כותרת השבוע לא קשורה לספורט
בשבוע שעבר נסעתי לחגוג 76 בסלובניה. טיילתי חמישה ימים בעיר, בכפר, באוטוסטרדות, בהרים. אפילו נהג אחד לא עקף אותי ולא צפר לי. חזרתי לבית משוגעים – נהגים עוקפים על השוליים, חונים על מדרכות, חוצים צומת באור אדום, עומדים בירוק, ורוכבי אופניים וקורקינטים מסמסים.
הכדורגל הוא בסך הכל תבנית נוף מולדתו. מילה היא לא מילה, שעה היא לא שעה. הרשת מוצפת בפושים, בידיעות, בפייק ניוז, ותתפלאו, על הסיפור האמיתי מאחורי פיצוץ הדרבי לא עלה איש מבין עשרות הסקופרים, האתרים, התחקירנים, העיתונאים והידענים.
פעם האמנתי שהדבר המאורגן היחיד בישראל הוא הפשיעה. עכשיו אפשר לגלות שהיה סיכום מוקדם עם האולטראס של הפועל ת"א, שהם יזרקו פירוטכניקה אבל רק עד לפני תחילת המשחק ואז יפסיקו. העניינים פשוט יצאו משליטה.
התרגלנו כבר למופעי אש ותימרות עשן בנוהל, אבל הפעם היה גם דם ולא כולם מתרגשים. 34 פצועים, 5 ילדים ו-3 שוטרים שחלקם פונו לבית החולים הם לא סיבה לביטול משחק. למה-מה-קרה? שומו שמיים, הדרבי התל אביבי בוטל.
בכל בלגן, במגרשים ובכבישים, הטענות מופנות כמעט באופן אוטומטי כלפי המשטרה ולא כלפי העבריינים. זה מעודד את העבריינות הבאה. החדרת פירוטכניקה לאצטדיון היא מסוכנת אבל בתי המשפט, בפסקי דין מגוחכים, הפכו מגרשי ספורט לשטח הפקר.
אם אתם לא מסוגלים לעצור את הברחת האמל"ח, מציעים החוכמולוגים למשטרה, שימו את המפתחות והשאירו למישהו אחר. למי? אף אחד לא מסוגל למנוע הברחת אמצעי לחימה ולהסתיר אותם באצטדיון כולל המשטרה, אז מה אתם מקשקשים.
אני פחות מודאג ממבריחי האמל"ח לבלומפילד, מאשר ממבריחי האמל"ח בגבול ירדן ומצרים. אם 1,000 שוטרים נדרשים לאבטח את בלומפילד או טדי, עדיף שיעברו לאבטח את גבול מצרים ושלא יהיה דרבי.
בישראל יש חוק חינוך חובה, אין חוק כדורגל חובה
החלטה אמיצה ומתחייבת
כשחוליגנים בצהוב מכים חוליגנים באדום שמכים חוליגנים בירוק, אני מאחל הצלחה לכל הצדדים. אבל כשהם יורים אמל"ח במתכוון בילדים שעלו לטקס הפתיחה ובשוטרים שעמדו על כר הדשא, אין למפקד המשטרה שיקול דעת.
תנ"צ דוד חביב (מקווה שלא שיבשתי את שמו) עשה את המתחייב ממנו, ועם כל הצער על הבאסה שגרם ל-26,000 אוהדי כדורגל – קיבל החלטה אמיצה.
כי העניינים יצאו משליטה.
אליך בלומפילד
קמפיין השיסוי במשטרה שפתח צוות השידור מרגע שהודיעו על ביטול המשחק, היה שערורייתי. במשך כשעה לא נאמרה ולו מילה אחת על הגורמים האמיתיים להפסקת המשחק – הבריונים שזרקו את האבוקות והרימונים שפגעו בעשרות צופים.
יהונתן כהן, עמיחי שפיגלר ועומרי אפק, שלושה שדרנים הגונים ולא מתלהמים בדרך כלל, איבדו שליטה לגמרי ותקפו במילים בוטות את המשטרה.
כבעל עשרות שנות ניסיון טלוויזיוני, אנסה להעלות השערות לסיבות האמיתיות למתקפה של השדרנים על מפקד המשטרה.
אם לא ידעתם, גם לערוצי הטלוויזיה יש אינטרסים. הפסקת משחק היא אירוע טראומטי לערוץ, לעורך ולשדרן. שתי מילים שאף שדרן לא רוצה לשמוע באוזניות הן: תחזיק שידור.
מצד אחד זו הזדמנות חייו של השדרן לקנות את עולמו באלתור מרשים. מצד שני, המשמעות הפרקטית של "תחזיק שידור" היא "דברו עצמכם לדעת עד שנמצא תחליף לשעתיים הקרובות".
צוות השידור רתח על השיבוש בלוח המשדרים של ערוץ הספורט, על הכספים ששולמו עבור זיכיון השידור, על עלות ההפקה ועל תמלוגי הפרסומות שירדו לטמיון.
רק כשעה בערך לאחר ביטול המשחק, שפיגלר את כהן התחילו להבין שהם חצו את הגבול, והזכירו שהאחראים לבלגן הם הבריונים ולא המשטרה. טל בן חיים, שהצטרף לפאנל, הציע שאפשר לזרוק אבוקות, אבל בלי לכוון אותן לגופם של שוטרים.
ככל שאזלו המילים והמרואיינים, הופנו העצבים לאלה שלא עלו להתראיין: מנכ"ל מנהלת הליגה, יו"ר ההתאחדות, שר הספורט ועוד, כאילו מדובר בטלי גוטליב שסירבה להתייצב לחקירה בלה"ב 433.
גיא פרימור, מנכ"ל מועדון הכדורגל הפועל ת"א – הקורבן האמיתי מהתפרעות האוהדים שלו – לא יעז לצאת נגדם. לטענתו אסור היה לבטל את המשחק כי הספורט הוא ערך עליון. הוא צודק. הבעיה היא שמה שקורה באצטדיוני הכדורגל הוא ההיפך בדיוק מספורט, והכדורגל הוא הערך הכי תחתון.
ערך עליון צריך להיות שמירת החוק והסדר, ולא קיום פוגרום כדורגל בכל מחיר. נמאס לשמוע את אותם טיעונים מטומטמים שוב ושוב: עשרות משחקים התקיימו בעבר בתנאים קשים יותר ולא הופסקו. יזהר שי תרם את השני גרוש שלו בראיון מחוץ לאצטדיון, בו טען שהוא ראה בדרום אמריקה משחקים בתנאים קשים בהרבה. מה הוא מציע, למכור קוקאין במזנונים?
מי שתומך בהפיכת בלומפילד, טדי וסמי עופר לחאן יונס, שיעבור לגור שם
המשטרה
הכל ידוע. בתי המשפט משחררים בריוני מגרש הביתה, המוטיבציה של השוטרים יורדת ומאז הקורונה הפכו אותם לפקחים. וכמו תוכי אני חוזר שוב להמלצות ועדה בראשות ניצב דודי צור, שהוציאה את השוטרים מהטריבונות אל מחוץ למגרש. זו הייתה כניעה לחוליגנים, נוכחות משטרה ביציע איננה פרובוקציה. כששאלו את תנ"צ דוד חביב: למה לא תפסתם את זורקי האבוקות, הוא ענה: כי אנחנו מחוץ למגרש.
משטרה לא צריכה לפזר אוהדים, לא הייתה קטטה בין אוהדי הפועל למכבי, למה להדהיר סוסים? הודיעו שהמשחק נגמר, תנו להם ללכת הביתה. למה "לפזר"?
הסיבה – חוליגנים שבאים לאצטדיון בעיקר בשביל להתעמת עם המשטרה, ואם הם לא מצליחים להתגרות ולפגוע בשוטרים בתוך האצטדיון הם עושים את זה מחוץ למגרש. את אלה שמכונים אולטרס צריך לפזר, אבל בלי אלימות בשום אופן. לחקור במח"ש ולהעניש שוטרים אלימים. זה חמור במיוחד מאז שכל מה שקשור למשטרה צבוע בצבעים פוליטיים.
אם שוטרים חשים מאוימים ונפצעים, צריך להפסיק את המשחק, נקודה! ההצגה ממש לא חייבת להימשך. מאות נרצחים בכל שנה, 400 הרוגים בתאונות דרכים,
שיעבירו את השוטרים מאבטחת כדורגל לשם.
למי תודה? למי ברכה?
חגיגה ישראלית
כל ארבעת הקבוצות הישראליות ניצחו השבוע באירופה: הפועל ומכבי ת"א חולון וירושלים, ולא לשכוח שעדיין כל משחקי הבית נערכו בחו"ל. המחזור השישי ביורוליג היה הראשון בו הפועל ומכבי ת"א מנצחות ועדיין רגשות מעורבים.
ראיתי את מכבי של עודד קטש ונהניתי, ראיתי את הפועל ת"א וסבלתי. מכבי מניעה כדור, רצה, שחקנים נעים ללא כדור, ברור שלוני ווקר ודאוטין ג'וניור משליכים כל כדור לסל, אבל למרות שההכנות התחילו מאוחר, רואים שהפוטנציאל מוגבל אבל שחקנים מבינים מה רוצים מהם.
בהפועל יש טונות של כישרון, שהתחברו לשלם שקטן מסך חלקיו. וסילה מיצ'יץ' כוכב על אבל למה הוא מבזבז אנרגיה בהובלת הכדור, להעלות כדור להתקפה זו עבודה לפועלים לא למאסטרו. בהפועל ת"א אין תנועה ללא כדור (חוץ מתומר גינת), אחד מכדרר וארבעה תקועים, אז מיצ'יץ' מסבך את המשחק כדי למסור 3 אסיסטים מבריקים במחיר של 5 איבודים.
אלייז'ה בריאנט הוא בעיניי שחקן מדהים (8 ריבאונדים) משחק אחד על אחד, מעביר את הכדור לכריס ג'ונס שמבזבז 15 שניות באחד מול שלושה, וחוזר חלילה. ולמרות הכדורסל הזה הפועל הובילו ב-10 נקודות בהפסקה, ובגלל הכדורסל הזה הם הפסידו ברבע השלישי את כל היתרון.
תודות להתעלות של ג'ונתן מוטלי ומיצ'יץ' אחרי שקיבל כמה דקות מנוחה, המשחק התהפך ועדיין לא מובן למה טיילר אניס (שניצח את פאריס יומיים קודם) לא קיבל דקה, ומה עושה במגרש איש וויינרייט?
התשובה היא הגנה, וזה חשוב, בלייקני אתלט על, מלקולם מפתיע אותי לטובה, ודן אוטורו הוא יהלום. צריך להשתמש בו יותר.
וברכות למכבי ת"א שהייתה על סף פוסט טראומה. קשה היה לשמוע את ההוראות של עודד קטש בפסק הזמן האחרון, כשריאל מדריד הובילה על מכבי ת"א 87:89, 4.9 שניות לסיום. מנהל הקבוצה עמי ביטון לחש משהו לעוזר המאמן גיא פניני, שלחש לעודד קטש, ותמיר בלאט הפציץ שלשת ניצחון מתרגיל מסודר. אז למי מהם לתת את הקרדיט?
קצת מפתיע שהמשחק הוכרע במאץ'-אפ בין תמיר בלאט לפקונדו קמפאסו (בן 34), שנחשב עד לא מזמן לאחד הפליימייקרים המובילים באירופה. שלשום תמיר עשה לו בית ספר בלי קשר לסל הניצחון.
הרכז הארגנטיני הוא חרב פיפיות, לפעמים הוא מייצר מהלכים מדהימים, בדרך כלל בלגן שעושה את השחקנים סביבו פחות טובים. איבודים הם חלק מהמשחק, אבל כשקמפסו מאבד כדורים בחדירה לסל אין מי שיירד להגנה.
שלשום מכבי ת"א הייתה באמת עם הגב לקיר. אולי החשש לחטוף עוד נוק אאוט גרם לשחקנים לחזור מרבע ראשון רע (מינוס 10) לרבע שני אדיר (21:40!). 23 נקודות ללוני ווקר במחצית הראשונה היו תזכורת למה שהוא מסוגל. ווקר ודאוטין יזרקו כל כדור לסל, כמו שנמר לא יתחיל לאכול חסה. ככה הם משחקים כדורסל.
אי אפשר להימנע מהשוואה בין השחקנים הישראלים. במכבי שיתוף הפעולה בין בלאט נותן לסורקין עוד 6-8 נקודות בקרש-סל. בהפועל תומר גינת מצדיק כל דקת משחק, אבל היתר אפילו לא שוליות.
שבת שלום
ברוכים החטופים ששבו לישראל
אריה מליניאק
עורך: אבי מלר