוזרו של ג'ק מקיני בעונת 1979/80.
עוד פרט קטן, באותו קיץ הלייקרס ניצלו את הבחירה הראשונה בדרפט כדי לבחור במג'יק ג'ונסון, המאמן מקיני נפצע בתאונת אופניים ופרש, מחליפו פול ווסטהד היה זה שהוביל את הלייקרס לאליפות, אבל לא הסתדר עם מג'יק שדרש לעבור לקבוצה אחרת אם המאמן לא יוחלף.
בפתיחת העונה הבאה מג'יק ג'ונסון נפצע, היה מנוטרל 45 משחקים, הלייקרס הודחו מהפלייאוף כבר בסיבוב הראשון ווסטהד פוטר וריילי קודם למאמן ראשי למרות מחאות הקהל. בכל פעם שמג'יק היה עולה למגרש אלפים היו שורקים לו בוז על ההדחה של ווסטהד אבל ההמשך ידוע. השואו-טיים ניצח והשאר היסטוריה.
לפעמים צריך "להקשיב לקולות", לפעמים פשוט לעשות מה שצריך.
השתלבנו במרחב.
את הטור הזה העליתי לפייסבוק עוד ביום ראשון משני טעמים: שמי שכבר קרא ידלג ולא יבזבז זמן, וגם כדי שלא תחשבו שאני מעתיק מאלה שהעתיקו ממני.
במוצאי שבת יצאתי מהצגה, פתחתי את הסלולארי והוצפתי בים של הודעות. הייתי בטוח שנפתחה המערכה באיראן ואני בהבימה, או תרומה לקבר רחל, אבל למחרת הבנתי שאני הוא זה שחי ביקום מקביל.
אהבת השם גורדון ניצח טורקי עם שפם בשידור חי בערוץ רכילות. מה שהתחיל ברעידת אדמה קלה בערבות ליטא, הפך תוך כמה שעות לצונאמי במהדורות החדשות הראשיות בישראל. עורכי מהדורות פח בתאוות רייטינג בלתי נשלטת, נפלו בזה אחר זה לתהום הג'יפה כי עדיף להתבזות רק לא לפספס סיפור. האם עד כדי כך בלבל אותנו טבח שמחת תורה, שאנחנו חוגגים בעיטה בברך של טורקי בקרב אגרוף תאילנדי בליטא?
כמובן שהיריב הטורקי הקפיץ את הידיעה לראש המהדורות, אבל לאן נעלמה אחוות העמים שלנו עם בני דודינו העותומנים? עד לא מזמן היינו מפרקים משכורת חודשית בשביל לאכול כמו חזירים בהכל-כלול-פלוס-מעיל-עור-בעשר-דולר.
מראייני הרדיו והטלוויזיה היו כל כך בטוחים ש"אהבת השם" זה גימיק מסחרי מומצא לצורך שיווק לאומני, שהיו בהלם לגלות ש"אהבת השם" גורדון הוא שמו האמיתי של אחיהם של "רוח השם" ו"עוצמת השם". הכל אמיתי כולל השמות שקיבלו האחים מאב אמריקני "בודי בילדר", שומר מסורת שעלה לארץ עם אשתו ההונג קונגית שהתגיירה והם חיים באושר בהיאחזות שילה בבנימין.
אני מודה שקצת מבלבל לראות סינים שמדברים עברית שוטפת, זה קורה לי לפעמים כשאני רואה את האלוף במיל. צ'ייני מרום, אבל לסיפור יש גם צד עסקי חכם.
אמרגן מבריק זיהה את הפוטנציאל בעזרת השם, הבין שאם הוא לא בטלוויזיה הוא לא קיים, התחבר לערוץ ONE והצליח בחוכמתו לשווק בעיטה בברך כסצנה ממלחמת הקיום על סלע קיומנו. גורדון הצעיר, כך אני צופה, יעשה יותר כסף מחסויות מחברות ג'ינסים מאשר מתכנתים ברחוב הברזל.
ההיסטוריה חוזרת. בשנות ה-50 עלתה לארץ מאוסטריה משפחת הלפרין והבן רפאל הפך למתאבק במשקל כבד, חזר בתשובה ומיתג את עצמו בחזית המאבק בערבים ובאנטישמיים בכלל.
כמו בסיפור של בעזרת השם, גם אביו של רפאל הלפרין היה "בודי בילדר" והילד הצליח בענק בעסקים בישראל: רשת חדרי כוח (כך נקראו פעם חדרי כושר) "שמשון", בקיץ ניהל את קייטנות "שמשון", את מסעדת "ניו יורק" הקים בפריים לוקיישן בפינת שד' קרן קיימת ודיזנגוף, מכון לשטיפת המכוניות הראשון (גיר רגיל) "רחץ וסע" הוקם במתחם הבורסה, והכריז על עצמו כאלוף עולם בהיאבקות למרות שמעולם לא היה כזה.
הלפרין הפך למתאבק מקצועני בארה"ב בארגון שמאוחר יותר הפך ל-WWE, השתתף בקרבות מבוימים בהם גילם את דמות "היהודי הגיבור", כך ב-ויקיפדיה, ולחם במתאבקים אשר גילמו דמויות רעות כמו למשל נאצים. אגב, גם אהבת השם כבר כינה את היריב הבא שלו "נאצי", מה שמבטיח שההתדרדרות העיקרית עוד לפנינו ויש לאן לשאוף.
רפאל הלפרין לבש תחתונים ומגפי היאבקות עליהם רקום סמל מגן דוד, ובביקורו בדרום אפריקה פורסם ששהה בכלוב עם זוג אריות במשך חמש דקות וקיבל על כך במתנה גור אריות. ל"יריביו" היה הלפרין כינויים שמשכו לאצטדיון בלומפילד שמות כמו "ראש הברזל", "אחמד פואד" ו"הנמר הירדני". בקרב מול "אבו ענתר", על פי סיכום מוקדם, ה"ערבי" תקף את הלפרין בזירה לאחר שהקרב כבר הסתיים (כדי לקדם את האירוע הבא), וזה גרם להתפרצות הקהל למגרש עד שהמשטרה נאלצה לפזר את ההמון בגז מדמיע.
אבל בימים בהם הייתה עדיין משילות בישראל, והפרקליטות האשימה את הלפרין ב"עשיית מעשה העלול לגרום להיזק ציבורי והתנהגות במקום ציבורי העלולה לגרום להפרת השלום".
לא אקלקל סיפור טוב עם עובדות, אבל שגיא מוקי ויריבו המנוול האיראני, זה שסירב להתחרות נגדו, וגם דני אבדיה ו"יריבו הטורקי" שנגון, הם חברים טובים,
ובניגוד לכל הסטריאוטיפים, אהבת השם גורדון הוא בחור חביב… אוהד מכבי חיפה. לא בית"ר ירושלים.
משונא לשונא כוחנו עולה
בשבוע שעבר הקדיש מדור הספורט של ידיעות אחרונות כפולה לפפ גוארדיולה. בתמונת השער הופיע פפ חובש כאפייה ולצידו כותרת, ציטוט של ישראלי אוהד מנצ'סטר סיטי: "אחרי ניצחון בליברפול הייתי מנשק אותו, אבל אם הייתי פוגש אותו ברחוב אולי הייתי יורק הצידה".
מה שנכון, מאז ה-7 באוקטובר 2023 פפ לא מפסיק לגנות את פעילות ישראל ברצועת עזה, וההכרזות האנטי ישראליות שלו רק הולכות ומקצינות. אז ניסיתי ללכת למקור וחפרתי בגוגל 20 דפים לאחור, ולא מצאתי משהו שאמר עלינו גוארדיולה לפני המלחמה.
אחד ממאמני הכדורגל הגדולים בכל הזמנים הוא לא חובב ציון אבל ביקר בישראל והתקבל אפילו בברכה. אולי כקטלאני הוא תומך בדרך כלל במאבק של מיעוטים, אבל לפני עשור פפ גוארדיולה היה מושא להערצה בישראל, רבים נהגו לעלות אליו לרגל ולחגוג בר מצוות בקמפ נואו.
אם הוא יעביר השתלמות מאמנים בוינגייט, אני מעריך שהתור להרשמה יגיע לבלומפילד.
מאחל לכולם שבת שקטה בממ"ד. מחר ב-17:00 אני מתארח אצל אורי לוי ושרון וקסלר בכאן 11, וזהו
אריה מליניאק
עורך: אין.